גן עדן בארבע מילים

מאז פרסום המאמרים שמלמדים אותנו
להפסיק להתבכיין ולהתלונן כל הזמן ורק
להודות על הכל, אני לא מפסיק לקבל
סיפורים מאנשים שמתארים כיצד הפכו
חייהם לגן עדן ממש בזכות ארבע מילים.

בחג הפורים שעבר עלינו לטובה הלכתי להתפלל בשדה, כמו שאנחנו נוהגים בישיבה שלנו בכל פורים, כדי לנצל את עת הרצון של פורים – שכל הפושט יד נותנים לו – לתפילה. נכנסתי בעומק היער כדי שלא אפריע לאף אחד ולא יפריעו לי, והתפללתי. לפתע אני מבחין מרחוק באיזה אדם, שגם הוא נכנס בעומק היער כפי הנראה מאותן סיבות, והוא שר ורוקד ומוחה כפיים בהתלהבות, ומודה לה’ ומהלל אותו בשמחה עצומה במשך מספר שעות! אני חייב לומר לכם שמי שלא שמע את אותו אדם, לא שמע הודאה ושבח מימיו!

כמובן שבינתיים זיהיתי אותו כיהודי יקר שאני מכיר מכבר, ואני יודע שהוא בכל יום הוא עושה את במשך כמה שעות. כשכבר היה מאוחר והיה צריך לחזור לעיר לקיים את מצוות היום וסעודת הפורים, הלכתי והצטרפתי אליו לריקודיו, ואחרי שרקדנו ביחד והודינו לה’ הצעתי לו שאסיע אותו חזרה לעיר והוא הסכים. בדרך הוא אמר לי: "אתה יודע למה ההודאה היא העבודה הכי קשה?". "למה?" שאלתי. "כי הודאה", הוא השיב, "זו הכנעה! כשיהודי מודה לה’ על כל הטובות שיש לו, בזה הוא מודה שהוא לא שווה כלום בלי הקדוש-ברוך-הוא, שהוא סמרטוט בלעדיו, וזה דבר שקשה לאדם להודות על כך!"

שמחתי מאוד בדבריו. כי באותה ההתבודדות ה’ האיר בליבי את השכל הזה, שההודיה היא הכנעה, ושמחתי שמשמים שלחו לי חיזוק על ידי אותו יהודי יקר… כל תפילתי באותו היום, ובכל חג הפורים, הייתה סביב עניין זה – איך להכניס בעם ישראל את האור של ההודיה, שבעזרתה אפשר לזכות לגאולה בשמחה וברחמים.

כידוע, שחכמינו ז"ל פחדו מאוד מימות המשיח, עד שאמרו שהם מעדיפים לא להיות בזמן שיבוא המשיח, באומרם: "שיבוא, אבל שלא נראה אותו…". לאחרונה הייתי עד לפגישה של כמה מצדיקי הדור, עם צדיק עצום, מהצדיקים הנסתרים. כששמע שהם מדברים על כך שעכשיו זהו זמן המסוגל לביאת המשיח, צעק: "שלא יבוא!" כל הנוכחים נבהלו – למה שלא יבוא? כולנו כל כך מצפים ומחכים כבר לגאולה… ואמר אותו צדיק: "אתם לא מבינים כנראה איזה מחיר ביאת המשיח תגבה… יהיה מאוד קשה… מלחמות, צרות, ייסורים וכו’, אתם לא מבינים מה יכול להיות… אני הייתי בשואה, ויודע כמה זה נורא…"

כולם מדברים על משיח, אבל שוכחים שהגעתו יכולה להיות מלווה בהרבה דברים קשים, כמו שהתבטא אותו צדיק ורמז על דברים קשים כמו השואה ר"ל. אך כל זה נכון רק אם אנחנו עדיין במצב של בכיינות ותלונות, אבל אם נלך עם מה שלמדנו במאמרים האחרונים, המבוססים על הגילוי שרבי נתן מגלה בליקוטי הלכות – שכאשר אדם חי עם תודה והודאה אזי יוצאים מכל הצרות ומתבטלות כל הגלויות, ואז אפשר לזכות שהמשיח יבוא בחסד עצום, ונזכה לקבל את פניו מתוך שמחה וריקודים!

אם עם ישראל יעסקו בעבודת התודה וההודאה כבר לא נצטרך לפחד מביאת המשיח! ואדרבה, רק נזכה להיות עדים לניסים ונפלאות עד שתבוא הגאולה ברחמים ובשמחה. וזה בדוק! כי כאשר אדם עם חסרון כלשהו מודה עליו להשם יתברך רואה נסים וישועות. וככל שיותר אנשים יעסקו בעניין זה אז כולם יתחילו לראות כל כך הרבה ניסים ויספרו זה לזה על מה שראו – זה יספר: הודיתי לה’ במשך שעה על כך שאין לי ילדים, ונושעתי! וזה יספר: הודיתי למשך שעה על החובות שיש לי, ונושעתי! וכן על זו הדרך, ופרסום סיפורי הנסים ילך ויתפשט וכולם יתחזקו באמונה יותר ויותר, ובהודיה על חסדו וטובו של ה’.

נמצא, שבדרך זו יתפרסמו נסיו ונפלאותיו של הקב"ה וזה יביא את הגאולה. כי רבינו הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן (תורה ז) שהתגלות הניסים היא למעשה הגאולה, וכשיכלו האפיקורסים המסתירים את הניסים בדרך הטבע, וכולם יודו בנסיו של ה’, אזי תבוא הגאולה, וזו לשונו של רבינו הקדוש:

"וזה שאמרו חכמינו, זיכרונם לברכה (סנהדרין צז): ‘אין משיח בן דוד בא, אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס’, היינו, שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בניסים, ומכסים כל הניסים בדרך הטבע. כי עקר הניסים בארץ ישראל, כי (תענית י): ‘ארץ ישראל שותה תחילה’, ושתייתה מהתהומות, שהם לשון: "ותהם כל העיר" (רות א), שעל דבר נסי (ניסים) תמהין העולם. וזה (תהלים מ"ב): "תהום אל תהום קורא", כי יש ניסים עילאין, שהוא בחינת תהום עילאה, ויש ניסים תתאין, שהם בחינת תהומא תתאה. ומלאך שכלול מכל הניסים, משני התהומות, דמיא לעגלא (תענית כה:), שהוא בחינת עגולים, בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "ואמונתך סביבותיך", ופריטא שפוותה, שהוא בחינת תפילה, כמו שכתוב (שם נ"א): "א-דני שפתיי תפתח", והוא כללות הניסים. וזה פרוש: ‘עד שתכלה פרוטה מן הכיס’, כי יש בני אדם המכסים כלליות הניסים, הכלולים במלאך דפריטא שפוותה, מכסים בדרך הטבע, וכשתכלה זאת ותתרבה אמונה בעולם, אז יבוא משיח, כי עיקר הגאלה תלוי בזה, כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה".

לאחרונה עסקנו הרבה בעניין ההודאה ולמדנו כמה וכמה עצות בעזרתן נוכל לחיות חיים טובים כגון: להודות על כל פרט ופרט בחיים ועל ידי זה ולצאת מכפיות הטובה. לקחת מחברת ולכתוב בה את כל הטובות והישועות שה’ עושה. להבטיח לה’ שאם ייתן לי ישועה מסוימת, אודה על זה במשך זמן מסוים. להודות על הצרה או החיסרון במקום לבכות על זה וכן הלאה. לא עבר זמן וכבר החלו לזרום אלינו סיפורי ניסים וישועות בכל מיני נושאים, חלקם הגדול סיפורים מדהימים של ישועות מעל הטבע שזכו בהם אנשים שקיימו את העצות הנ"ל בתמימות.

אין כאן המקום להביא אפילו חלק קטן מכל מה ששמענו, אבל אספר על קצה המזלג: אחד התלמידים שלי, שמעביר בעצמו שיעורים ברחבי הארץ, הלך למסור שיעור במקום מסוים, ובמקום להכין בעצמו שיעור הוא פשוט חזר על דברים ששמע מפי על עניין ההודאה, וכל הנקודות הנפלאות שה’ האיר את עינינו בהן. אחרי השיעור קמה רבנית מפורסמת שהייתה נוכחת בשיעור ואמרה לו, שמעולם לא שמעה כזה שיעור מעורר, ושכל חייה השתנו עכשיו בגלל מה ששמעה על הודאה.

עבר כשבוע מאז השיעור ואותה רבנית מתקשרת לאותו תלמיד ומספרת לו, ש’לא על אף אחד מישראל’, היא הייתה חולה במחלה קשה מאוד ומאז ששמעה את השיעור על ההודאה, במשך שבוע ימים היא רק הודתה לה’ בכל יום על המחלה שיש לה. אחרי שבוע היה לה תור לבדיקות מסוימות. היא נבדקה, וחיכתה לתוצאות הבדיקות. כשהרופא התחיל לעבור על תוצאות הבדיקות הוא רואה ש…המחלה נעלמה! הרופא לא האמין למה שעיניו רואות! הוא שאל אותה: איזה טיפול קיבלת? והיא אמרה לו: לא קיבלתי שום טיפול. אמר לה הרופא: זה לא יכול להיות! את בטוחה שלא לקחת שום תרופה? בטוחה – ענתה… כי מה כבר הייתה יכולה לומר לו? שהיא הודתה כל יום במשך שעה על המחלה…?

מעשה זה הוא רק אחד מרבים ששמעתי בשבועות האחרונים. כי בודאי כל מי שהולך עם תודה והודאה ויוצא ממידת הבכיינות וכפיות הטובה, ומתחזק להאמין באמונה שלמה בהשגחה שעליו, ומקבל את הנהגת ה’ איתו בלב שלם – יראה אך ורק ישועות וחייו יהפכו לגן עדן. ואם נזכה כל עם ישראל ללכת עם הלימוד הזה, אזי אנחנו יכולים גם להתחיל לצפות למשיח בלב שמח ובלי שום מורא.

ה’ יתברך יזכה אותנו ללכת תמיד עם הודאה ושבח והלל לה’, ולקבל את ההשגחה באמונה שלמה ובנפש חפצה, ונזכה על ידי זה לגאולת עולמים בחסד וברחמים, בשמחה ובריקודים. אמן כן יהי רצון.