מסכת חולין פרק ה משנה א-ב

ה,א  "אותו ואת בנו" (ויקרא כב,כח)–נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשין.  כיצד:  השוחט "אותו ואת בנו"–חולין בחוץ–שניהם כשרין, והשני סופג את הארבעים; קודשים בחוץ–הראשון חייב כרת, ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.  חולין בפנים–שניהם פסולין, והשני סופג את הארבעים; קודשים בפנים–הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים ופסול.  [ב] חולין וקודשים בחוץ–הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים ופסול; קודשים וחולין בחוץ–הראשון חייב כרת ופסול, והשני כשר, ושניהם סופגין את הארבעים.  חולין וקודשים בפנים–שניהם פסולים, והשני סופג את הארבעים; קודשים וחולין בפנים–הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים ופסול.  חולין בחוץ ובפנים–הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים ופסול; קודשים בחוץ ובפנים–הראשון חייב כרת, ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.  חולין בפנים ובחוץ–הראשון פסול ופטור, והשני סופג את הארבעים וכשר; קודשים בפנים ובחוץ–הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים ופסול.

 

ה,ב  [ג] השוחט ונמצא טריפה, והשוחט לעבודה זרה, והשוחט פרת חטאת, ושור הנסקל, ועגלה ערופה–רבי שמעון פוטר, וחכמים מחייבין.  השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר, והמעקר–פטור משום "אותו ואת בנו" (ויקרא כב,כח).