עולם הפוך

היו שם כדים רבים. באחד היה צמח
סגול מטפס, בשני עין חתול, בשלישי
כנפי עטלף, וברביעי ראש של נחש, ממש
כמו שרואים בציורי אגדות על מכשפים.
ואז, נגלה לעיניהם מחזה שלא ראו
מעולם…

כבר בגיל 23 סיים מייקל שמונה שנות לימוד באוניברסיטה. הוא התגורר בקומונה בעיר אקרון שבאוהיו והיה הדמות הדומיננטית בה. פרט לדייר נוסף, כולם היו גויים. אותו אחד, דויד, היה בחור חכם במיוחד וחברו הקרוב של מייקל.

בילדותו לא ידע מייקל כמעט דבר על יהדותו. הוא עשה הכנה כלשהי לבר-מצווה, למד בעל-פה מתקליט לקרוא בתורה, הניח תפילין באופן חד-פעמי, עלה לתורה, וערך מסיבה. לא היו מזוזות בביתו והוא לא ידע כמעט כלום על ישראל. בקושי שמע על מלחמת ששת הימים. דויד, לעומתו, ידע יותר על יהדותו. באותה עת חזר מביקור בישראל ורצה להידמות לצברים. היה לו שפם כמו לקיבוצניקים והוא לבש חולצת חאקי עם כיסים רבים. הוא ניסה לדבר באוזני מייקל על עניינים יהודיים וציוניים, אך מייקל רצה לגרשו לכל הרוחות.

לילה אחד עשה מייקל בקומונה מדיטציה במשך כמה שעות רצופות ללא תזוזה. אנשים מקומונות אחרות באו לראות את האור הקורן מפניו והחיות הזורמת ממנו. כולם היו בהשפעת סמים מחד, ותרגילי מדיטציה מאידך. כאשר הגיע הבוקר, לפתע הניח דויד תפילין והתפלל שחרית. הדבר היה זר לחלוטין לגויים וגם למייקל והם הזדעזעו ופרצו בבכי. לאחר תפילתו החל דויד לקרוא לנוכחים קטע מ"פרקי אבות" מתורגם לאנגלית: "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך…" הוא קרא זאת שוב ושוב במשך שעות. כולם היו מרותקים. לאחר מכן לקח מייקל את "פרקי אבות" והחל לקוראו בעברית. לפני כן ידע מילים ספורות בעברית ולפתע נפתח לו הספר. הוא חש שהוא מבין כל מילה והרגיש כמו משה רבינו לפחות… לאחר החוויה העזה התקשר מייקל להוריו וביקש לקבל מהם את התפילין הזעירות שרכשו עבורו לכבוד בר-המצווה.

ביום הולדתו ה-25 עלה בדעתו כי אדם ממוצע חי 75 שנים, ומתוכן 25 שנה הוא ישן וכו’. אם כן, עד כה מיצה רק את שנות השינה שלו… ‘עד כה רק ישנתי!’ חשב בליבו. הדבר עורר אותו מאוד לנצל את זמן חייו. מאותו רגע ניצל כל רגע פנוי להעשיר את דעתו בכל התחומים: מדע בדיוני, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תרבויות, פילוסופיה. כל ספר שהשיג – קרא, וישן רק שעתיים וחצי מדי לילה. הוא עבר כמה חוויות ששכנעו אותו שיש משהו מעבר למדע הרגיל. פעם, באחד הערבים היו נוכחים בקומונה 50 איש. הוא ישב מול אישה ואז ראה מעל לראשה את האותיות MBכשהן מאירות. הוא שאל את כולם: "מישהו יודע מהו MB?" והיא ענתה: "כן. אלה ראשי התיבות של שמי – מרלין בוצ’לי". אז חשב מייקל שהיא צריכה לעבור למקום אחר וכך אמנם עשתה. הוא החל לשוחח עמה במוחו שיחה סתמית וסבר שמדובר בדמיונותיו בלבד. הוא ניסה לחפש את מרלין במשך שלושה חודשים כדי לדבר עמה על כך ולא מצאה. פעם, שמע ממישהו שהיא מאורסת.

לאחר שלושה חודשים פגש אותה. "לאן נעלמת?" היא שאלה. "לא נעלמתי, אלא את. וגם שמעתי שהתארסת?" השיב. "ביטלתי את אירוסי לאחר שדיברתי איתך במחשבה… אם יש קשר בלי מילים, הוא בודאי טוב יותר…", וכך המשיכו לדבר ביניהם ללא מילים ונוצר ביניהם קשר ידידות. פעם היה מייקל עם דויד בסלון ביתה והם שוחחו. באמצע השיחה מרלין קמה ומייקל אמר: "אני יודע לאן את הולכת!" והיא השיבה בהחלטיות: "אי אפשר לדעת!", אך מייקל לא ויתר: "אני יודע!" אבל מרלין הרימה את קולה: "אבל אי-אפשר בשום אופן לדעת!" והיא הלכה לחדר השני. מייקל אמר לדויד: "היא תחזור לכאן כשהיא מחופשת להולנדית!" ואכן כך היה, לאחר כמה רגעים חזרה מרלין כשהיא מחופשת להולנדית…

כך החל מייקל להתוודע לכוח הנסתר שיש בחיים. הוא החל להבין שיש משהו מעבר לעולם הגשמי. לאחר כמה מקרים כאלה החליטו מייקל ודויד לחפש את האמת בה"א הידיעה. דויד פנה לתחום האסטרולוגיה ואילו מייקל היה ספקן בקשר לכך. לאחר כמה ניסיונות אסטרולוגיים עם דויד נוכח שיש דברים בגו, אבל התחום לא נראה מדויק לגמרי ולא מסביר הכל. לאחר מכן החל מייקל להתעניין בקלפי טארוט. נאמר לו שיש שתי שיטות בקבלה – "מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית" וכי "מעשה מרכבה" הוא הבסיס לקלפי טארות. עוד הוסבר כי העיסוק בקלפים הללו ניתן לצוענים מפני שהם בני אדם פשוטים ומתאימים לכך.

בשלב מסוים נכנס לכת המייסונים – "הבונים החופשיים", כת בינלאומית המונה מיליונים, ואף כמה נשיאי ארצות-הברית השתייכו אליה. בתחילה חשב שהם עוסקים בצרכי ציבור, בעזרה לזולת ותו לא. הדבר הראשון שנדרש ממי שנכנס הוא ללמוד אל"ף בי"ת בעברית, בהתאם לטענתם שהמייסון הראשון היה שלמה המלך. יש אצלם 32 דרגות רוחניות. עד לדרגה ה-30 אין לאדם כמעט מושג לאן הגיע. המנהיג הידוע שלהם נפטר בשנות החמישים. הוא היה בדרגה ה-32 של המייסונים וכתב "תנ"ך" משלו. המוטו שלו היה: "תעשה את הרצון שלך!" בדיוק ההיפך ממה שקראו ב"פרקי אבות". מייקל קרא את ספריו, ובאחד מהם נכתב כי יהודי מסוגל להגיע בפרק זמן קצר יחסית לדרגה 31, ולא יותר. כלומר, שאינו יכול להתנתק לגמרי מהקשר שלו לקב"ה. אט-אט הבין מייקל שמאחורי הפעילות התמימה מסתתר כישוף חזק, וברגע שהאדם עושה את הדברים הללו, הוא מעניק כוח למי שהוא עליון ממנו בדרגתו עד לעליון ביותר.

בכל חיפושיו בעולם המיסטיקה – נוכח בשלב מסוים שהדברים קשורים איכשהו לקבלה. כך למשל סידרו את קלפי הטארוט לפי צורת מגן-דוד וכן לפי הספירות. בזן יש זכר ונקבה וכו’. קבלת הגויים הפוכה מקבלת היהודים. החסד והגבורה הפוכים אצלם וכן יתר הספירות. הוא נכנס באותה תקופה לעובי קורת הכישוף ואילו דויד עסק בעיקר באסטרולוגיה. דויד הקים באוניברסיטה חוג התומך במדינת ישראל ומתנגד לפלשתינים. למרות שמייקל לא היה קשור לענייני ישראל, ביקש ממנו דויד לבוא כדי לחזק את החוג. מייקל הגיע ואז הכיר לו דויד את רות, יהודיה וציוניסטית מבית. לאחר שסיימה את לימודיה נסעה רות לקיבוץ בישראל למשך שנה. לאחר חצי שנה החליט מייקל להצטרף אליה. הוא עבד בפינת-חי ונהנה מהחיים בטבע. לאחר תום שנת שהות, החליטה רות לחזור לאמריקה ואילו מייקל נשאר בקיבוץ חצי שנה לאחר מכן. במשך התקופה התכתבו ולבסוף החליטו להתחתן בארה"ב וכך עשו.

מייקל החל לעבוד בעשיית תכשיטים ורצה לפתוח מרכז אמנים. אביה של אשתו היה פרופסור בכיר לפיזיקה באוניברסיטת אוהיו. הוא ואשתו היו מסורתיים. הם ערכו קידוש, לא נתנו לילדיהם לנסוע בשבת והיו קשורים לבית-כנסת ולקהילה. מייקל, שלא הכיר מימיו אורתודוכסים, התנגד מאוד ליהדות. שבוע לאחר מכן, הורי אשתו הזמינו אותם לשבת. מייקל ניגש לספר שהיה מונח בארון – "מורה נבוכים", פתח אותו ואז ראה לתדהמתו שכתוב בו "מעשה מרכבה". האם יתכן שרבאיי יהודי עושה כישוף?! אך כמו תמיד נכנס מייקל לכל דבר עד הסוף. הוא לקח את "מורה נבוכים" וקרא בו כל הלילה. בבוקר כבר החליט שהוא רוצה לדעת קבלה על בוריה ולהיות הרב הכי גדול בעולם… כשסיפר זאת לאשתו, הזדעקה: "אתמול היית היפי שונא יהדות והיום אתה רוצה כבר להיות רב מקובל?! השתגעת?!…"

מייקל החל לקרוא סיפורי חסידים המופיעים בספרי הפילוסוף היהודי, מרטין בובר. "גיליתי את האמת!" סיפר לדיוויד בהתלהבות, "מה שחשנו היה אמת, אבל בדיוק הפוך… החסד נמצא בצד ימין ואילו הגבורה בשמאל. אבל הנקודה העיקרית היא שיש גם רקע לכל מבנה הספירות – ה"אין-סוף-ברוך-הוא!" הם לא יודעים את זה! הם מדברים רק על הכוחות, אבל לא מזכירים את המקור לכוחות. דויד, אני רוצה להיות רב!…" אבל דויד התפקע מצחוק: "אתמול היית היפי והיום אתה רוצה להיות רב? יופי…" אך מייקל לא ויתר: "תפסיק לצחוק עלי. סוף-סוף מצאתי מה שחיפשנו תמיד ביחד". "אני לא מלגלג עליך", השיב דיוויד, "אני צוחק בגלל שגם אני הגעתי לאותה מסקנה, ובדיוק ביום שאתה הגעת אליה. אני נמצא כעת בישיבת חב"ד מוריסטאון בקליבלנד…"

דויד הציע לו ללכת לאוניברסיטת קליבלנד ולהיפגש עם הרב לבסקי, בעל יכולת הדיבור הנפלאה. מייקל שמע לעצתו, וכך החל להיכנס פנימה אל הקודש. אשתו החלה לדאוג. אתמול בעלה קרא ספרי מיסטיקה וכישוף והתעניין בכל דבר בעולם, חוץ מיהדות, וכעת הוא רוצה להפוך לה את החיים. הם הלכו למדרשה לנשים והאווירה הנעימה ריככה אותה. ואז אמר מייקל: "בואי ניסע לקראון-הייטס בניו-יורק, לרבי, ואם את לא רוצה, אני מוכן להיפרד…" היא ידעה שבעלה הולך עם מה שמאיר לו עד הסוף, לכן שאלה: "אתה באמת רוצה לנסוע כדי ללמוד להיות רב?", "אפילו אם יהיה עלי לצבוע את עצמי בירוק וללכת לניו-יורק ברגל, אלך לשם!…" אמר לה מייקל בנחישות. "אם ככה, אלך איתך…"

הם נסעו לניו-יורק, ולאחר זמן-מה הגיע לשם גם דויד. עם כל התלהבותו ליהדות, מייקל נמצא עדיין בין העולמות. הוא למד תורה וזכה לראות את הרבי ולקבל ממנו הנחיות, אבל לא זנח לגמרי את התעניינותו בכישוף. יום אחד פנה לדויד ואמר לו: "הייתי רוצה לראות את הקלפים של ‘הבונים החופשיים’". הם החליטו לנסוע לחנות מיוחדת בניו-יורק, שבה מכרו דברי כשפים ובהם גם את הקלפים הללו. בשכונה הזו נמצאו אנשים מוזרים לרוב. הם נסעו באוטובוס, ירדו ברחוב המיועד והתקדמו לעבר יעדם. הגיעו לפארק עם מדרכה וחנויות לאורכה. לפני החנות היו שלוש מדרגות. מייקל עלה על המדרגות ופתח את הדלת… דלפק החנות, העשוי זכוכית, היה ברוחב שלושה מטרים. מאחוריו ניצב מוכר שנראה אדם רגיל. במרחק-מה ממנו היה איש נוסף. מייקל נכנס ודויד אחריו. מאחורי הדלפק, מצד שמאל, היו מדפים עם כדי זכוכית רבים. באחד היה צמח סגול מטפס, בשני עין חתול, בשלישי כנפי עטלף, וברביעי ראש של נחש, ממש כמו שרואים בציורי אגדות על מכשפים…

ואז לפתע נגלה לעיניהם מחזה שלא ראו מעולם… כל המקום התמלא ברוחות בעלות פרצופים משונים, שנראו כמו עשן צבעוני. הרוחות זינקו מהבקבוקים ומילאו את חלל החנות… פניו של המוכר התארכו. על סנטרו המגולח הופיע לפתע זקן-תיש מחודד, עיניו היו מזוגגות וזוג קרניים החל לבצבץ על ראשו… דויד החל לצעוק. מייקל הסתובב לאחור ושניהם ברחו מהמקום בבהלה. דויד קרא במרוצתם: "בוא נקרא תהילים!" הם קפצו על האוטובוס וקראו בעת הנסיעה פרקי תהילים, עד שהגיעו לאחר שעה לקראון-הייטס. מאותו יום ואילך נטש מייקל את עולם הכישוף לחלוטין.

לאחר תקופה נוספת חזר מייקל לאוניברסיטה בקנט והשלים בעצת הרבי תואר בחשבות. לאחר המסע שעבר בעולם המיסטיקה, העדיף להשתלם בתחום מעשי. היהדות לימדה אותו שעל האדם לתקן את העולם לפי מדרגתו הנוכחית האמיתית ולהתקדם בהדרגה, ולא לקפוץ למדרגות נעלות ממנו בהרבה. את חלומו להיות הרב המקובל הגדול ביותר בעולם, דחה לפי שעה…

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 3 – ניתן לרכוש בחנות האתר את סדרת הספרים מאת המחבר)