מסכת מנחות פרק יב משנה ד-ה

יב,ד  מתנדב אדם מנחה של שישים עישרון, ומביא בכלי אחד; ואם אמר הרי עליי שישים ואחד–מביא שישים בכלי אחד, ואחד בכלי אחד:  שכן הציבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, שישים ואחד; דייו ליחיד, שיהא פחות מן הציבור אחד.  אמר רבי שמעון, והלוא אלו לפרים, ואלו לכבשים, ואין נבללין זה עם זה; אלא עד שישים, יכולין להיבלל.  אמרו לו, שישים נבללין, שישים ואחד אין נבללין.  אמר להם, כל מידות חכמים כן; בארבעים סאה הוא טובל, ובארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.  אין מתנדבין לוג, שניים, וחמישה; אבל מתנדבין שלושה, וארבעה, ושישה, ומשישה ולמעלן.

יב,ה  מתנדבין יין, ואין מתנדבין שמן, דברי רבי עקיבה; רבי טרפון אומר, מתנדבין שמן.  אמר רבי טרפון, מה מצינו ביין, שהוא בא חובה ובא נדבה–אף שמן שהוא בא חובה, יבוא נדבה.  אמר לו רבי עקיבה, לא, אם אמרת ביין, שכן הוא קרב עם חובתו בפני עצמו–תאמר בשמן, שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו.  אין שניים מתנדבין עישרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים; ועוף, אפילו פרידה אחת.