מסכת חולין פרק ו משנה ג-ד

ו,ג  חירש שוטה וקטן ששחטו, ואחרים רואים אותם–חייבין לכסות; בינן לבין עצמן, פטורין מלכסות.  וכן לעניין "אותו ואת בנו" (ויקרא כב,כח), ששחטו ואחרים רואין אותן–אסור לשחוט אחריהם.  בינן לבין עצמן–רבי מאיר מתיר לשחוט אחריהן, וחכמים אוסרין.  ומודים שאם שחט, שאינו סופג את הארבעים.

 

ו,ד  השוחט מאה חיה במקום אחד, כיסוי אחד לכולן; מאה עופות במקום אחד, כיסוי אחד לכולן.  חיה ועוף במקום אחד, כיסוי אחד לכולן; רבי יהודה אומר, שחט חיה–יכסה, ואחר כך ישחוט את העוף.  שחט ולא כיסה, וראהו אחר–חייב לכסותו.  כיסהו ונתגלה, פטור מלכסות; כיסתו הרוח, חייב לכסות.