הבורח מן הכבוד

נוכח עקשנותו של התלמיד, נאנח
ה'חתם סופר' ואמר: "רבות מחשבות בלב
איש, ועצת ה' היא תקום". לפעמים נגזר
על האדם למלא תפקיד מסוים, ואז עצם
הדבר אינו נתון לבחירתו.

ילדות מבורכת

כבר משחר ילדותו ניכרו בו בגאון רבי חיים צבי מנהיימר כישרונות עילויים. בהיותו בן תשע היה תלמיד מן המניין בישיבתו של הגאון רבי קאפל חריף, רבה של וורבוי. לא ארכו הימים והנער הצעיר התקבל לישיבתו של הגאון רבי בנימין זאב, בעל 'שערי תורה'. בטרם מלאו לו שלוש-עשרה שנים נפתחו לפניו שערי ישיבתו המהוללה של הגאון רבי משה סופר, בעל ה'חתם סופר', בפרשבורג. וכך, התעלה מעלה מעלה בתורה הקדושה. 'נועד לגדולות' כך חזו בו רבותיו ומלמדיו, 'עילוי מושלם' רננו אחריו הבריות. כשגדל והיה לאיש, נודעו למדנותו וחריפותו בכל המדינה. אפילו גויים העריכוהו מאוד ולא אחת באו לפניו, כדי שיפסוק להם במחלוקותיהם.

חכם עדיף מנביא

מעשה אירע ביהודי שקנה פרה מסוחר בקר גוי, ולאחר שכבר שילם את מחירה המלא של הפרה, ביקש מהמוכר להוביל את הפרה אל ביתו. פתאום התכחש הגוי לעסקה וטען כי הפרה שלו היא וכי מעולם לא מכרה לאיש. ככל שהתחנן האיש היהודי על נפשו כי אמת דובר, וכי לפני דקות ספורות שלשל לידי הגוי את מיטב כספו עלו בתוהו, המוכר הגוי עמד בשלו והכחיש את ביצוע העסקה. משכך, לא מצא היהודי מנוח לנפשו והלוא בדמים מרובים עלתה לו הפרה. לכן, תבע היהודי את המוכר בערכאות. בבית המשפט נטה השופט להאמין ליהודי, בהכירו את היהודי כאיש ישר ובהיות המוכר ידוע כנוכל מועד. אף על פי כן התקשה להוכיח את צדקת היהודי ולפסוק לטובתו.

בא השופט אל הצדיק רבי חיים צבי לבקש ממנו עצה כיצד יוכל להוכיח את צדקת היהודי. "שלח לבית המוכר פלוגת שוטרים לחפש אחר כסף מזויף", יעץ רבי חיים צבי. השופט, לא ירד לסוף דעתו ובכל זאת נהג כעצתו, בידעו כי כל היוצא מפיו של הצדיק – קדוש הוא.

כשהגיעו השוטרים לבית המוכר והציגו לו צו חיפוש אחר כסף מזוייף, נתקף הלה פחד. "אין ברשותי שום כסף מזוייף!", קרא. כעבור רגע התעשת: "אם בכל זאת תמצאו כאן מטבעות מזויפים, הרי הם בודאי המטבעות שקיבלתי אתמול מיהודי פלוני, שקנה ממני פרה"…"…

הודאה מפורשת זו מפי המוכר אפשרה לשופט לפסוק לטובת היהודי.

תפקיד משמים

אולם, על אף חכמתו הרבה וגאונותו בתורה סירב רבי חיים צבי לקבל עליו את נזר הרבנות שהציעו לו קהילות חשובות. שכן, ישנם אנשים אשר רודפים אחר הכבוד והוא בורח מהם, ויש שנמלטים מן התהילה אך היא דולקת בעקבותיהם. הגאון רבי חיים צבי מנהיימר נמנה עם האחרונים. עניו אמיתי היה וראה את עצמו מי שאינו ראוי לכך.

לאחר נישואיו שלח ידו במסחר והתפרנס בכבוד. באחד מביקוריו בפרשבורג סר אל רבו ה'חתם סופר'. זה הפציר בו – ולא בפעם הראשונה – לקבל עליו עול רבנות. "רבי!", הגיב בהתרגשות, "מימי לא עלתה מחשבה זו בראשי, מי אני ומה אני, איני ראוי לכך!"

ה'חתם סופר' לא קיבל את השתמטותו והוסיף לדרוש ממנו במפגיע כי ייעתר לאחת ההצעות שקיבל מן הקהילות היהודיות, אולם רבי חיים צבי עמד בסירובו.

נוכח עקשנותו של התלמיד, נאנח ה'חתם סופר' ואמר: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". לפעמים נגזר על האדם למלא תפקיד מסוים, ואז עצם הדבר אינו נתון לבחירתו. הבחירה שלו היא אך ורק באיזו דרך יקבל את התפקיד".

עצת ה' היא תקום

אפילו רמז מפורש זה לא שכנע את רבי חיים צבי. הוא שב לביתו ולענייני מסחרו. כעבור זמן יצא רבי חיים צבי לרגל מסחרו ליריד השנתי הגדול שבעיר אלמוץ. באמצע הדרך, ליד יער עבות, הגיחה לפתע מסבך העצים חבורת שודדים אימתניים והם דרשו ממנו את כל כספו. מחזותם של השודדים ומהתנהגותם נראה היה כי אף אם תמולא דרישתם, קלוש הסיכוי לצאת מידיהם בחיים. כעבור שנייה הגה מוחו של רבי חיים צבי רעיון.

"הקשיבו לעצתי", פנה אליהם. "הכסף שבכיסי מועט הוא ומוכן אני למוסרו לכם, אולם הכסף הגדול עוד לפני. את עדר השוורים שלי שלחתי ליריד באלמוץ כבר לפני כמה ימים. הניחו לי ואסע ליריד, אמכור את השוורים ואשוב משם כשכיסיי מלאים. או-אז יהיה שללכם רב"… השודדים התפתו לרעיונו של רבי חיים צבי. ברגע הראשון חשש שמא יחזרו בהם מהסכמתם כאשר יקלטו כמה הצעתו מופרכת, אך בראותו את השודדים נסוגים לעבי היער, האיץ בסוסיו ודהר מהמקום לעבר אלמוץ.

בראשו כבר תכנן רבי חיים צבי את צעדיו הבאים. הוא הכיר דרך אחרת מאלמוץ לביתו, והתכוון לעשות בה את הדרך חזרה. ואמנם כך נהג. כשבכיסו הרווח הנכבד שהניבו עסקיו ביריד, שב רבי חיים צבי לביתו בדרך אחרת וניצל מידי השודדים.

חלפו כמה ימים. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, ורבי חיים צבי שקד על תלמודו. לפתע נפרצה דלת ביתו וחבורת שודדים פרצה פנימה. ליבו של רבי חיים צבי פג. פני השודדים לא היו חדשות לו. "חשבת להתל בנו, מה?", אמר ראש החבורה ונחר בבוז, ובתוך דקות מעטות רוקן את כל ביתו של רבי חיים צבי מכל הכסף והרכוש שהיה בו. הכול הועמס על צמד עגלות רתומות לסוסים מהירים שחיכו מחוץ לבית. השודדים ביצעו את מלאכתם במהירות וביסודיות והותירו מאחוריהם את בני הבית המומים ונדהמים, כשהקירות חשופים. בבת אחת נהפך רבי חיים צבי מסוחר אמיד לעני מרוד וחסר כל.

ימים אחדים לאחר מכן קיבל רבי חיים צבי פניה מקהילת שוטלסדורף לכהן כרבה. דברי רבו ה'חתם סופר', בעת פגישתם האחרונה, הדהדו כעת באוזניו: "לפעמים נגזר על האדם למלא תפקיד מסוים, ואז עצם הדבר אינו נתון לבחירתו. הבחירה שלו היא אך ורק באיזו דרך יקבל את התפקיד". הפעם זו הייתה בדרך הלא נעימה.

בו במקום החליט להיעתר לבקשה. רבי חיים צבי מנהיימר ברח מן הרבנות ומן הכבוד, אך היא רדפה אחריו וגם השיגה אותו. כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".