דיאטה בשיטת הנקודות

"אז איזו דיאטה את עושה? דיאטת ירקות? פחמימות? ואולי בשיטת הנקודות של שומרי משקל?" התעניינה. "בשיטת הנקודות", עניתי לה וצחקתי "אבל ממש לא מה שאת חושבת".

5 דק' קריאה

א. אפרת

פורסם בתאריך 08.07.08

"זהו. היום שברתי את הדיאטה!" בכתה לי חברתי מיטל. ועוד לפני שהספקתי לשאול איך זה קרה, סיפרה: "מתחילת השבוע עומדת במקרר העוגת קצפת הזו שאמא שלי קנתה ליומולדת של אחי שהייתה בשבת, בשבת לא אכלתי ממנה כמובן, אבל מאז, בכל פעם שאני פותחת את המקרר היא מנסה לפתות אותי שאטעם ממנה. אמרתי לה כבר אלף פעמים שאני בדיאטה, אבל היא ממשיכה, מחכה לשעת כושר שתוכל להכשיל אותי…"
 
"מי? אמא שלך?" ניסיתי לגרום לה לחייך קצת אך היא לא הייתה בעניין.
 
"לא! העוגה!" ענתה, כאילו זה לגיטימי בעולמנו שעוגות מסוגלות לדבר.
 
"אז היום, הגיעה שעת הכושר הזו" המשיכה, "הגעתי מהעבודה מבואסת ורעבה ופתאום ראיתי אותה, קורצת לי עין, פרוסה אחרונה של עוגת הקצפת. אז אכלתי אותה…."
 
"נו, מה הבעיה? את לא בנאדם?" שאלתי, מנסה להבין על מה הדרמה.
 
"את לא מבינה?! חודשיים אני בדיאטה, נזהרת לאכול רק מה שמותר, אבל זהו, היום, ברגע שאכלתי אותה, נגמרה הדיאטה שלי!"
 
"אני מבינה" גייסתי את כל האמפתיה שלי למרות שכל הסיטואציה די הצחיקה אותי. "בואי שבי, תירגעי, ובזמן שתאכלי מהעוגה המדהימה שהכנתי היום, אספר לך משהו מעניין", אמרתי לחברתי שנרגעה קמעה.
 
"אבל…" גמגמה.
 
"אמרת שאת כבר לא בדיאטה, נכון? אז מותר לך לאכול עוד פרוסת עוגה" שיחקתי את המשחק שלה, והיא כמובן התרצתה.
 
"את בטוחה שאת בדיאטה? כי את לא נראית לי כל כך מבואסת…" שאלה אותי בכנות, תוך כדי שהיא אוכלת בהנאה מהעוגה שהגשתי לה, לאחר שסיפרתי לה בשמחה שממש השבוע גם אני פצחתי בדיאטה.
 
נראה לי שההתלהבות בה סיפרתי לה את הפרט הזה, סקרנה אותה לשמוע עוד על הדיאטה שלי, ולמה, בניגוד לטבע הנשי ממש, היא עושה אותי כל כך מאושרת.
 
"אז איזו דיאטה את עושה?" שאלה כשהבינה שאני רצינית, "דיאטת ירקות? דיאטת פחמימות? ואולי בשיטת הנקודות של שומרי משקל?" התעניינה.
 
"בשיטת הנקודות" עניתי לה וצחקתי "אבל ממש לא מה שאת חושבת. לא בשיטת הנקודות של שומרי משקל, אלא בזו של רבי נחמן מברסלב".
 
"לא ידעתי שבנוסף להיותו פסיכולוג, מורה דרך, רב, וסופר, היה רבי נחמן גם תזונאי", הסתקרנה.
 
"אז הגיע הזמן שתדעי" הקנטתי אותה בחביבות והתפניתי להסביר את עצמי.
 
"הדיאטה שאני עושה נקראת דיאטת אהבה, בגלל שבבסיסה עומדת האהבה שלי לעצמי, ללא תנאי, גם אם כרגע אינני דוגמנית. את הדיאטה הזו אני עושה מתוך שמחה וקבלה עצמית, ואני לא מתכוונת להלקות את עצמי אם פעם אחת יבוא לי לאכול קוביית שוקולד או פרוסת עוגה, אלא אני כן אפרגן לעצמי אותם, בניגוד לשאר הדיאטות ששם זה ממש עבירה. זו השיטה בגדול", הסברתי אל מול עיניה המשתאות.
 
"ואיך זה קשור לרבי נחמן?" הקשתה.
 
"אה… כי אני פועלת בשיטת הנקודות שלו" המשכתי להסביר, "אוספת נקודה טובה ועוד נקודה טובה. ממש "דיאטת אזמרה". אני יודעת מראש שיהיו לי מעידות, כמו בכל דיאטה, אך אני מקבלת גם אותן מראש באהבה, ובוחרת להתמקד בהצלחות שלי, בהן עמדתי בפיתוי ואכלתי אוכל בריא ולא שטויות. כל דבר כזה זה עוד נקודה טובה שאני דואגת לייקר, ואת זה – רבי נחמן לימד אותי", סיימתי את דבריי בדיוק כשסיימה את פרוסת העוגה שלה.
 
"זו העוגה עם הכי הרבה קלוריות שאכלתי בחודשים האחרונים, אך גם עם הכי פחות ייסורי מצפון" אמרה ואני שמחתי שהיא הצליחה להתעודד. 
 
עד לא מזמן הייתי גם אני ממש כמו מיטל. ולאו דווקא בענייני דיאטות, אלא בכל תחומי החיים. פעלתי בשיטת "הכל או כלום" בהנהגתו של הכוח המדמה שמוכר לך שברגע שמעדת – לא שווה כלום כל הדרך שעשית, ומבחינתו – "נגמרה הדיאטה" או כל עבודה רוחנית שאתה מנסה לעשות. אם אכלת עכשיו משהו שלא היית צריך לאכול, אז אתה לוזר ואתה יכול להמשיך לאכול מה שבא לך כי ממילא שברת הדיאטה.
 
אם דיברת עכשיו לשון הרע, אז חבל על הזמן שלך, בחיים לא תצליח לשמור על הפה, אז חבל בכלל לנסות.
 
ואם כעסת עכשיו, אז אתה מקרה אבוד, חסר תקנה, וזה לא משנה שהמעידה הזו הגיעה אחרי פעמים מספר בהן התגברת על עצמך ולא התפתית לאכול שטויותלרכללכעוס.
 
אבל ימי ספירת העומר שביקרו במחוזותינו לא מזמן, החדירו בי רוח אחרת.  נתנו לי כוח להסתכל אחרת על החיים שלי, ועל כל העבודות שאני מנסה לעשות, ברוחניות או בגשמיות. בספירת העומר אנו סופרים בסדר עולה – כך שכל יום אנחנו יותר מאתמול. לא מסתכלים קדימה בתסכול, בראייתנו כמה עוד נשאר לנו להגיע ליעד הנכסף, אלא בכל יום מביטים אחורה בהתלהבות ורואים עד כמה התקדמנו.
 
רבי נחמן מברסלב קורא לזה "מעט זה גם טוב", ואני החלטתי להסתער על השיטה בכל הכוח:
 
אם, למשל, עד עכשיו היית רגיל לקום בתשע בבוקר והתחלת לקום בשמונה וחצי – תטפח לעצמך על השכם ותהיה מרוצה מהתקדמותך, גם אם בשביל כל העולם, שמונה וחצי זה כבר צהריים. כי בשבילך זה התקדמות, ולאט לאט, כעבור עוד יום ועוד יום,  גם אתה , בקצב שלך, הנכון רק עבורך, תגיע אל היעד המיוחל.
 
אם התכוונת היום "רק" בשתי ברכות בתפילת 18, תשמח! הרי עד אתמול היית בוהה בקירות במהלך התפילה, ובכלל לא היית זוכה להתכוון, אפילו לא בברכה אחת! אז מה אם בשאר 17 הברכות חשבת בכלל על דברים אחרים, תסתכל על ההתקדמות שלך, תייקר אותה, ובעזרת השם מחר תצליח יותר, עד שבעוד שבוע כבר תתפלל את תפילת 18 בכוונה גמורה. רק אם לא תייאש את עצמך, רק אם לא "תזרוק" את מה שכבר השגת, תפסיק לגמרי להתפלל, ותתמכר לתחושת "הכל או כלום". אם תתמקד בטוב שהשגת, גם אם הוא מועט ומלא פגמים – בסוף גם אתה תזכה להגיע.
 
הרב ארז משה דורון מסביר את השיטה, בהקשר של נס חג החנוכה: "…אפילו אור קטן, בחושך הגדול של הגלות, אפילו כמעט בלי הכנה לקבלו, ואפילו במקום הטומאה ממש, יכול להתרחש לו נס, ואורו יתפשט וילך, עד שמונה ימים, עד שיקיף את כל הזמן, ולמעלה מן הזמן. אלא מאי? לפחות את האור הקטן הזה – מוכרחים להדליק. משהו, אפילו מעט, חייבים לעשות. למרות העלטה הכבדה ואולי דווקא בגללה אין דורשים מאיתנו, בדור שערב הגאולה, עבודות קשות ומפרכות. עלינו רק להדליק נר בחושך, לעשות השתדלות קטנה וכנה, והקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו כבר ירד אלינו, ובדרך נס יעצים את נקודת האור הקטנה שלנו לנהרה גדולה ואדירה.
 
"פתחו לי פתח כחודה של מחט – ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות" (מדרש שיר השירים רבה ה' ג') קורא אלינו מי שאמר והיה העולם.
 
כל רצון טוב, כל נכונות אמיתית להתעלות רוחנית – הינם נרות מאירים באפלה.
 
אבל בשביל להדליק אותם – אנחנו צריכים להאמין ש"קצת זה גם טוב".
 
ככל שאנו מתקדמים, מתקדם גם הרע. פעם אנו כובשים את יצרנו ופעמיים הוא מכשילנו. ואם כן – מה הטעם בעבודת הבורא, ומה התועלת בתפילות אליו ("ומה נועיל כי נפגע בו" – פגיעה מלשון תפילה). להגיע אל הטוב בשלמות אין אנו מצליחים, צדיקים גדולים אנחנו לא. מהרע אסור ליהנות וייסורי המצפון מציקים לנו השכם והערב. מוטב, אם כן, להפטר מהם לגמרי. להתמכר לרע עד הסוף. כך לפחות נוכל ליהנות מן העולם "כמו שצריך".
 
"איזהו עשיר – השמח בחלקו" מלמדים חז"ל. (מסכת אבות פרק ד' משנה א') גם ברוחניות, למרות השאיפה האמיתית והנחוצה לשלמות, מוכרחים ללמוד לשמוח במה שיש, לשמוח בחלקנו, גם אם הוא זעיר. וזהו מעמודי התווך של שיטת רבי נחמן – למצוא נקודות טובות בעצמנו. גם אם הן מעטות, נקודות זעירות בלבד, יש להן ערך רב, כיהלומים. לא "הכל או לא כלום". הטוב שיש בי – זה אני, וכשיש לי במה לשמוח – יש לי כוח גם לשאת את ייסורי המצפון על הרע שבי ולהמשיך הלאה להלחם בו, לכבוש ממנו עוד ועוד חלקים, קטנים ככל שיהיו.
 
השמח במועט ומעריך אותו, המקבל את חסרונותיו וקטנותו באורך רוח וסבלנות – הוא הגדול באמת. ואילו ה"גדול", הרוצה "לבלוע" הכל, ואין די לו בפחות מזה – הוא הקטן באמת.
 
צריך באמת לשאוף ולהשתדל להגיע להרבה. אך זה אפשרי רק אם נדע: "מעט זה גם טוב" (שיח שרפי קודש ברסלב חלק א' סימן תרצ"ז) (מתוך "למעלה מן הזמן").
 
"ואת, חביבתי" אמרתי למיטל, שהחיוך שב אל פניה,  "צר לי לבשר לך אבל לא שברת שום דיאטה. בסך הכל אכלת פרוסת עוגה. מה הביג דיל? תסתכלי קצת אחורה – חודשיים שלמים עמדת בדיאטה כמו מלכה! אנחנו לא מאנשי "הכל או כלום", אנחנו של רבי נחמן – יודעות שיהיו מעידות בדרך, אבל זה לא מה שישבור אותנו, אנו מתעסקות בלאסוף עוד הצלחה ועוד הצלחה ועוד אחת…. בשיטת הנקודות. ועוד תראי שגם אנחנו נגיע, אולי הרבה יותר מהר והרבה יותר בשמחה מכל השאר".

 

כתבו לנו מה דעתכם!

1. חנה

ו' כסלו התשע"ט

11/14/2018

מרתק ומחכיםםםםםםםםםםםם יישר כח!!!!

2. חנה

ו' כסלו התשע"ט

11/14/2018

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

פתאום הרגשתי ממש כמו אחד הגיבורים בסרט המשובח 'האושפיזין'. רצינו להיות צדיקים לפי הספר, אבל ה' זימן לנו עבודה אחרת...

Featured Products