מסכת מנחות פרק י משנה ב-ג

י,ב  מצות העומר, לבוא מן הקרוב; לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאין אותו מכל מקום.  מעשה שבא מגינות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

י,ג  כיצד היו עושין:  שלוחי בית דין היו יוצאין מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.  כל העיירות הסמוכות לשם, מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.  כיון שחשיכה, אומר להן בא השמש, אומרין הין; בא השמש, אומרין הין; בא השמש, אומרין הין.  מגל זו, אומרין הין; מגל זו, אומרין הין.  קופה זו, אומרין הין; קופה זו, אומרין הין.  בשבת, אומר להן שבת זו, אומרין הין; שבת זו, אומרין הין.  אקצור, והן אומרין לו קצור.  שלושה פעמים על כל דבר ודבר, והן אומרין הין, הין, הין.  כל כך למה–מפני הבייתוסיין, שהיו אומרין, אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.