מסכת נדרים פרק ז משנה ג-ד

ז,ג  הנודר מן הכסות–מותר בשק, וביריעה, ובחמילה.  אמר קונם צמר עולה עליי, מותר לכסות בגיזי צמר; פשתן עולה עליי, מותר לכסות באניצי פשתן.  רבי יהודה אומר, הכול לפי הנודר.  טען והזיע, והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולים עליי–מותר לכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.

ז,ד  הנודר מן הבית, מותר בעלייה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, עלייה בכלל הבית.  הנודר מן העלייה, מותר בבית.  [ה] הנודר מן המיטה, מותר בדרגש, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, דרגש בכלל המיטה.  הנודר מן הדרגש, מותר במיטה.  הנודר מן העיר–מותר ליכנס בתחומה, ואסור ליכנס לעיבורה; אבל הנודר מן הבית, אסור מן האגף ולפנים.