מסע אל האמת הפנימית

בברסלב גיליתי שלא צריך
לחכות לראש השנה כדי לעשות
ניתוח אירועים מפורט על השנה
שחלפה. הבנתי שישנה דרך
נפלאה שמובילה אל האמת.

מסע אל האמת הפנימית – פרק 1

קצב החיים המהיר מוביל אותנו לא פעם למקומות, הכרויות ותהליכים פנימיים שלא חלמנו עליהם… בחיים.

הרבה פעמים המציאות טופחת לנו על הפנים ברגעים שאנחנו הכי פחות מצפים, ולא פעם אנו "נאלצים" לאגור כוחות ולנסות להתמודד עם הקשיים והניסיונות הלא קלים הנקרים בדרכינו.

בברסלב גיליתי שלא צריך לחכות לראש השנה כדי לעשות ניתוח אירועים מפורט על השנה שחלפה – עליות, ירידות, הצלחות, מצוות ועבירות. למדתי את ההתבודדות – המשפט היומי – שמובילה תמיד אל דרך האמת.

מישהו פעם תהה, מהי האמת? יש כל כך הרבה הגדרות שונות ומשונות. מניסיוני, למדתי שההגדרה הכי טובה לאמת היא כל מה שאינו שקר, כי שקרים יש הרבה ואמת היא אחת ויחידה ומה שהוא 99% אמת הוא בעצם 100% שקר.

בכל דבר שאדם עושה ועוסק בחייו, הוא תמיד צריך לדרוש את האמת. בזמן האחרון, ובאמת יותר מתמיד, אנו נתקלים בקשיים רבים בדרכנו – בין אם זה קשיים בארצנו ובין אם אלו קשיים פרטיים של כל אחד ואחד – כי מהאמת אי אפשר לברוח. כולם מדברים על הגאולה, על הניסיונות שיהיו ושיובילו אותנו למצב שנבין בין אם מרצון ובין אם בעל כורחנו – "שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".

אנחנו צריכים להתחזק ולשמוח שזכינו באמת לאמיתה באמונה – זכינו להאמין שכל מה שקורה הוא לטובה, וזה ברור שזה רצון ה', לאחר מכן עלינו לעשות יישוב-הדעת כדי לנסות ולהבין מה ה' רוצה מאיתנו.

בתור אחת שקראה ולמדה (ועדיין לומדת!) את הספר "בגן האמונה", הייתי אומרת לכל דורש שיש מציאות אחת והיא ה' יתברך. שהכל לטובה. אבל תמיד היו כאלה שהרימו גבה והטיחו בפניי: 'קל לדבר קשה לעשות, אתם הדתיים קל לכם להתמודד עם החיים, ה' נתן ה' לקח' וכו'…

אבל תגידו לי, לאחוז באמונה זה קל? זה הדבר הכי קשה. זו מלחמה יום יומית. מעבר לזה, זו מלחמה של דקות ושניות! כי מספיקה שנייה אחת של כפירה ואנחנו יכולים ליפול חס ושלום מאמנותנו.

אדם שהולך בדרך של תשובה בחזרה לאבינו שבשמים, מעבר לתהליך החיצוני שדורש שינוי, עובר גם את התהליך הפנימי שדורש שינוי גדול מאוד. וכן, גם עבודה קשה.

יש מצווה שאתה מקבל ברגע אחד ויש מצווה שמצריכה יותר זמן עבודה, עד שאתה משלים את כל התהליך ונהיה בעל תשובה. בדרך יש ניסיונות והרהורים, אבל אם עובדים על מידת האמונה וזוכים בהכרה של האמת אז אין הרהורים, כי תמיד יודעים שה' אחד ויש דרך אחת.

מה שמנחם אותי בתהליכי התשובה שלי היא הידיעה שה' איתי בכל מצב ובכל רגע נתון, שהוא זה שנותן לי את הכלים והכוחות להתמודד ולשנות הרגלים כדי לשנות תפישה וללכת בדרך הנכונה, גם אם זה לוקח זמן רב להבין שאף זה מה' ויש לו סבלנות.

וה' מעמיד אותנו בניסיונות. אבל מצד שני, דואג ללוות אותנו בכל צעד ושעל. הרבה פעמים בהתבודדות היו לי מחשבות כמו – האם ה' אוהב אותי? האם אני בסדר? הרי יש הרבה מה לשפר, אך תמיד הוא היה נותן לי חיזוק, ובדרך לא דרך התשובה הייתה מגיעה, והיא הייתה חיובית.

למדתי יותר, האמנתי יותר והתחלתי לכתוב לעם ישראל ולהתחבר יותר ויותר לדרך של רבינו.

בדרך פגשתי אנשים שנסעו ונוסעים לאומן, ותמיד שאלתי: "איך קיבלתם את ההחלטה ללכת?" זה היה נראה לי צעד מאוד אמיץ לעזוב משפחה, לקנות כרטיס שעולה הרבה כסף ולהיכנס להמון מחויבויות.

והתשובה מכולם הייתה חד משמעית: "כשרבינו מזמין אותך – הוא מזמין"…

ההתחברות לצדיק הייתה דבר שלא הבנתי. לא ידעתי איך זה באמת קורה, כי כולם מרגישים מחוברים ומקשרים את עצמם. אבל מה זה בעצם?

תהיתי בדבר הזה זמן רב והבנתי שלכולנו יש בבית ברז שמחובר לצנרת, אבל מה הטעם אם לא זורמים בו מים?! אלא, שההתחברות היא להרגיש את התורה, את האמונה, את המורשת בכל כוחנו!

בתקופה שקדמה לל"ג בעומר הרגשתי שאני צריכה שינוי, מעין מעבר, כי הייתה מין שיגרה שאפפה אותי – עבודה, בית, ילדים, מאמר פעם בשבוע… אבל זה לא הספיק. הייתי חייבת חיזוק נוסף כדי לעלות מדרגה.

בערב ל"ג בעומר, תוך כדי נסיעה עם המשפחה ובלי שום קשר לשום דבר, קפצתי ואמרתי: זהו. אני נוסעת לרבינו. אני טסה לאומן!

הרגשתי את זה בתוך הלב. משהו פנימי אמר לי שאני פשוט חייבת ללכת על מנת להתקדם ולעלות מבחינה רוחנית.

אבל כמו שקפצתי כך המציאות דאגה להחזיר אותי לשפיות, בטענה שאי אפשר לקחת חופש מהעבודה כי עלולים לפטר אותי, אין סידור לילדים אחה"צ, ומבחינה כלכלית זה דבר שלא מתאפשר.

"אין שום ייאוש בעולם כלל" אמר רבינו, והאמנתי בכל כוחי שאני צריכה להיות חזקה ולהתפלל על הדבר בכל רגע ורגע בתמימות, ואם זה מה שצריך לקרות וה' ימצא אותי ראויה, בחסדיו המרובים, אז זה מה שיהיה. כל הדרכים יובילו לאומן.

תאמינו או לא, אבל לפני שבועיים הודיעו לי שעומדים לפטר אותי ושהם צריכים לתת לי התראה של חודש מראש לפי חוק, אבל הם מתלבטים בין אם אצטרך להגיע לעבודה באותו חודש או שפשוט אקבל את זה יחד עם הפיצויים שמגיעים לי. יום מורט עצבים עבר עליי. התפללתי בכל כוחי וגייסתי את כל מכריי שיתפללו עליי – את הפיטורים קיבלתי ברוך ה' באהבה, כי הכל לטובה והכל מה' והוא זה שמפרנס אותנו ולא אותה חברה שעבדתי בה, וידעתי גם ידעתי שהוא לא יעזוב אותי ברגעים כאלה.

הרביתי בתפילות, מכיוון שביקשתי את רחמיו של ה' שייתן לי את החודש הזה כחופשה בתשלום, ואז הכל מתחבר – אהיה חופשייה ואוכל לטוס לאומן. מי היה מאמין…

אכן, הדרך לאומן רצופה תפילות ומכשולים. האם בעלי יסכים? מי ידאג לילדים? מי ישלם על הכרטיס? האם באמת אזכה?…

לרכישת הספר "מסע אל האמת" של הרב זמיר הכהן לחץ כאן.