אל תכעסו. זאת טובה גדולה!

 

 

כמעט ולא עובר שבוע מבלי שאחמדיניג’אד, או עוד איזה שונא-ישראל, משחרר עלינו צרור מילולי ומקלל, מגדף ומאיים להשמיד אותנו, חס ושלום, ורבים לוקחים את דברי הצוררים למיניהם לליבם.

 

עוד יותר מצוי אצל חסידי ברסלב הן הצרות, הקללות וחלישות הדעת שאנו סובלים לעיתים במדינת אוקראינה, בזמן הנסיעה והשהות באומן. כמעט כל שנה, במיוחד בשדה התעופה של קייב, המקום בו מתייחסים אל יהודים בצורה תת-אנושית, מישהו מאצלנו מאבד סבלנות וכמעט מתלקח. אם היו יודעים שקללות הגויים הן טובה עצומה לנו, לא היו כועסים. ההיפך – היו רוקדים ושמחים!

 

 

מן היהודי הראשון – אברהם אבינו ע"ה – ועד היום הזה, עם ישראל מתבזה על ידי הגוים. כידוע, עשו לעולם שונא את יעקב.

 

 

כותב רבי אהרל’ה זצ"ל (שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית, סוף פרק ט ותחילת פרק י), שיש חילוק גדול בין הייסורים שאדם מקבל על עצמו לבין הייסורים שאדם מקבל מאחרים. עקרון זה מובן על ידי משל: כשאדם משבח את עצמו, אין לשבח ערך, אדרבה, נחשב לו כגנאי. אם אשתו או בניו משבחים אותו, אז השבח הוא יותר חשוב. אבל אם השונאים והרחוקים משבחים אותך, מתקדש שם שמים, כמו בדוגמא של רבי שמעון בן שטח שהחזיר אבידה לגוי (ראה דברים רבה ג, ג), ואותו גוי הכריז "ברוך ה’ אלוקי שמעון בן שטח".

 

 

כך לעניין הייסורים, ממשיך רבי אהרל’ה זצ"ל: אם אדם מבזה את עצמו, ליבו נכנע קצת, אך אם מקבל בזיון מאשתו, אז יותר נכנע ונשבר ליבו. ככל שהאדם רחוק ממנו, כמו גוי, אזי הבזיון בעל כוח רב יותר בכדי להכניע את החלק הרע שבקרבו. לכן, כשהאדם בישראל סובל בזיון מגוי ומצטער על ידו, מתכפרים בזה עוונותיו ביתר שאת וביתר עוז, בלי שיעור ממש. מדוע? כי מעולם לא וויתר הקב"ה אפילו הכאה קטנה שמכה ומצער נכרי לישראל. לכן קל להבין שאם ישראל, אפילו רשע גמור, נהרג על ידי נכרי – מתכפרים כל עוונותיו. עד כאן מיסודו של בעל ה"שומר אמונים" זצ"ל.

 

 

הבזיון דומה לשפיכות דמים (אורחות צדיקים, מהר"ל מפראג, ספר חסידים, ליקוטי מוהר"ן). רבינו יונה מגירונדי זצ"ל (שערי תשובה, שער שלישי אות קלט), מכנה את עניין הלבנת-פנים "אבק רציחה".

 

נמצא שהמתבזה על ידי הגוי כאילו נהרג על ידו, ומתכפרים כל עוונותיו. עקרון זה נרמז בתהלים (כה, יח-יט), כשדוד המלך מבקש מאת השם יתברך רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי. ומדוע ראוי לו שהקב"ה ימלא את מבוקשו? משום רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

 

והנה, במקום אחר (שם מד, יד-כג), מקיש דוד המלך ע"ה בין הבזיון לרציחה, דווקא במקום העיקרי שמדבר על בזיונות מן הגוים:

 

תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים:

כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי:

מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:

 

ובהמשך,

כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.

 

באותו מטבע לשון, הקישו חז"ל בין הבזיון לרציחה בתפילת ה"תחנון": "הבט משמים וראה, כי היינו לעג וקלס לגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה. בכל זאת שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו".

 

ה"תחנון" הוא תפילה רבת עוצמה שהתקינו חז"ל. זאת עתירה נוראה בעד כלל ישראל, שהקב"ה יחשיב את בזיונם כמסירות נפש על קידוש השם. ובעיצומה של כתיבת שורות אלו, שמעתי את הבשורה הקשה על ששה-עשר היהודים שנרצחו על קידוש השם כאן בארץ הקודש, כאשר האויבים מבית ומחוץ לועגים מחרפים ומגדפים את בני ישראל, צאן קדשים. כלל ישראל מתחנן אל השם יתברך, את שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו.

 

 

רבינו ה"דגל מחנה אפרים" זצ"ל (פרשת שמיני ד"ה או), מבאר את הפסוק (תהלים קל"ב, י"ח) אויביו אלביש בושת, ומסביר, שעוונותיהם של ישראל הן בגדי הקדרות, כלומר לבוש הבושה של כנסת ישראל. כשבאה שבת קודש, זמן כפרה לעם ישראל, כי השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה מוחלין לו (שבת קיח, ע"ב), אזי כנסת ישראל פושטת מעליה את בגדי הבושת, ומ"בֹּשֶת" נעשה "שַׁבָּת". ומה קורה ללבוש הקדרות והשחרות של כנסת ישראל? הקדוש-ברוך-הוא מלביש אותם על ראשם של הגוים, שכל כך ציערו וביזו את עם ישראל אלפי שנים. זהו אויביו אלביש בושת.

 

לפי היסוד הנ"ל של רבינו ה"דגל מחנה אפרים" זצ"ל, נוכל לומר שהבזיונות של הגוים, המבזים אותנו, דומים ליריקות על בגדיה של כנסת ישראל, כי השכינה הקדושה בזויה בעיניהם. כשיבוא יום שכולו שבת ועם ישראל ייגאל, הקב"ה יאמר לשכינה קדושה "לא תבושי ולא תכלמי" (פיוט לכה דודי של שבת, מאת החסיד רבי שלמה אלקבץ זצ"ל), כי מן הבושת והכלימה נעשה שבת כאמור. זהו "לבשי בגדי תפארתך עמי כו’, קרבה אל נפשי גאולה", שהקב"ה מורה לשכינה הקדושה להמיר את בגדי הבושת, אלה שהגויים ירקו עליהם כל השנים, בבגדי מלכות, כי עת הגאולה הגיע. ואז מידה כנגד מידה, הקב"ה מלביש את הבגדים הבזויים על ראשם של הגויים, שנאמר (תהלים קל"ב, י"ח) אויביו אלביש בושת.

 

דוד המלך ע"ה מבקש בפה מלא שהקב"ה ילביש את כל אלפי שנות הבזיונות חזרה על ראשם של הגוים, עם קנס ותשלום כפל (תהלים עט, יב), וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ. שנזכה לחזות בקיום דברי נעים זמירות ישראל במו עינינו, אמן.

 

 

רבי נחמן מברסלב זי"ע אומר (ספר המידות, ערך אמונה, מח), "כשאומות מחרפין אותנו ביותר, זה סימן על משיח".

 

ובכן, בפעם הבאה שאיוון האוקראיני מבזה אותך ומנסה להציק לך, דע שלפי דברי רבינו זצ"ל, אתה מבשר על ביאת משיח צדקנו, שיבוא כבר במהרה בימינו, אמן!

   

* * *

  

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net