דובים ורודנים

כמו הדוב, הרודן מתעקש עד הסוף
המר. תשאלו את פרעה, בלעם, המן,
היטלר, סדאם חוסיין וכל השאר.
אחמדיניג’אד יהיה השם הבא על קיר
הדובים הידועים לשמצה שניסו לשדוד
את ארץ חלב ודבש…

מאחורי מסך העשן של תוצאות הבחירות, סחר הסוסים הקואליציוני, והלחץ שמגיע מהגבול עם עזה – אירן ממשיכה את המרדף שלה אחרי נשק גרעיני. הארכי-רודן אחמדיניג’אד יודע שהוא לא יכול להתחיל במתקפה גרעינית ללא התגרות בישראל. לשם כך הכין תרשים סופר-מרושע כאופציה חילופית: אחמדיניג’אד מתכנן להשתמש בבאי-כוחו הלבנוניים – נסראללה והחיזבאללה – שיפגיזו את צפון ישראל, השם ישמור, כפי שעשו לפני מספר שנים. זה יהיה הזמן המתאים ביותר, כפי שסובר אחמדיניג’אד, למימוש תסריטו המרושע. על פי תסריט זה, ישראל תפציץ בצורה מאסיבית את לבנון, ואז הוא ישתמש בנשק הגרעיני נגד ישראל בטענה שהוא "מגן" על לבנון.

האיום על בטחונה של ישראל תמיד מגיע מאיזה ארכי-רודן שקיים בכל דור. "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", מספרת לנו ההגדה של פסח.

בחודש אדר אנו מוצאים התייחסות להתנהגותם של כל הרודנים למיניהם, שדומים מאוד לדובים עקשנים והרוצים לשדוד את כוורת הדבורים וללקק דבש בכל מחיר – למרות שהם נעקצים על ידי הדבורים בצורה קשה מאוד, במקום שהכי כואב להם – באף. אבל כמו שכולנו יודעים, דובים ורודנים אף פעם לא לומדים לקח.

לדובים, כמו שאנו יודעים, יש חושים מאוד מחודדים – בעיקר חוש השמיעה והריח, וניסיון רב עם לחץ אדיר של כאבים, הנובע ממקורות פנימיים וחיצוניים בגופם. כאב-דובי אינו בהכרח דומה, או ניתן להשוואה, לכאבם של בני אדם, שהוא הרבה יותר מורכב. באופן כללי, הם לא מפגינים תגובות גלויות או ברורות, כמו שבני אדם עושים. לדובים יש פציעות אדירות בהתאם לטבע של קיומם, והם מושווים לשחקני פוטבול מקצועיים ש"חיים בעולם של כאב תמידי".

אז כמו שישנם אנשים בעייתיים, כך יש דובים בעייתיים. ומדובר בדובים שתמיד מסתבכים, לכן סובלים מכאב תמידי ברוב הזמן כתוצאה מהפציעות שנגרמות להם ממאבקים עם אויביהם, מטפילים חיצוניים (כולל דבורים שגורמות להם סבל רב מעקיצותיהן כאשר הדובים מחפשים את הכוורת). ובנוסף, הם גם סובלים מבעיות נוראיות בשיניים שלהם. נראה שהדובים הם החיות שסובלות משיניהם יותר משאר החיות, וסביר להניח שזה בגלל הסוכר הרב שהם צורכים. כאב-דובי תמידי יוצר את זן הדובים חמי-המזג והבעייתיים, שמפגינים את אי-הנוחות שהם חשים בצורה אגרסיבית נגד בני אדם ודובים אחרים.

הדבר שהכי מאפיין דובים ורודנים הוא העקשנות שלהם. טרי דומיקו, מחבר הספר "דובים בעולם" כותב: "למרות שהדובים בוכים כאשר הם נעקצים על ידי דבורים עצבניות, הם ימשיכו להתעקש עד שהם יאכלו את כל חלת הדבש". כמו הדוב, גם הרודן מתעקש עד הסוף המר. תשאלו את פרעה, בלעם, סיסרא, אנטיוכוס, נבוכאדנצר, המן, טיטוס, היטלר, סדאם חוסיין וכל השאר. אחמדיניג’אד יהיה השם הבא על קיר הדובים הידועים לשמצה שניסו לשדוד את ארץ חלב ודבש. 

אבל אני חייב לומר שבהחלט אין לי שום דבר נגד דובי גריזלי, וגם לא נגד איזה איראני בשם אחמדיניג’אד. תנו לדוב לחיות בשקט ובשמחה בפארק ילוסטון, ולשני לאכול אורז לשביעות רצונו אי שם בטהרן. אבל ברגע ששניהם מופיעים בפתח דלתנו, זה כבר סיפור אחר…

נושא המשמעת שכל אבא רוצה להנחיל לילדיו הינו עניין משפחתי-פנימי. אולם, אם שכן מפחיד מאיים על ילדיו, האבא יגיב בזעם. אחמדיניג’אד יכול לחיות את חייו העליזים באירן, אבל במקום זאת, הוא בוחש בקדירת הצרות בעזרת ה’גורים’ שלו – טרוריסטים מארגון החיזבאללה והחמאס הממוקמים בגבולות ארצנו – הצפוני והדרומי. הוא ממשיך לחשוף את מזגו הדובי באיומיו המוכרים – למחוק את ישראל מהמפה, ח"ו. הוא נוהם ומכחיש את השואה בכל הזדמנות ובקול גדול. אבל הוא לא מבין שברגע שהוא מתגרה בילדיו של השם לא יהיה זה בריא לו ולא לעמו (ותשאלו את כל ‘החבר’ה’ שציינתי לעיל).

אחמדיניג’אד מצליח להפחיד כמה אנשים. אבל איך אומר רבי ומורי היקר הרב שלום ארוש שליט"א – "מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד!"

אחד הלקחים החשובים שאנו לומדים מחודש אדר, ומחג הפורים שחל בו, הוא שהשם מבטיח לנו שאנו יכולים לשבת בנחת כשהגמרא פתוחה ובידינו כוס תה מרווה, בזמן שהוא לוחם את מלחמותינו. רפי-שכל כמו אחמדיניג’אד אף פעם לא לומדים – ראו מה קרה לסדאם חוסיין, ואף אחד בישראל אפילו לא היה צריך להזיז את הזרת הקטנה שלו. כן, גם הוא איים למחוק אותנו מהמפה…

כל מה שהשם צריך לעשות הוא לסגור מעט את פתחי האוורור, ואחמדיניג’אד והאייתולה יתחילו להשתעל מהמחנק הנורא שיהיה להם שם. אם הוא ימשיך לנהוג כמו דב (והוא ימשיך), הכורים הגרעיניים יתפוצצו לו בפרצוף בדיוק כמו זה שבצ’רנוביל. לילדי ישראל יש אבא קשוח שם בשמים והוא יעקוץ את הדוב ישר באפו, אם לא יתרחק מחלת הדבש שלנו, היא ארץ ישראל.

אבל לא, כמו שהגמרא אומרת לנו, הדוב אף פעם לא לומד לקח. וכמו הרבה רודנים רבים גם סופו בוא יבוא, וממש בקרוב. לכן, הבא נחזור לגמרא שלנו כבר עכשיו ונשאיר את אחמדיניג’אד בידיים של השם.

"ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד, יד).

חודש אדר שמח!