את הנשמה אי אפשר לנצח

        

        

  

 

לפעמים, אי לגוף יכולת להתרפא. יש החולים במחלות כרוניות, ויש כאלה שמחלתם סופנית – אך אפילו הבריאים אינם בעי אלמוות! במוקדם או במאוחר, כולם מגיעים למוות – של הגוף. הגוף הוא כלי העשוי מחומר שמשך קיומו מוגבל: בשלב מסוים הוא מתפורר.

 

הגוף מת, נכון, אבל ה"אתה" הפנימי – הנשמה – אינו מת לעולם! הנשמה אינה מוגבלת על ידי תנאים גופניים כל שהם – היא נצחית. לגיב הנשמה, מוות אינו הסוף, אלא התחלה חדשה. המוות הוא מעבר לשלב גבוה היותר בחיים, מצב חדש של מציאות, שאיננו יכולים אפילו להתחיל להבין כל עוד אנו נמצאים בתוך הגוף.

 

מוות הוא סוף רק לגבי החיים החומריים. אבל לגבי ה"אתה" היסודי, לגבי הנשמה שלך, מוות הינו עצד לקראת שלב מרומם יותר, מעמיק יות רושמח לאין שיעור במישור הרוחני. יכולתה של הנשמה להתעלות ולצמוח במישור זה גדולה לאין שיעור כשהיא משוחררת מכבלי הגוף. אם המוות מפחיד, זה משום שדרכו חוזרת הנשמה ליוצר, מקור הכל, ועליה לתת דין וחשבון על כל מה שעשתה בעולם הזה.

 

מחלה מחדדת ומעמיקה את המודעות שלנו לשלב המכריע שמחכה לנו, במוקדם או במאוחר, בסוף הדרך. המסר של מחלה קשה או מצב מסוכן המאיים על החיים הוא שצריכים לקבל את האפשרות של מוות, כדי שננצל את הזמן הנותר לנו בעולם הזה ככל שנוכל. גם כאשר הגוף כואב וסובל, זה לא מדכא את הנשמה, כי את הנשמה אי אפשר לנצח!

 

עצם המוכנות לקבל את האפשרות של מוות אינה מחייבת שאמנם זה יקרה בקרוב. חיים ומוות נתונים ביד הבורא בלבד – אף אחד לא מת רגע לפני, או רגע אחרי הזמן שנקבע לו.

 

לבן אנוש אין שליטה על המוות. אבל, תמיד אפשר לנסות ולהתמודד איתו כדי להמשיך ולחיות, כל עוד הנשמה בקרבך –  ולא לוותר!

 

המטרה היא לא לבזבז את הזמן במחשבה על פחד ודיכאון. ההיפך, המטרה היא לצאת ממצב זה, בו אתה נשלט על ידי פחד וחרדה, ולקחת אחריות פעילה על חייך. ערוך עם עצמך חשבון נפש בו תחליט על סדר עדיפויות לגבי מה חשוב יותר ומה פחות. התחל בביצוע העניינים החשובים לך ביותר. הדק את הקשר עם הקרובים והיקרים לך וספר להם מה בליבך. טפל בטעון תיקון בחייך, והעיקר: נצל כל קורטוב של חיות שבך כדי לחיות!

 

דע, שאדם אף פעם לא מת באמת – המוות של הגוף מוביל לחיים חדשים, של הנשמה. עכשיו חיים "כאן" בגוף בעולם הזה, אחר כך חיים "שם" גבוה יותר, רוחנית. אם אתה "כאן" או "שם", הדבר החשוב ביותר הוא לחיות! כשאתה מחליט לחיות עכשיו גם בתוך המגבלות של המחלה או כל בעיה אחרת, אתה מנצל באופן הטוב ביותר את זמנך "כאן". בד בבד, אתה גם מכין את עצמך בצורה הטובה ביותר לחיים "שם", שיבואו אחר כך.

 

 

בעולם הזה, כולנו מגיעים למוות, אם חולים ואם בריאים – איש מאיתנו אינו יודע מתי. השלמה עם עובדת היותנו בני תמותה תביא רק תועלת לכל אחד. כשאנחנו יודעים שהזמן שלנו כאן מוגבל, אנחנו מעריכים אותו יותר ומנצלים אותו בצורה המירבית.

 

כל רגע של החיים יקר ללא שיעור – לכן עלינך לחיות עכשיו! אל תעכב את עצמך מלחיות ואל תדחה זאת למחר מתוך מחשבה ש"כרגע אני לא יכול לחיות כמו שהייתי רוצה, כי איני מרגיש טוב, אחכה עד שאני ארגיש יותר טוב, אז אוכל להתחיל לחיות ולעשות".

 

היום שאתה מחכה לו, אולי לא יגיע לעולם, וגם אם יבוא, אתה לא יודע מה הוא יביא איתו. בעולם שלנו אי אפשר לצפות שהכל יהיה מושלם, חייבים לחיות גם כאשר הדברים אינם כפי שהיינו רוצים שיהיו.

 

"שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום… וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין ליכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור "מחר אתחיל…" כי אין לו לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי" (רבי נחמן מברסלב, ליקו"מ ח"א, רע"ב).

 

צריך לחיות כל יום בנפי עצמו, כאילו יש לך יום אחד בלבד – היום! גם בתוך כל הבעיות, הקשיים והכאבים, נסה לגלות את הדברים הטובים והיפים שביום זה וברגע זה, דברים המעשירים את החיים.

 

השתדל לשמוח בכל דבר, ולו הקטן ביותר. טפח את חכמת החיים, ובמיוחד זו שבאה לך מתוך סבל וכאב.

 

נסה להפיק את מירב ההנאה מכל רגע שאתה מעביר בחברת קרובים וידידים.

 

שמח בכל ניצוץ של טוב לב והבנה שאחרים מגלים כלפיך ושאתה מגלה כלפי אחרים.

 

נצור בליבך כל חיוך ומילה טובה, כל מחשבה טובה, כל תפילה וכל קשר עם הבורא יתברך.

 

כך, תסלול את הדרך לרפואה ולהחלמה, שכל מטרתם היא – לחיות עכשיו!

   

(מתוך "קריאה לחיים" מאת המחבר)