מסכת מנחות פרק יא משנה ז-ח

יא,ז  שני שולחנות היו באולם מבפנים, על פתח הבית–אחד של שיש, ואחד של זהב.  על של שיש, נותנין לחם הפנים בכניסתו; ועל של זהב, ביציאתו:  שמעלין בקודש, ולא מורידין.  ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.  ארבעה כוהנים נכנסין–שניים בידם שני סדרים, ושניים בידם שני בזיכין; וארבעה מקדימין לפניהם–שניים ליטול שני סדרים, ושניים ליטול שני בזיכין.  הנכנסין עומדין בצפון, ופניהם לדרום; והיוצאין עומדין בדרום, ופניהם לצפון.  אלו מושכין, ואלו מניחין, וטפחו של זה, לתוך טפחו של זה–שנאמר "לפניי תמיד" (שמות כה,ל).  רבי יוסי אומר, אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין, אף זו הייתה "תמיד".  יצאו ונתנום על שולחן של זהב שהיה באולם, הקטירו הבזיכין, והחלות מתחלקות לכוהנים.  חל יום הכיפורים להיות בשבת, החלות מתחלקות לערב; חל להיות ערב שבת, שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב, הבבליין אוכלין אותו כשהוא חי, מפני שדעתן יפה.

יא,ח  סידר את הלחם בשבת, ואת הבזיכים לאחר שבת, והקטיר את הבזיכין בשבת–פסולה, ואין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא.  סידר את הלחם ואת הבזיכים בשבת, והקטיר את הבזיכים לאחר שבת–פסולה, וחייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא.  סידר את הלחם ואת הבזיכים לאחר שבת, והקטיר את הבזיכים בשבת–פסולה.  כיצד יעשה:  יניחנה לשבת הבאה–שאפילו הוא על השולחן ימים, אין בכך כלום.