לוליין בגובה העיר

כדי להיות מנהיג ולא מנוהג, אדם
חייב ללמוד לשלוט בדמיון כדי לא
להיות מובל על ידו בכל תחומי חייו,
כגון זוגיות וחינוך הילדים. זהו מפתח
הזהב להצלחה בחיים.

מחשבה בודדת חולפת במוח – פרק 4

זהו. הנה המפתח הגדול להצלחה בחיים, בכל תחום ובכל מישור. היום קוראים לכך "הדימוי העצמי". האנשים בעלי הדימוי העצמי השלישי נידונים מראש לכישלון. ואילו אלו שזכו בדימוי עצמי חיובי דורכים על במתי ההצלחה. אצל אלו פועל הדמיון בצורה ספונטאנית. כשהם חייבים, למשל, לפגוש אדם חדש שבו תלויה המשכורת שלהם או הקידום שבעבודה – רואים המצליחים בדמיונם הספונטאני כיצד הפגישה מצליחה, איך הם מוצאים מיד שפה משותפת עם העומד מולם והכל עובר חלק.

המפסידן הנצחי, לעומת זאת, רואה את ההיפך. כיצד הוא נכנס מהוסס לפגישה, כיצד האיש שאותו הוא עומד לפגוש הינו זעוף פנים ואינו נעתר לבקשתו. לכל התנהגותו כשהוא בא לפגישה מקרינה בפועל תוצאה בלתי נמנעת זו.

החידוש הגדול, הטמון בניסוי שהזכרנו במאמר הקודם הוא, שבכוח האדם לשנות תמונה שלילית זו שהוא שבוי בה. על ידי תרגול מתאים של הדמיון, באמצעות התעמלות חיובית ועקבית של המוח, מסוגל האדם – כל אדם – לשנות את אישיותו.

כדאי גם לדעת שעל רצונו של האדם ועל דמיונו לחיות בהרמוניה ביניהם. שכן, כל פעם כאשר קיים וויכוח בין השניים, ידו של הדמיון על העליונה. הדוגמא הקלאסית, אותה מזכירים פסיכולוגים שעסקו בנושא והמאששת טענה זו היא, דוגמת הלוליין. אדם, גם לא מיומן, מסוגל ללכת ללא קושי מיוחד על קרש ברוחב עשרה סנטימטרים המונח ברחוב אפילו לאורך מאות מטרים – בלא שייפול לצדדים. אולם, על אותו רוחב קרש כשצידו האחד מונח על גגו של בניין רב קומות וצידו השני על הבניין ממול מעל רחוב סואן והומה – הוא לא יצליח. הסיבה: דמיונו יראה לו כל הזמן את התמונה המפחידה שהוא נופל אל הכביש ההומה והתמונה הזאת גוברת עליו עד שייפול.

לעומת זאת, הלוליין שהתמחה בנושא, רואה בעיני רוחו כיצד הוא מצליח לעבור ומשום כך הוא מצליח (אגב, אלו הם גם דבריו של המהר"ל בשם ראשונים). יכול אפוא בחור ישיבה למשל, לרצות בכל ליבו להתמיד בלימוד, אך אם בעיני דמיונו הוא רואה את עצמו שאינו יכול – הוא לא יצליח, למרות רצונו הכן והאמיתי. כי הדמיון, דמיונו של האדם, הוא הוא הכוח הדומיננטי השולט עליו שלטון בלי מצרים. זו ספינת חייו של כל אדם, והוא מסוגל להיות ההגאי של ספינה סוערת זו.

גב’ קולט אבולקר מוסקט קידמה את נושא הדמיון בצעד גדול קדימה. היא הפכה אותו למכשיר עזר רב עוצמה בריפויו של אדם מן המחלות שתקפו אותו. היא לא הייתה הראשונה בכך. גישה זו שלטה בימי קדם עד התקופה שבה הסתחררה הרפואה המודרנית מפיתוח התרופות הכימיות ושכחה את הקשר שבין הגוף והנשמה לצורך הריפוי המושלם. קשר, שאליו חוזרים לאט לאט בדורות האחרונים. אולם, בכל זאת חידשה קולט חידוש חשוב ב"בית מדרש" זה. החידוש שלה מכונה הדמיון הוורטיקאלי. הדמיון האנכי.

נסביר זאת כך: הואיל ומערכת העצבים אינה מבדילה בין ניסוי אמיתי לבין ניסיון מדומיין, והואיל וההשפעה על האישיות היא מידת הריגוש שמלווה את החוויה המדומיינת או האמיתית – הרי אין כל חשיבות בכך אם הדמיון שבו עוסק האדם הוא מציאותי או מדומיין. יכול האדם לשבת ולדמיין לעצמו שהוא ציפור המתעופפת מעל העיר שבה הוא גר, ואת תחושת הדרור והחופש שהוא חש באותם רגעים, להפנים בחייו המעשיים.

וכך, באמצעות הדמיון המשוחרר מגבולות המציאות, הצליחה לפתח שיטה המסייעת לבני אדם להתגבר על רבות מן המחלות הפוקדות אותם. זאת, מבלי להזניח חלילה את הטיפול הקונבנציונאלי.

מי שהוציא את שמעה של הגברת הזאת ברחבי העולם היה ד"ר ג’רלד אפשטיין, רופא פסיכולוג אמריקני נודע שנדהם כאשר חקר כמה מריפוייה של קולט במקרים שהרפואה הקונבנציונאלית נכשלה. הוא ביקר אצלה בירושלים לפני ארבעה עשורים ומאז פיתח את השיטה וריפא באמצעותה אלפי אנשים. הוא עשה זאת על ידי כך שהתאים להם דמיונות משחררים וחיוביים לכל סוג מחלה שתקפה אותם. הוא הקים מכון למחקר ולהוראת השיטה המבורכת הזאת, ואת סיכום הפעילות הזאת הנציח ברשימת ספרים המלמדים גם בני אדם מן השורה כיצד להשתמש בהצלחה בשיטה.

תרגילי הדמיון שעליהם הוא ממליץ למטופליו הינם תרגילים קצרים כדי שהדמיון לא יברח לאסוציאציות אחרות. התרגילים לא מתחשבים בשום מוגבלות של המציאות. האדם יכול לראות את עצמו, בעיני הדמיון (חייבים להדגיש, במצב של ערנות רק בעצימת עיניים!), כיצד הוא חודר לגופו ומטפל במחלתו באזמל ניתוח דמיוני או בכל צורה אחרת ומבריא את האיבר הנגוע. ולא כאן המקום להאריך בטכניקות המעשיות שאותם פיתחו גב’ קולט אלבוקר וד"ר אפשטיין, שיש להם כיום ממשיכים רבים ברחבי העולם. ברצוננו היה רק לציין את העוצמה שיש לדמיון גם על חיי גופו של האדם.

המחשבה ההורסת חומר

למי שהדברים הללו נראים מוזרים, הרי נצטט מספר מובאות המלמדות שהם לא היו מוזרים בעיני אבותינו ורבותינו, למשל:

"מסודות הבריאה כי האיש במחשבתו מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס גופים מוצקים" (ה"חזון איש", איש הר"מ ספר ג’ ירושלים). כלומר, כוח מחשבתו של האדם מסוגל לשנות דברים בטבע עצמו. פעילות הכוחות הללו הגורמת לשינוי בגופו של אדם בולטת היטב בגמרא (מסכת גיטין דף נו) במסופר על רבן יוחנן בן זכאי שהופיע בפני אספסיינוס קיסר, שעה שצר על ירושלים להחריבה. מספרת שם הגמרא, ששמחתו של אספסיינוס לשמע הבשורה שהוא עומד להתמנות לקיסר גרמה לו להתנפחות רגלו עד כי לא יכול היה לנעול את נעלו. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, הרי נאמר (משלי): "שמועה טובה תדשן עצם". ותקנתו, כדי להחזיר את הרגל למצבה הטבעי, עליו להתבונן באחד משונאיו, כנאמר: "ורוח נכאה תיבש גרם".

בפועל, טוענים חסידי הדמיון החיובי, מה עושה האדם כשנוחתת עליו מחלה? הוא רואה, בדרך כלל, בדמיונותיו את התוצאה הקשה של מה שקרה לו ובכך הוא מחזק תוצאות אפשריות אלו. הוא גורם להן שיכבידו עליו. כפי שראינו במשל הקרש המונח בין שני בניינים גבוהים במרומי הבניינים. זה, אגב, גם גמרא מפורשת (מסכת ברכות ס, ע"א): "יהודה בר נתן הווה שקיל ואזיל בתירה דרב המנונא. אתנח. (רב יהודה בר נתן הלך וצעד בעקבות רב המנונא. לפתע נאנח). אמר ליה (רב המנונא): ייסורים בעי ההוא גברא לאתוי אנפשיה, שנאמר כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבוא לי" (אמר לו רב המנונא: מה אתה נאנח. ייסורים מבקש אתה להביא על עצמך? שהרי נאמר: "אשר יגורתי יבוא לי").

אגב, פסוק זה שימש את המרה"ל מפראג כדי להסביר את הגמרא (בבא מציעא דף לג), דיבור המתחיל: ‘כל המקיים בעמו כך בא לידי כך’. לא נבוא כאן לצטט את כל העניין, יעיין המעיין שם. אולם, עיקר הסברו שם הוא שמי שקבועה במחשבתו מחשבת עניות, למשל, מחשבה זו תתגשם בפועל בחייו מכוח הפסוק שצוטט לעיל. ושם, באותו קטע, הוא מביא, בשם ראשונים, את משל הקרש המלמד שבויכוח הקיים בין הרצון והדמיון – תמיד תהיה ידו של הדמיון על העליונה.

מנהיג ולא מונהג

בהלכה ישנן דוגמאות אין ספור המלמדות כי דמיונו של האדם הוא מקור מציאותו. ידועה הגמרא (מסכת מכות) שבה נאמר שהרוצח בשגגה אינו גולה לאחר פסק הדין המחייב גלות בין אם השעה שנגזר עליו לגלות לבין השעה שגלה בפועל, מת הכהן הגדול. במקרה כזה אין הוא חייב עוד לגלות. למה? "אף על פי שלא הגיעו עונש גלות, שמה נחקק בדמיונו גלות גרם לו להיכנע עד שבכניעתו נתכפר לו במיתת כהן גדול, מתוך כך הפקיעה מיתתו גלותו של זה" (רבינו המאירי, שם). מדהים, הואיל והרוצח בשגגה היה כבר בגלות בדמיונו, פירוש הדבר שהיה בגלות בפועל. וזו רק דוגמא אחת מן המצוי בגמרא בנידון.

זהו. זה מסע קצר במרחבי האין סוף של הדמיון האנושי. הוא מפתח הזהב להצלחה בכל תחום ונושא. בעבודת ה’ כמו גם בעסקים וביחסי אנוש – הוא הכוח השולט עלינו ומדריך אותנו בכל. חייב האדם ללמוד איך לשלוט בו כדי לא להיות מובל על ידו בזוגיות ובהתנהלות נכונה עם הילדים, כדי להיות המנהיג ולא המונהג, בכל תחומי החיים כולל בריאות גופנו.

(באדיבות מגזין "משפחה", מתוך המוסף החינוכי "לעצמי" – מסע הנשמה אל חינוכה העצמי והעצמתה האישית, מאת המחבר)