בגלל לילה אחד

מדוע לא להעניש רק את הדור
שבכה והתלונן על השם? למה
הדורות הבאים היו צריכים לסבול
את חורבן בית המקדש, האינקוויזיציה,
גירוש ספרד, הגלות, ואת השואה?

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

תפסיק לבכות – פרק 3

במאמרים הקודמים למדנו את שתי הנקודות הבאות:

נקודה 1 – אם אדם אינו עובד בצורה רצינית על שיפור מידות הנפש שלו, הוא לעולם לא ישתנה.

נקודה 2 – השורש לכל בעיותינו מאז תחילת כל הזמנים הוא חוסר הכרת הטוב, כפיות טובה.

את המאמר הזה נפתח בשאלה-פנייה לא כל כך שגרתית. השם – כולנו מאמינים בך. אנחנו יודעים שכל מה שאתה עושה הוא רק לטובה. אולם לא תמיד אנו מבינים אותך. התורה, בפרשת שלח לך, מספרת לנו על חטא המרגלים, כאשר עשרה מתוך שנים-עשר מנהיגים מישראל שנבחרו לרגל בארץ המובטחת, חזרו ואמרו דברים נוראים על ארץ ישראל, כלומר הייתה כאן הוצאת דיבה על ארץ ישראל. כתוצאה מדברים אלה, עם ישראל בכו והתלוננו במשך לילה שלם ללא סיבה. חילול השם היה נורא, מכיוון שהם אמרו (דברים א, כז) שהשם הוציא אותם ממצרים בגלל שהוא שונא אותם, ה’ ישמור, ורצה למסור אותם ביד האמוראים שהיו בכנען.

הן המדרש והן הגמרא מספרים לנו שבגלל אותו לילה שעם ישראל בכו (וזה היה ביום ט’ באב, תשעה באב), לילה זה הפך לליל בכייה לדורות. גזר דין זה הוביל לחורבנם של שני בתי המקדש, האינקוויזיציה שהתחוללה בספרד, וגלות עמנו עד עצם היום הזה. ולא רק זה, אלא שכל דור המדבר באותה תקופה מתו ולא הורשו להיכנס לארץ ישראל, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה, שני המרגלים שדיברו בשבחה של ארץ ישראל וכמובן שדברי שבח אלה מופנים אל השם יתברך.

אך רק רגע – כל ההיסטוריה מספרת לנו על סבל וייסורים שכעת אנו מבינים שהם רק בגלל לילה אחד של תלונות? האם זהו עונש הוגן? למה לא להעניש רק את הדור שבכה והתלונן? למה הדורות הבאים היו צריכים לסבול את חורבן בית המקדש, האינקוויזיציה, גלות, והשואה? מיליוני יהודים נרצחו בתאי הגזים, מחבלים מתאבדים, התקפת טילים, גירושין, טרגדיות איומות של ילדים, אסון כלכלי – הביטו בכל הסיבות לבכי! רק בגלל לילה אחד של בכייה ותלונות?

אין שום עבירה בתורה שהיא כל כך חמורה כמו תלונות, בכיית חינם וכפיות טובה, ושהעונש עליה לא מגיע אפילו לאחד חלקי המיליון, כפי שראינו עם מה שקרה לכל המתלוננים, אותם מכנה התורה "נרגנים" – אנשים שבוכים ומתלוננים ללא סיבה. המלך שלמה, החכם מכל אדם, בספרו (משלי טז, כח) אומר: "נרגן מפריד אלוף", כלומר, תלונות ובכיית חינם יוצרים הפרה וביטול של השם, ח"ו. במילים אחרות, ברגע שאדם בוכה ומתלונן, הוא נמצא לבדו ואלה באמת חדשות רעות.

אז האם אנו ממשיכים עדיין להתלונן מאותו לילה של תלונות? לא. כבר הסברנו, שאיננו מבינים את העונש שהשם נתן לצורך העניין. אבל אנו יכולים בהחלט להבין את העונש הזה: איננו בוכים רק בגלל אותו לילה. אנו ממשיכים לבכות משום שלא הפסקנו להתלונן. השם מראה לנו שכל עוד אנו ממשיכים עם כפיות הטובה שלנו ועם בכיות החינם והתלונות, הוא ‘יספק’ לנו סיבות לבכות באמת.

רבי נתן מסביר שכל זה ניתן להבנה בצורה פשוטה: מכיוון שאדם לא מודה להשם הוא מפריד עצמו מהשם, לכן כל סוגי הפורעניות והאסונות פוגעים בו, ח"ו. אולם, אם יחזק את עצמו במידת האמונה, ויודה להשם על הכל, אז לא רק שכל הבעיות שלו ייפתרו והוא לא יסבול, אלא אף הגלות והשעבוד יסתיימו. במילים פשוטות, כאשר מודים להשם, אנו יכולים להביא את הגאולה והמשיח ממש ברגע זה.

בואו נזהה את המידה הרעה הזאת שנקראת כפיות טובה. זהו המקור לכל צרותינו. אי הכרת הטוב היא מידה רעה שעל כולנו מוטל לתקן אותה בעולם הזה, לכן נשלחנו לכאן. תלונה ובכייה מורידה את כל המסכים המבדילים בין האדם לבוראו בצורה מוחלטת. כלומר, השם אינו מקבל את תפילתו של אותו אדם שמתלונן ובוכה לחינם ואף לא רוצה לשמוע את קולו, וזה מה שקורה כאשר אדם נמצא בעצבות או בייאוש – שאלה הן מידות הבאות מצד החושך והאופל, מצד הטומאה, שהן היפך הקדושה.

אם חוסר הכרת הטוב, בכייה ותלונות הן חדשות רעות, אז ההיפך – הכרת הטוב שלנו בשירה ושמחה – יכולה לגרום לניסים ולהשפיע אינסוף רחמים מהבורא עלינו. משימתו של העם היהודי היא להודות, כי "יהודי" משמעו אדם שמודה. אם אנו מודים לבורא על הכל, לא נצטרך לרדוף אחרי רבנים ומקובלים כדי לבקש ברכה מכיוון שאנו כבר מבורכים בכל דבר בחיינו. מצד שני, אם אדם מתעקש להמשיך ולבכות ולהתלונן, אז שום ברכה לא תעזור לו.

אישה צעירה סיפרה לי פעם, שהיא החלה לכתוב את כל הניסים והישועות להן זכתה מאת השם במחברת קטנה, אותה היא שומרת בתיק שלה. מאז, היא תמיד שמחה מכיוון שהיא כל הזמן מודה להשם.

מדוע המשיח מתעכב? איננו זוכים עדיין לגאולה משום שעדיין לא החלטנו להפסיק להתלונן ובמקום זאת להתחיל להודות להשם. הרבה אנשים שיוצרים עמנו קשר יכולים לספר לכם על הניסים שהם זכו לחוות במצבים שנראו כחסרי תקווה ואבודים, כמו מחלות סופניות וחובות שהאור בקצה המנהרה שלהם לא נראה בכלל – רק מהודאה להשם.

כיצד רבי נחמן יכול לומר שאין שום רע בעולם כלל? פשוט מאוד. מכיוון שהשם עושה את הכל רק לטובה, אז כל מה שהשם עושה הוא טוב, לכן עלינו להודות לו על כך! מנקודת האמונה, להתלונן שמשהו רע זה הביטוי הקשה והבוטה של המושג כפירה בבורא. לא פלא שבכיית חינם ותלונות גורמים אסונות ופורעניות.

אנשים חושבים שלהודות להשם על הכל – לטוב ולמוטב – זהו מעין מנהג ברסלברי. סליחה, אבל זוהי הלכה מחייבת לכל אדם! (ראה שולחן ערוך, אורח חיים רכב, ג).

מה אנו יכולים לעשות כדי לתקן את מידת כפיות הטובה, להפסיק להתלונן ולבכות לחינם? שני דברים:

האחד – עלינו להשקיע זמן לא מבוטל בהתבודדות ולבקש מהשם שיעזור לנו להתגבר על מידה זו, עד שבאמת נרגיש את השינוי שחל בנו.

השני – חז"ל אומרים שאדם הכופר בטובת חברו סופו לכפור בטובת המקום (הבורא). לכן, עלינו להתאמץ ולומר תודה לכל אדם שעושה עמנו חסד וטוב, במיוחד להורינו ולבני הזוג שלנו. בדרך זו, אם יש לכם בעיות עם בני הזוג – ויכוחים וכדומה – תוכלו לפתור אותן במהירות רבה, רק קנו מחברת קטנה וכתבו בה את כל הטובות שבן/בת הזוג עשו עמכם בכל יום. 99% מכלל בעיות שלום-הבית הקיימות נובעות מחוסר הכרת הטוב.

אם חסר לכם משהו, בין אם זו הנשמה התאומה אותה אתם מחפשים, עבודה או ילדים, או כל דבר שחסר לכם – אמרו תודה להשם בכל יום בזמן התפילה האישית שלכם (בהתבודדות) ותראו ניסים מדהימים.

על ידי שבירת השלשלאות הכובלות של מידה זו – כפיות טובה ואי הכרת הטוב – כולנו נזכה לחופש אמיתי – הן של הנשמה והן של הגוף, למשיח צדקנו ולגאולה השלמה של כל עם ישראל, אמן!