למשוך בחוטים

שני האנשים האלה ממש הפכו את
חיי לאומללים. הם ‘סימנו’ אותי חתרו
תחתיי. הם ניסו להכתים את שמי,
למרות שבצלחת של חיי היו עוד כמה
‘מטעמים’ אישיים איתם התמודדתי.

בזמנים כלכליים רגישים אלה, חשוב מאוד לזכור שהשם הוא האחראי הבלעדי והיחידי על מקור מחייתנו.

באחד הימים בשבוע שעבר, נסעתי באוטובוס לעבודה ומהעבודה הביתה, למרות שבדרך כלל אני מגיעה עם הרכב שלי. חברה שלי עלתה לאוטובוס תחנה אחת אחרי. אחרי ששוחחנו על דה והא, היא החלה לשפוך את ליבה בפניי וסיפרה לי מה עובר עליה במקום עבודתה.

הסתבר, שהבוס שלה נתן לה לעבוד על פרויקט גדול מאוד ביום שישי בשעה 13:30, שעה לפני שהיא הולכת הבית כדי להספיק ולהגיע בזמן לפני שבת. הוא ביקש, או יותר נכון דרש ממנה, לבוא גם ביום שבת, כך שהפרויקט יהיה מוכן ליום שני בבוקר. חברתי עובדת במשרד זה כבר למעלה משלוש שנים, והבוס שלה יודע היטב שהיא לא יכולה למלא בקשה כזאת.

לכן, היא הגיעה ביום ראשון ועבדה כל היום, ואפילו הקדישה לזה עוד מספר שעות נוספות. אבל בסוף היום, במקום להעריך ולהודות את מה שהיא עשתה (ובפרט שהיא עובדת על בסיס משכורת בלבד ואין תוספת שעות, מה שאומר שאין תוספת שכר לשעות האלה) – הבוס שלה פשוט "לעס" אותה בין שיניו מרוב זעם וכעס על כך שלא הגיעה ביום שבת!!! היא גם סיפרה לי שהיא מאוד מפחדת לבקש חופשה בפסח, מכיוון שזה נופל ממש בתקופה בה יש לעבוד על פרויקט ענק, והבוס שלה כבר הבהיר לה שלא תבנה על חופשה כזאת, ואם היא לא תהיה שם אז אין לה בכלל מה לחפש במקום עבודה זה בכלל. כך אמר.

אחרי ששוחחנו על מגוון האפשרויות שבעזרתן היא תבחן את הנושא, הזכרתי לה בעדינות שהפרנסה שלה בידיים של השם בלבד, ולבוס שלה אין שום כוח לשלוט בזה. "כל השתדלות שתצטרכי לעשות, תעשי", אמרתי, "אבל זכרי היטב שהשם הוא האחראי ואין אף אחד מלבדו שיקבע מה תהיה התוצאה של כל העניין הזה. שימי את כל מבטחך רק בו, ולא בבני אדם או כל גורם שהוא. חזקי את יראת השמים שלך ועשי את המיטב שתוכלי כדי למלא את ציווייו, כולל שבת, ואז לא תפחדי ותדאגי בכלל, לא מהבוס שלך ולא משום דבר אחר בעולם. אם השם ירצה שתישארי במקום עבודתך, הבוס שלך לא יכול לעשות שום דבר. וגם אם יפטרו אותך, דעי שגם זה מהשם – הוא יכול לתת לך פרנסה ממקום אחר, מאיזה מקום שיבחר. אל תזוזי מהאמונה שלך, ותני להשם לטפל בזה". אחרי זה נפרדו לדרכנו, כל אחת למשרדה המכובד.

כשהגעתי למשרדי, ראיתי במייל מכתב פרידה מאחת הנשים שעבדו במחלקה שלי. "מוזר מאוד", חשבתי לעצמי, "לא שמעתי שום דבר על כך שהיא עוזבת". אחרי חקירה (מאוד שקטה) בעניין, גיליתי שהמשרה שלה התבטלה לחלוטין! מבלי שתינתן לה שום הודעה מראש. מאוחר יותר, בשעות הצהריים, גיליתי שעוד אחד מהעובדים, שעבד יחד איתי, אף הוא ‘שוחרר’ מאותן סיבות שבועות אחדים קודם לכן.

בנקודה זו, ההשגחה הפרטית הכתה בי כמו טונות של לבנים שנפלו עלי. אתם מבינים, העובד השני היה הבוס שלי עד לפני מספר חודשים, והוא היה אדם נוקשה בלשון המעטה. האישה שפוטרה גם לא חיבבה אותי במיוחד, ושניהם ביחד התלוננו עלי וניסו כל הזמן לגרום לי צרות, כשהם מוסיפים שמן למדורת הקשיים שעברתי באותה תקופה בחיי הפרטיים. השניים האלה ממש גרמו להילחם על מקום עבודתי.

כשחזרתי לשולחן העבודה שלי, המוח שלי הסתובב כמו קרוסלה. אני זוכרת שאותה תקופה התפללתי להשם שיגן עלי מפניהם. כן, אני זוכרת שהשתמשתי באותה נוסחה-עצה שהצעתי לחברתי הבוקר באוטובוס. ברוך השם, לא פוטרתי וביום הושענא רבא, גיליתי שהמחלקה עברה לדרג אחר במשרד שינהל אותה. השינוי הזה עזר לי מאוד מכיוון שהתרחקתי ממש משני האנשים האלה, התלונות נגדי פסקו. הודיתי להשם ללא הרף על שהציל אותי מהמצב הזה ושאני מאחורי זה.

אבל השם חשב אחרת. מבחינתו זה לא היה מאחורי. חודשים ספורים עברו מאז השינוי ושניהם כבר לא כאן. כל שאר העובדים במחלקה שלי עדיין כאן, אני עדיין כאן, אבל הם לא. הם עשו הכל כדי שיפטרו אותי, אבל השם מנהיג את העולם ומידה כנגד מידה – השם גרם לכך שיפטרו אותם. זה לא משהו שביקשתי חלילה. זה לא רעיון טוב בכלל לבקש שיענישו מישהו או לעורר עליו דינים, כי מי יודע למי יהיה משהו נגדך? רק ביקשתי מהשם שלא ייתן להם לפגוע בי ושיטפל בכל העניינים הכספיים שלי. למרות שאיני חוגגת את העזיבה שנכפתה עליהם (למרות שהוקל לי מאוד), הייתה זו תזכורת נוקבת, שבסופו של דבר זהו רצון השם והוא טיפל בעניין והביא לתוצאה הנוכחית.

בדרכי הביתה חשבתי על כל השתלשלות האירועים מהבוקר, כשאותה חברה מהבוקר עולה שוב לאוטובוס. ברוך השם, במחלקת משאבי-אנוש במקום עבודתה טיפלו בעניין שלה, ואפילו אישרו את חופשת הפסח. ובנוסף, הזכירו לה שהיא עובדת של החברה ולא של הבוס והם ימשיכו להתחשב בה ובדתה. חייכתי אליה ואמרתי "ואל תשכחי – את עובדת אצל השם! בטחי בו והוא יעזור לך". היא הסכימה ואמרה לי שהיא מודה להשם. היא גם אמרה שהיא מתכוונת להביא כמה דברים לסעודה שלאחר הקידוש בבית הכנסת במקום מגוריה, מכיוון שהבוס שלה ‘סימן’ באופן מיוחד את שמירת השבת שלה, והיא תתקשר אלי לפני כן ותודיע לי בדיוק באיזו שבת זה יהיה.

השם תיזמן את כל האירועים האלה באותו יום אך גם העביר לי מסר חשוב מאוד, מסר ברור שניתן ליישום לא רק בחיי – שהשם, ורק השם, אחראי על מקומות העבודה שלנו (ועל כל דבר בחיינו). נכון, זה מאוד קל, במיוחד בתקופות קשות, לחשוב שאחרים שולטים בגורלך – הבוסים, מנהל מחלקת משאבי אנוש, מנהל המחלקה וכן הלאה. לפעמים, ההרגשה היא שהדברים ממש בלי שליטה, מצב של תוהו ובוהו שמאיים להסתיר אותנו. אך בזמן שזה נראה כה טבעי לחשוש ולדאוג, עלינו להודות על כל מה שיש לנו, ולזכור שכל עוד אנו אוחזים באמונה בהשם אין ממה לחשוש.

יתירה מזו, הצדק של אלוקים פועל בעולם הזה, למרות שאיננו מבינים כיצד הוא פועל או רואים אותו מיידית. לפעמים, דברים נראים כל כך לא הוגנים שאנו שואלים לא פעם: איפה הצדק של השם? למה השם לא עוזר לי כשהוא יודע את האמת? השם ידע כמה קשה עבדתי במקום עבודתי, אך בכל זאת נחבטתי בכזאת הגזמה מהשניים האלה. המשכתי לתהות איך כל זה קורה לי. אבל השם יודע את האמת ומה שאתה זורע זה מה שאתה קוצר, כי זה גלגל חוזר בעולם.

עשה את מה שמוטל עליך ואת השאר השלך לידיו של השם, כי באמת, השם הוא היחיד שמושך בחוטים.