ילד בהזמנה
הרב ליאור אנגלמן - הוא כותב בין השורות ולעולם אינו יוצא מן הקווים, ילד מן הסוג שלא שואל 'למה?' הוא בעצם לא שואל שאלות. אבל לפעמים... הילד הזה הוא פשוט אני!
הוא כותב בין השורות ולעולם אינו
יוצא מן הקווים, ילד מן הסוג שלא שואל
‘למה?’ הוא בעצם לא שואל שאלות. אבל
לפעמים… הילד הזה הוא פשוט אני!
אין כמו הילד שאינו יודע לשאול…
מדובר בילד הכי נוח בעולם, הולך בתלם, לא מקשה ולא מתריס, אינו מעורר בעיות, ואינו מתחצף, ילד בהזמנה…
הוא אינו הילד הרשע המביט בזלזול ושואל ‘מה העבודה הזאת לכם?’
הוא אינו מעורר קושיות מורכבות ואפילו לא שואל ‘מה זאת?’
הוא פשוט ‘הילד הטוב’.
ילד ביישן הניחן במידות טובות. ילד שליו, נטול בעיות. הוא הולך בדרכינו, כותב בין השורות בדיוק נמרץ, ולעולם אינו יוצא מן הקווים, ילד מן הסוג שלא שואל ‘למה?’ לאחר כל מילה היוצאת מפי המבוגרים.
לא לחינם הופך הוא לאהובם של ההורים והמורים…
כמה נעים לגדל ילד כזה…
…כמה נוח לשגות באשליות כאילו העדר השאלות מצביע על כך שבאמת אין בעיות…
כמה מפתה להפוך להורה שאינו יודע לשאול, שאינו מעיז להפר את השלווה המדומה ולבחון ביושר – מדוע בני איננו יודע לשאול? מדוע לעולם אינו שואל שאלה נוקבת וממעט להביע את מורת רוחו? מה גורם לו לקבל את כל דבריי בנחת, האם גם בפנים שלווה נפשו?
הפחד מהעדר תשובות
יש מי שאיננו יודע לשאול מפני הפחד האוחז בו.
מפחיד לשאול!
‘אולי’, כך חוכך הוא בינו לבינו, ‘אם אשאל באומץ, אם אבקש בכל מאודי תשובות לשאלות המטרידות אותי, אולי אגלה כי אין תשובות… אולי יתברר לי כי אין מענה לשאלותיי וייגזר דיני לחיות בספקות כל חיי…’
הפחד מהעדר תשובה משתיק את הצורך בשאלה. אין כאן נינוחות אמיתית של מי שאינו שואל מפני שדרכו נהירה לו, אדרבה, אין לו אמון אמיתי בסביבתו שתמצא מענה הגון לשאלתו, אין לו אמון בתורה שאכן אוגרת היא בקרבה אוצר עמוק של תשובות, הוא אינו בטוח בהוריו, במוריו, ובראש ובראשונה הוא אינו מאמין בעצמו, על כן הוא מבכר לכבות את תבערת ליבו במי מנוחות נטולי שאלות, לא מפני שאין לו מה לשאול, כי אם מפני שאין לו תקווה לתשובות.
לא אחת עמדת נפש של אדם שאיננו יודע לשאול הינה פרי של שנים ארוכות בהן שרתה אווירה בסביבתו שאינה מניחה באמת מקום לשאלות. כל אימת ששאל נדחה בקש או הושתק ומחנכיו היו בהולים להשיב לו מיד, שמא יעלו בדעתו הרהורים שונים ומשונים.
הוא למד עם הזמן שיש שאלות שלא שואלים ויש מחשבות שלא מעלים, כללי המשחק הובהרו לו פעמים בשתיקה ופעמים במבט, והוא, ילד טוב שכמותו, קלט…
ברבות הימים יעשה הוא את מלאכתם של המבוגרים, הוא כבר ישתיק את שאלותיו בעצמו, שהרי מה תועלת ימצא בהעלאת שאלות בעולם נטול תשובות… הוא אינו שואל עוד בפיו, אך עמוק בפנים… הגלים סוערים.
הפחד ממשמעותן של התשובות
יש אשר איננו שואל מפני פחד שונה בתכלית. הוא אינו חושש מהיעדר תשובות, נהפוך הוא, הוא מוטרד מן השינוי שעשוי להתחולל בו בעקבותיהן. הוא יודע בתוך תוכו כי האומץ לשאול יתבע ממנו לנפץ את התובנות השטחיות בהן אחז עד עתה ולהיפגש עם עומקים חדשים שמן הסתם יתבעו ממנו להתחדש ולצאת בעקבות ההכרה שהתבהרה.
נוח לו במצבו הנוכחי, הוא מאוים מגודלן של התשובות וממשמעותן ביחס אליו, ועל כן הוא בוחר להתחפר בעמדת ‘הכל בסדר’ ופשוט לא לדעת לשאול…
האדם שאינו יודע לשאול אינו בהכרח כזה המתקשה להפנות קושיות החוצה, בדרך כלל מדובר במי שאינו יודע להפנות שאלות פנימה, כלומר לשאול על עצמו, על חייו שלו, על דרכו.
הוא יודע בתוך תוכו כי הביטוי ‘תשובה’ מורה על כך שקדמה שאלה לא פשוטה. הוא מודע לכך שאברהם אבינו נטל על שכמו משימת שליחות נצחית רק לאחר שהעיז לשאול ולנפץ את המוסכמות שהיו נחלת כולם.
יש לו שאלות, הוא בטוח שישנן תשובות והוא חש בתוכו כי הן עשויות לטלטל את חייו למחוזות שעדיין לא התוודע אליהם. החשש מן המשמעות של התשובות גורם לו לזנוח את השאלות, נוח לו לעטות על פניו ארשת מרוצה ונינוחה, ופשוט לא לדעת לשאול!
ושאינו יודע לשאול, את פתח לו
נכון, קל ונעים לגדל ילד המקבל הכל כמובן מאליו, כזה שאינו מאלץ אותנו להתמודד עם שאלות שאולי לא העזנו לשאול בעצמנו. קל אבל כל כך לא אמיתי…
כל כך נפלא לחיות באווירה המבקשת את השאלה, המאמינה בכוחו של הבן השואל לא להתרסק בעקבות שאלותיו כי אם להגיע אל מבוקשו, להאמין בכוחה של שאלה לפתוח לפנינו מרחבים חדשים, ולזכות לתשובה גדולה. ‘ושאינו יודע לשאול את פתח לו’, פתח לו פתח לאמון ביכולתו לשאול שאלות גדולות ולגלות עולמות.
הילד הזה, שאינו יודע לשאול יכול להיות בני, בתי, אחי או תלמידי, ולעתים הילד הזה הוא פשוט אני…
(מתוך אתר "מכון מאיר")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור