נוסעים לאומן? אז תרשמו לכם!

אין ספק! יש דברים שצריך לדעת,
בפרט כשנוסעים לאומן! הפנינו מספר
שאלות לרב שלום ארוש שליט"א
וקיבלנו תשובות והמון עצות.
נוסעים לאומן? כדאי לכם לרשום!

ראש השנה הבא עלינו לטובה כבר בפתח, דבר המבשר על הנסיעה אל עיר הגעגועים – אומן, שם נמצא ציונו של רבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הנסיעה, כידוע, היא עניין רוחני קדוש וגבוה מאוד. לא בכדי מתאספים שם רבים המגיעים מכל רחבי תבל אל רבי נחמן, כדי לזכות בתיקון המיועד להם, כל אחד לפי ענייניו. על מנת למנוע תקלות ובעיות המונעות ומעכבות באמצע הדרך כחוצץ לקודש, פנינו אל הרב שלום ארוש שליט"א במספר שאלות הנוגעות הלכה למעשה לנסיעה זו, ואשר יסייעו לכולנו להגיע אל המטרה לשמה אנו נוסעים, וכן כדי שלא נצא חלילה שכרנו בהפסדנו.

מתשובותיו של הרב קיבלנו מספר עצות והנהגות נפלאות אותן קיבצנו כאן לפניכם – הנוסעים לאומן.

שאלה: כיצד עלינו להתכונן לנסיעה זו, הידועה כנסיעה רוחנית במובנים גבוהים וקדושים?

תשובה: ראשית, עלינו לזכור שההכנה למצוה היא דבר חשוב ובכוחה להשפיע על כל הנסיעה. אדם שמכין את עצמו עם תפילות, כיסופים וגעגועים לצדיק, על ידי זה הוא בעצם מכין כלים כדי לקבל את השפע שיש באוצר. הצדיק משפיע שפע מתנות וישועות לכל מי שבא אליו, אך יש אדם שבא עם כלי קטן, ויש אדם שבא עם כלי גדול יותר. כל אחד, כפי גודל הכלי שהכין זוכה לאסוף ולקבל את השפע שהצדיק משפיע עליו. לכן צריך כל אחד להתפלל ולהכין את עצמו לפני הנסיעה כדי שיזכה לנצל את הזמן בתורה ובתפילה, והשם יתברך יפתח לו את הלב ויזכה אותו לפעול שם ישועות.

כמו כן עלינו לזכור דבר נוסף והוא: "על ידי שמירת העיניים בדרכים נזכה לאורות המקיפין". חשוב לזכור ולדעת שהיצר הרע אורב בדרכים. זאת אנו לומדים מיעקב אבינו ע"ה, שהזהיר את בניו שלא ייקחו את בנימין מפני שחשש ‘פן יקראנו אסון’, ופירש רש"י: ‘שהשטן מקטרג בדרכים’. כמובן שאם מסכנה גשמית צריך להיזהר בדרכים קל וחומר כאשר מדובר בסכנה רוחנית, ובפרט בדרך לצדיק ובחזרה ממנה, מכיוון שהיצר הרע רוצה לינוק מהקדושה האופפת אותנו. לכן עלינו להיזהר שלא נאבד את המתנות היקרות שקיבלנו, ושאנו מקבלים, מהצדיק, ולהיזהר ביתר שאת וביתר עוז ובהכנה גדולה של תפילות על עצם שמירת העיניים של כל הנסיעה הזו, מתחילתה ועד סופה, כדי שחלילה לא נצא שכרנו בהפסדנו.

בנקודה לעיל מדובר במעברי הגבולות – הן בארץ וכל שכן מחוצה לה, הן בזמן הטיסה, ואף בזמן השהיה בעיר אומן עצמה – להשתדל ולהיות עסוקים אך ורק בדפי הגמרא ובספרי הקודש, שיהיו תמיד לנגד עיניו, וכמובן לעסוק בעיקר הגדול המביא אותנו לשם – התפילה. כמו כן עלינו לשים לנגד עינינו תמיד את מטרת הנסיעה, ולזכור לשם מה עזב כל אחד מאיתנו את משפחתו וכל עיסוקיו – לפעול ישועות אצל הצדיק, שהרי חבל להפסיד הכל חלילה. על ידי זה יזכה כל אחד שכל תפילותיו ייענו ויזכה לפעול ישועות, ועל ידי שמירת עיניו ישמרהו ה’ בדרכים.

שאלה: האם כבוד הרב יכול לשתף אותנו בסוד ההצלחה של הנסיעה לאומן, בזמנים הקשים של ‘מסך הברזל’, כאשר העיר אומן הייתה סגורה ומסוגרת?

תשובה: זכור לי שבעבר, כאשר היו הנסיעות לאומן בבחינת מסירות נפש של ממש בתקופת ‘מסך הברזל’, כיצד בכל רגע ורגע בזמן הנסיעה היו נערמים קשיים רבים ועצומים מאוד ובלתי פוסקים – מרגע יציאתנו מהארץ ועד לחזרתנו. זה כלל גם את זמן הבקשה לקבלת הוויזה כדי להגיע לאומן וכן את ההגעה לקייב, וגם כשהגענו לקייב עדיין נשארנו בגדר ספק אם נזכה להגיע לאומן או לא. סוד הצלחתנו היה במספר פעולות עיקריות בהן נקטנו: ראשית, הרבינו בתפילות וכיסופים על כל צעד ושעל, ואפילו בשביל הפרט הקטן ביותר – החל מהשגת הדרכונים, קבלת הוויזה, הזמנת הכרטיסים, מעברי הגבול ועוד, וכלה בהגעה לציון הנכסף ובהשתטחות עליו ובקיום דברי הרבי.

עניין נוסף ששמנו עליו דגש הוא עניין ‘אהבת חברים’ וההתחשבות בזולת. רצוננו היה שכל אחד מחברי הקבוצה יוכל לזכות להגיע ולהשתטח על הציון הקדוש, והרצון בהצלחת הנסיעה של החבר הייתה גדולה מאוד, עד כדי ויתורים על תור במעבר הגבול שהיה קשה מנשוא בגלל בדיקות דקדקניות ומתישות. ויתור על מקום במונית הנוסעת לאומן, תוך כדי סיכון שהמוותר אולי לא יגיע וכדומה. בכל ויתור היה סיכון גדול שאולי המוותר יפסיד חלילה, אחרי כל מסירות הנפש ופיזור הממון הגדול שהיה להגיע לצדיק מכל הבחינות, הן בגשמיות והן ברוחניות, אך למרות הכל ויתרנו זה לזה בשמחה. היינו מחזקים זה את זה לאורך כל הדרך בשיחת חברים בענייני שמירת עיניים, התחזקות גדולה בדבר הנסיעה לצדיק, דברי קדושה, ובשיחות חברים של געגועים וכיסופים לרגע הנשגב הזה שבו תלויים כל חיינו – להשתטח על מקום ציונו הקדוש.

דבר נוסף שהיה חשוב לנו היה נושא ה’שלוחים של כלל ישראל’. ידענו שמוטלת על כתפינו אחריות גדולה ואנו שליחים של כל עם ישראל, לכן השתדלנו לא להתרשל בשליחות ולהתפלל בכל הכוח על עם ישראל. וכאשר נתקלנו במכשולים בדרך – שהיו אז רבים מאוד, היינו רוקדים ומוחאים כפיים כדי להמתיק את הדין, כדברי רבינו הקדוש בכמה מקומות בספריו, ומחזקים איש את רעהו לבל נתייאש חלילה. וכן אם אחד מן הקבוצה היה נתפס בדבר קלקלה על ידי השלטונות, לא היינו נוטשים אותו חלילה, אלא היינו רוקדים ומתפללים כדי שתתבטל הגזירה. כולנו ערבים זה לזה כאיש אחד בלב אחד. בכוח האמונה בצדיק והאחדות השלמה שהייתה בינינו הצלחנו בסייעתא-דשמיא לגבור על כל המכשולים ולהגיע ליעד הנכסף, אל ציון רבינו הקדוש באומן.

שאלה: על אילו דברים יש לשים דגש בדרכים ובזמן השהות באומן?

תשובה: ראשית, צריך לזכור שכאשר אנו נוסעים לאומן בל נשכח את ייצוגנו כיהודים בכלל, וכחסידי ברסלב בפרט. בדרכים ובמעברי הגבולות עלינו לקדש שם שמים ולקדש את שם רבינו הקדוש, על ידי שנדבר ונתנהג בדרך ארץ ובצורה נאותה לדיילים ולשוטרים ולכל בר אנוש, אפילו אם אינו יהודי, וכמו שנאמר (מסכת יומא פו.) על הפסוק "ואהבת את ה’ אלוקיך" – "שיהא שם שמים מתאהב על ידך… ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, שעליו אומרים הבריות: אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו". לכן עלינו לקדש שם שמים ואת שם רבינו הקדוש בכל הכוח כדי שיאמרו הבריות על כל אחד מהנוסעים היקרים: "אשרי רבו שלמדו תורה", ונמצא שם שמים ושם רבינו הקדוש מתאהב על ידו.

במה דברים אמורים? כבר במעברי הגבול, בפגישה עם צוות הדיילים והשוטרים, חובה עלינו לנהוג כיהודים וכחסידי ברסלב החפצים לקדש שם שמים ושם רבינו הקדוש. לדבר בנחת, לא לדחוף, לא להתחצף, לשמוע ולציית להוראות שיש בהן עניין של סדר ושמירת כללי בטיחות וכדומה. כאשר מבקשים לעמוד בתחום מסוים יש להישמע ולא לצער את הצוות, שבסך הכל עושה את מלאכתו כדי להועיל לנו. גם במטוס יש לדאוג ששטחי המעבר יהיו פנויים לדיילים כדי שיוכלו לבצע את מלאכתם. הקימה מן המושבים לצורך ירידה מן המטוס תהא אך ורק על פי הוראה מפורשת מאת הדיילים. קורה, ורבים קמים כרבע שעה לפני פתיחת דלתות המטוס. בעניין זה יש משום סיכון והפרעה, וכן משום ביטול זמן – כי בזמן הזה יכול לחטוף עוד תורה ותפילה, ולא יקרה שום דבר גם אם ירד אחרון.

בעניין התפילות במטוס – עדיף ורצוי יותר להתפלל לפני הטיסה! גם משום שיש יותר ישוב הדעת וגם משום שזה מפריע לדיילים לעשות את עבודתם. אם אין ברירה והתפילה יכולה להתבצע רק בשעת הטיסה, עלינו לדעת כי ישנו פסק של הרב וואזנר שליט"א שאפשר להתפלל בישיבה במטוס! וכן לעניין תפילת שחרית – אם הגיע לשדה התעופה משעלה עמוד השחר, אפשר ורצוי יותר להתפלל במניין פועלים בישוב הדעת מאשר להתפלל בפיזור הנפש במטוס.

נושא נוסף אותו אציין הוא עניין העישון. ישנם המעשנים במקומות שהעישון בהם אסור, דבר המפריע לסובבים אותם וגורם להם צער גדול, הם מתביישים להעיר למעשנים וסובלים מכך. ואני תמה מאוד! איך יבוא אותו אדם לרבינו אחרי כל כך הרבה עוגמת נפש שהוא גרם לזולת?! צריך לשים לב לזה מאוד, שהרי צער החבר חמוּר יותר משאר העבירות כידוע, ועל עניין של בין אדם לחברו אפילו יום הכיפורים לא יכפר עד שירצהו.

כאשר נוסעים לצדיק צריך לשמוע בקול דבריו, שאמר – שאין לעשן כלל ועל אחת כמה וכמה בפניו של הצדיק, כלומר באומן, ואשרי מי שמתאמץ בכך. זכור לי שזקן חסידי ברסלב משרידי דור דעה – הרה"צ ר’ לוי יצחק בנדר זצוק"ל, היה זועק בקול גדול וקורא תיגר על אלו המעשנים בבית המדרש של חסידי ברסלב, והיה מתבטא ואומר: "הגם לכבוש את המלכה עימי בבית"!!! ובציון רבינו על אחת כמה וכמה. וכן לגבי עניין האכילה והשתייה בציון – זקני אנ"ש היו מכבדים את מקום הציון הקדוש. לא אוכלים, לא שותים, לא ישנים, קל וחומר שלא מעשנים, "כי המקום אשר אתה דורך עליו אדמת קודש הוא". וכל המתגבר ושומע בקולו של צדיק, אזי הצדיק יעמוד עליו למליץ יושר ויבוא על שכרו מן השמים.

בזמן השהות באומן עלינו לזכור את קיומינו כיהודים מקדשי שם שמים, שהרי זמן רב חיכינו להגיע ליעד הנכסף, לכן נהיה זהירים ולא נדחף חלילה איש את רעהו, ובפרט על הציון הקדוש. רבי נתן מברסלב אמר לבנו בעניין זה, שמכל מקום שרואים את ציון רבינו זה נחשב שאנו שוהים ממש על הציון, ומשם אפשר לומר את העשרה קפיטל תהילים. מכאן נלמד גם, שאפילו ממקום שרואים את הציון אפשר להתפלל, ובפרט בערב ראש השנה, כשיש הרבה אנשים, אין לדחוף ולהיכנס לציון בכוח הזרוע ולכעוס חלילה, כדי שלא נאבד את כל התפילות חלילה, ואין לעשות מהעיקר טפל. מכל מקום באזור הציון אפשר לפעול ישועות!

כמו כן, לא נשכח שחודש אלול הוא החודש הקובע לכל השנה, כמו שאנשי שלומנו היו אומרים על תורה כ"א בליקו"מ, ששם נאמר על הפסוק "לבושה ותשחק ליום אחרון" – שהוא ראשי תיבות אלול. ואמרו אנשי שלומנו, אם יזכה האדם להתעורר בחודש זה כראוי וכנכון, אכן יתלבש בלבוש חדש ולא יכירוהו המקטרגים ביום הדין כמעשיו הרעים. כי סגולת חודש זה לקבל ולהחליף מלבושים ובגדים חדשים, אם יטיב מעשיו כראוי בחודש זה (שיח שרפי קודש ה, תכ"ד).

שאלה: מה דעת הרב על הקניות בדיוטי-פרי וכן בשווקים של אומן?

תשובה: ידוע שהיצר הרע אורב באזורים אלו במיוחד ובצורה קשה ביותר. הניסיונות הרוחניים במקומות כאלה גדולים במיוחד, בגלל הפריצות הקיימת בהם ל"ע. לכן, על כל נוסע שמוחו בקודקודו להיזהר ולא לעשות שום קניות במשך כל הנסיעה כולה. עלינו לדעת שזוהי נסיעת קודש של מצוה ואין מערבים חול בקודש. היות והזכרנו את הנסיעות הקדושות הראשונות בתקופת הקומוניסטים, זכור לי שמורי ורבי הרה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א היה אומר לנו, שכל קנייה והסחת הדעת מהכיסופים והגעגועים להגיע אל מקום הקודש מורידה מערכה של נסיעה זו, ואין דעת חכמים נוחה בכל מה שקשור בקניות. כך גם לגבי אומן, כי כל זמן שאתה נמצא בהיכל המלך המלא פנינים יקרות, ובכל רגע שאתה נמצא קרוב לציון באומן, אתה יכול לחטוף מאוצר המלך! אך במקום זאת ישנם המבלים זמנם לריק בקניות ובפטפוטי סרק. כמה חבל לאבד את כל האוצרות שקיבלנו ושאנו מקבלים מהצדיק, בעבור שקלים בודדים שכביכול מרוויחים.

ידוע מאמר הגמרא (פסחים ח): "אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים? כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו. נמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה אין חמי טבריא בירושלים? כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו. ונמצאת עלייה שלא לשמה".

מגמרא זו ניתן ללמוד מוסר השכל גדול מאוד, לבל יאמרו העולים לציון: "אלמלא לא עלינו אלה כדי לערוך קניות בזול דיינו", ונמצא שהעלייה לציון שלא לשמה. זו אחת הסיבות שרבינו דאג שאומן תהיה עיר ענייה. לכן הפיקח, אשר עיניו בראשו, לא יבטל את זמנו אלא רק למה שהכרחי ולמה שהוא צריך – אכילה, שתייה לינה וצרכי הגוף, אחרי הכל אנחנו רק בני אדם. אך בשאר הזמן יעסוק בתורה, תפילה ותשובה בציון הקדוש. אשרי מי שיזכה לכך.

לכן נתחזק בנסיעה ובימי שהייתנו בציון, ובזכות זה נזכה לישועות גדולות ונזכה לקרב את הגאולה, כמו שנאמר בשם רבי נתן – שכל אחד שיבוא לרבינו יהיה לו חלק בקירוב הגאולה, אמן כן יהי רצון.