מזומנים בלבד

הם פראיירים שבקושי יכולים להרשות
לעצמם חודשי חופשי באגד, והוא נוסע
על אודי A4 עם גג נפתח. וואלה, מרגיש
כמו מלך – אכול היום כי מחר ייבול…

יושב לו "רונן" בשלווה מדומה ואומר שלום עלי נפשי. מבסוט זה לא מילה. הוא מזמין עוד כוס קפה הפוך ולחמנייה צרפתית, מתרווח בכסא המרופד בבית הקפה ברחוב שינקין, ועיניו נעות מצד לצד כמו צריח של טנק, מביט על כל עוברת ושבה, למרות שחברתו החדשה יושבת לצידו.

אכן, הוא החליף חברות החודש יותר משהחליף גרביים. באמת, יש יותר מספרי טלפון של בנות בזיכרון ה"בלק-ברי 8800" החדש שלו, מאשר זוגות גרביים במגירה שלו.

הברנש עובר עבירה ורואה שמאומה לא קורה לו – האדמה לא פוערת את פיה ובולעת אותו, לא פוגע בו ברק מן השמים – הכל מתנהל כרגיל. אדרבה, הוא רואה שהיראים חיים בדוחק והוא שרוי בהרחבה גשמית ובכל טוב. הם פראיירים שבקושי יכולים להרשות לעצמם חודשי חופשי באגד, והוא נוסע על אודי A4 עם גג נפתח. וואלה, מרגיש כמו מלך – אכול היום כי מחר ייבול…

זוהי אשליה, מכוח הדמיון מצד היצר הרע, ולא בחינם ש"דומה", מלשון דמיון, הוא מפקדם של אותם מלאכי חבלה הממונים על הגיהינום.

אילו היו לאדון רונן שלנו עיניים רוחניות לרגעים מספר, היה רואה את הצער שמעשיו גורמים לשכינה הקדושה, וההרס והחורבן בעולמות עליונים. בעולם האמת, תוצאות מעשי מצוות ושכרן, וההיפך חס ושלום, הן צפויות מראש ונושאות ערך שכר או עונש מדויק להפליא. בעולם הזה אמנם, הקב"ה מחכה כאב סבלן שנחזור בתשובה ושנתקן את מעשינו, כך לא ניכרות תוצאות מעשינו באופן מיידי. אין זה אומר שה"הוצאה לפועל" או שמחלקת השכר אינן מתפקדות חס ושלום – כל אחד ואחד עתיד לשלם קנס או לקבל שכר, בהתאם למה שפעל בעולם הזה.

וחשוב לזכור שאין שכחה לפני המקום: רבי עקיבא אומר (אבות ג, טז): הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת…

משל למה הדבר דומה? ליהודי שנכנס למסעדת יוקרה: הוא מזמין מנה ראשונה כבד אווז ברוטב יין. "מה לשתות?" שואל המלצר, והיהודי מזמין יין "שטו", ישן נושן מלפני שלושים שנה. ממשיך בצלעות כבש צעיר ומקנח במיני מטעמי מתיקה – "פטיפור" מה שנקרא. אחר כך מזמין כוסית קוניאק צרפתי עם סיגר קובני… המלצר מגיע עם חשבון מפורט ודורש אלפיים שקל. היהודי קופץ ממקומו כאחוז דיבוק.

"מה פתאום אלפיים שקל?!", הוא צועק לעבר המלצר.

המלצר, מבלי להתרגש, משיב, "שמע אדוני, אתה אכלת, לא אני, והכל רשום ומפורט בצורה מדויקת. או שתשלם, או שאני מזמין משטרה…"

הנמשל ברור. המסעדה היא העולם הזה והמעדנים הם תענוגיה ותאוותיה. החשבון הוא מאזן תוצאות המעשים, של כל אחד מאיתנו, אותו חייבים לשלם. המלצר הוא הבחירה החופשית, המספקת לכל אחד את מה שהוא מבקש, בין אם צלעות המשכן ובין אם צלעות כבש. זהו "הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט" (דברים לב, ז). מה שנפעל כאן למטה זה מה שנרשם בחשבון למעלה, ומה שנרשם למעלה זה מה שמשלמים. לפני שמזמינים מטעמים, כדאי להסתכל במחירון, כי מגיע הרגע שנדרש תשלום – ובמזומן.

מה יעשה אדם שאכל, התכייף, והתעלם מהחובות המצטברים כמה שנים טובות, ועתה נדרש לשלם?

מסביר רבינו הקדוש (ראה ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה טו), שכאשר אין האדם דן ושופט את עצמו, אז דנין ושופטין אותו למעלה, ואז הוא צריך לשלם את כל החשבון. מה זאת אומרת? אז, דינים – החובות שלו – נתלבשים בכל מיני דברים שבעולם אשר נעשים שלוחים למקום, כדי לצער את אותו האדם ולפרוע ממנו את חובותיו. והנה, רואים בחוש כשמגיע להאדם איזה דין וייסורים, חס ושלום, על פי רוב הם באים על ידי סיבה קלה על ידי דבר קטן, שלא היה עולה על הדעת שעל ידי דבר קטן כזה יתגלגל לו מחלה או ייסורים כאלה, חס ושלום. אך כל זה מחמת שהדין שעליו מלמעלה נתלבשים בזה הדבר, כדי לעשות בו המשפט המגיע לו ולפרוע ממנו את החשבון. וכל זה כשאין האדם דן ושופט את עצמו בעצמו. עד כאן דברי רבינו הקדוש.

זאת אומרת, המזומנים לתשלום עבירות הם מחלות וייסורים, לא עלינו. מי רוצה לשלם במטבע כזה? האם אין אפשרות אחרת?

בחסדי השם, יש אפשרות אחרת למחלות וייסורים. השם יתברך ברוב רחמיו נתן לנו את מצוות התשובה. לא רק שהתשובה אינה קשה וכואבת, אדרבה, היא תענוג. היא מורכבת מארבעה שלבים פשוטים של – חרטה, וידוי, בקשת סליחה, וקבלה להשתפר ולא לחזור לדרך החטא. כל התהליך נעשה תוך כדי ששים דקות של חשבון נפש ושיחה פרטית יומית עם השם יתברך, הנקראת "התבודדות". ההתבודדות היא מזומנים מן המשובחים ביותר, עובר לסוחר ומקובל בכל אתר, בפרט בכל אחד מבתי הדין למעלה (ויש כ"ד בתי דין למעלה, ראה שיחות הר"ן, קע"ה).

רבינו מסביר, כאשר האדם שופט את עצמו בעצמו, אזי נתבטל הדין שלמעלה. החשבון שולם, ובמזומן! לכן לא צריך להתיירא ולפחד משום דבר, כי אין דינו מלובש בהם. האדם הנבון, שמתבודד במשך שעה כל יום, מבטל במו ידיו את הדינים על ידי שדן את עצמו בעצמו, ואין היראה מתלבשת בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר.

זה הזמן לעורר את עצמנו. אבינו שבשמים ישמח לקרוע את כל שטרות החוב והחשבונות ולחתום אותנו – כולל אותך רונן וכל יתר החבר’ה שמתכייפים ללא חשבון לעת עתה – לשנה טובה ומבורכת, אמן.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net