מסכת חולין פרק י משנה ב-ג

י,ב  כל קודשים שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו–חייבין בבכורה ובמתנות, ויוצאין לחולין להיגזז ולהיעבד, וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושין תמורה, ואם מתו ייפדו:  חוץ מן הבכור ומן המעשר.  וכל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכן נולד להן מום קבוע ונפדו–פטורין מן הבכורה ומן המתנות, ואינן יוצאין לחולין להיגזז ולהיעבד, וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ פטור, ועושין תמורה; ואם מתו, ייקברו.

 

י,ג  בכור שנתערב במאה–בזמן שמאה שוחטין את כולם, פוטרין את כולם; אחד שוחט את כולן, פוטרין אחד.  השוחט לכוהן ולנוכרי, פטור מן המתנות.  והמשתתף עימהם, צריך שירשום; אם אמר חוץ מן המתנות, פטור מן המתנות.  אמר לו מכור לי בני מעיה של פרה, והיו בה מתנות–נותנן לכוהן, ואינו מנכה לו מן הדמים.  לקחן הימנו במשקל–נותנן לכוהן, ומנכה לו מן הדמים.