לברר את האמת

גם כשעמדו בפניו אנשים גדולים
במעלה, בעלי מופת, וניסו למנוע אותו
ולהניאו מהאמת, ואף הביאו לו ראיות
חותכות שהוא טועה – הוא לא שמע
להם כלל, וכך זכה להוציא את בת המלך.

בגן הגעגועים – פרק 8

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

וימאן…

בפרק הקודם ציינו מספר דוגמאות על חוסר אמונה בעצמנו מן התורה. בפרק זה נציין דוגמא הפוכה.

ליוסף הצדיק, היה ברור מהי האמת, כאשר ניסתה אשת פוטיפר לפתותו, נאמר: "וימאן…"!

הניגון שעל המילה "וימאן" הוא "שלשלת", שניגונו ארוך, כלומר שיוסף מאן ומאן ומאן ומאן… בצורה חד-משמעית, היה לו ברור בתכלית הבירור – אסור! ולא הועילו כל פיתוייה ואיומיה של אותה מרשעת להסיט אותו כמלוא הנימה מן האמת, כי הייתה לו אמונה בעצמו – זה מה שלמדתי! זו האמת! כך עלי לנהוג!

נראה, בסוף המעשה, שהשני למלכות זכה לישוב הדעת תקיף מאוד, עד ששום דבר לא החליש אותו ולא ערער לו את האמונה הברורה – בת המלך נמצאת בהר של זהב ובמבצר של מרגליות, ועלי להוציא אותה משם! וגם כשעמדו בפניו אנשים גדולים במעלה, בעלי מופת, וניסו למנוע אותו ולהניאו מהאמת, ואף הביאו לו ראיות ברורות וחותכות שהוא טועה – הוא לא שמע להם כלל, וכך זכה להוציא את בת המלך.

לברר את האמת כולה

זו התכלית של ההתבודדות, ורק זוהי התבודדות נכונה.

בשלב הראשון, האדם צריך לברר לעצמו את האמת בכל נקודה על פי התורה הקדושה, כיצד עליו לנהוג, מה ה’ רוצה ממנו, ומהי האמת בכל מקרה ומצב בו נתקל בחייו, עד שיגיע לישוב הדעת תקיף וחזק – שזאת האמת ושם דבר בעולם לא יכול להסיט אותי ממנה, אף לא להטיל בה ספק קל שבקלים! כשאדם פועל בדרך זו זה נקרא שהוא מאמין בעצמו – כשמאמין בכל נקודה שברר לעצמו ושום דבר או אדם לא יכול להזיזו ממנה.

בשלב השני, לאחר שהאדם בירר נקודה מסוימת והאמת ברורה לו, עליו להתפלל בכל יום ולבקש מהבורא שיעזור לו לחיות על פי נקודת אמת זו – שום אדם או דבר לא ישנו לו את האמת! כמו כן צריך לבקש מהשם שהלב לא יפתה אותו לעבור על מה שכבר הצליח לברר. כי גם לאחר שאדם מברר את האדם, עדיין יש לו מלחמה ארוכה כנגד יצור הפנימי, שמצד גשמיות גופו ומצד יצרו הרע יש לו מלחמה. זאת, משום שהם מסיתים אותו בכל פעם להתנהג הפוך מן האמת, ואף משכיחים ממנו מה שכבר זכה לברר. על זה צריך כל אדם להתפלל תפילה יומיומית ארוכה.

בשיחות הר"ן כתוב (מ"ז): "על כן צריכין להתגבר לראות ליחד לו פנאי לישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם – אם כך הוא ראוי לו לבלות ימיו במעשים כאלו. ומחמת שאין האדם מישב עצמו, ואין לו דעת, ואפילו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת, אין הדעת המיושב מאריך זמן אצלו, ותיכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו. וגם אותו המעט הדעת שיש לו, אינו חזק ותקיף אצלו. מחמת זה אין מבינים שטות העולם הזה. אבל אם היה להאדם שכל מיושב חזק ותקיף היה מבין שהכל שטות והבל…"

ללמוד על מנת לעשות

נציין דוגמה מעשית לכך: אדם למד שהוא צריך לשמור עיניו (מלראות מראות אסורים וכן הלאה) – זהו ציווי שאין בו שום ספק, שמובא הן בהלכה והן בספרי המוסר ובספרי החסידות, ויתכן שאף שמע שיעורים אשר עוררו אותו – שלא יתכן לשמור את העיניים בלי לעצום אותן, וגם שמע שאין שום עצה לזכות לזה, כי אם על ידי ריבוי תפילה. כלומר, שלא יעבור עליו יום בלי התפילה שהשם יתברך יעזור לו וישמור לו על העיניים, דהיינו, שיעצום אותן.

אם כן, כיצד יתכן הוא עדיין הולך ברחובות העיר בעיניים פקוחות, ומביט לכל עבר ומשוטט בעיניו? זה רק שום שאין לו ישוב הדעת – כשאין לו התבודדות נכונה. כשהוא לא מאמין בעצמו! הוא לא בירר לעצמו את מה שלמד ושמע שזוהי האמת לאמיתה. הוא לא הכין את עצמו להיאבק על זה בלי פשרות – לעשות כל יום חשבון נפש על כל ראויה שנכשל בה, להתפלל כל יום על שמירת עיניו, כי בלא שתהא לו כל יום תפילה ארוכה על שמירת העיניים, הוא לא יוכל להינצל מראיות אסורות.

זו התבודדות נכונה – כאשר עומד מול הבורא ומאריך בתפילה ומתחנן ומבקש ומברר לעצמו היטב היטב את הנקודה הזו, עד שלא נשאר לו בלב שום צל של ספק שצריכים ללכת בעיניים עצומות. ואין שום מצב בעולם שמותר להסתכל על אישה, ואין שום מצוה בעולם שבשבילה מותר להסתכל על אישה, ולא שום עניין שעבורו מותר לפתוח את העיניים במקום שיש נשים.

(מתוך "בגן הגעגועים" מאת המחבר)