מסכת חולין פרק יב משנה ג-ד-ה

יב,ג  הייתה מעפעפת–בזמן שכנפיה נוגעות בקן, חייב לשלח; אין כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח.  אין שם אלא אפרוח אחד, או ביצה אחת–חייב לשלח:  שנאמר "קן" (דברים כב,ו), "קן" מכל מקום.  היו שם אפרוחין מפרחין, או ביצים מוזרות–פטור מלשלח:  שנאמר "והאם רובצת על האפרוחים, או על הביצים" (שם)–מה אפרוחין בני קיימה, אף הביצים בני קיימה; יצאו מוזרות.  מה הביצים צריכין לאימן, אף האפרוחים צריכין לאימן; יצאו מפרחין.  שילחה וחזרה, שילחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים–חייב לשלח, שנאמר "שלח תשלח" (דברים כב,ז).  אמר הריני נוטל את האם, ומשלח את הבנים–חייב לשלח, שנאמר "שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך" (שם).  נטל את הבנים והחזירן לקן, ואחר כך חזרה האם עליהן–פטור מלשלח.

 

יב,ד  הנוטל אם על הבנים–רבי יהודה אומר, לוקה, ואינו משלח; וחכמים אומרין, משלח, ואינו לוקה.  זה הכלל–כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום עשה, אין חייבין עליה.

 

יב,ה  לא ייטול אדם אם על הבנים, אפילו לטהר בהן את המצורע.  ומה אם מצוה קלה שהיא באיסר, אמרה תורה "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כב,ז)–קל וחומר על מצוות החמורות שבתורה.