מסכת מנחות פרק ב משנה א-ב

ב,א  הקומץ את המנחה לאכול שייריה או להקטיר קומצה למחר–מודה רבי יוסי בזה שהוא פיגול, וחייבין עליו כרת.  להקטיר לבונתה למחר–רבי יוסי אומר, פיגול, ואין בו כרת; וחכמים אומרין, פיגול, וחייבין עליו כרת.  אמרו לו, מה שנת מן הזבח.  אמר להן, שהזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד, והלבונה אינה מן המנחה.

ב,ב  שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר–רבי יוסי אומר, אותה החלה ואותו הסדר שחישב עליו–פיגול, וחייבין עליו כרת; והשני–פסול, ואין בו כרת.  וחכמים אומרין, זה וזה פיגול, וחייבין עליו כרת.  נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים–רבי יהודה אומר, שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן ציבור חלוק; וחכמים אומרין, הטמא בטומאתו, והטהור ייאכל.