ללוות את הכלה

לפני כשבועיים, יום לפני שהייתה אמורה להתחתן, ליוו את יהל שרעבי חבריה הרבים למנוחת עולמים. במהלך מסיבת הרווקות שלה היא נתקפה כאבי בטן עזים ולאחר מכן נפטרה. החתן, אבשלום כהן, וחברתה הטובה, לישבע בלאו, מספרים על נשמה גבוהה ומיוחדת, סיפור חיים לא פשוט ואהבה גדולה שמנצחת את הכל.

יהל שרעבי (32) חיכתה הרבה זמן לרגע החתונה שלה. אך בדיוק כשלכולם היה נדמה שהנה, הבחורה האהובה והאנרגטית, עם הלב הכל כך רחב, סוף סוף מצאה את אושרה והיא עומדת לפני חתונה עם בחיר ליבה, אבשלום כהן, נתקפה יהל כאבי בטן עזים ונפטרה יומיים לפני חופתה.

במקום הספד, הקריא הרב את הכתובה על קברה, והיא נקברה עמה, ספוגה בדמעות של מאות האוהבים ההמומים שהגיעו לחלוק לה כבוד אחרון. ללוות את הכלה.

"אני לא יודע במה זכיתי שהכרתי את יהלי, אי אפשר היה שלא להתאהב בה, אני כל הזמן צועק – יהלי אני אוהב אותך" אומר לי בקול חנוק, אבשלום כהן, החתן המיועד של יהל, בסיום השבעה. "היא בחורה אנרגטית ויש לה שמחת חיים שאי אפשר להסביר, אני לא יודע איך ממשיכים הלאה. היא נפטרה יום לפני החתונה שלנו, זה בלתי נתפס, אני לא מצליח לעכל את זה. אני כל כך אבֶל, אבל לא על פי ההלכה".

כדור מרץ אינסופי

יהל הייתה בחורה מיוחדת, קשה היה שלא להבחין בכך. חבריה מספרים על השמחה התמידית שהייתה בה, על האהבה הגדולה שהרעיפה על כל מי שהיה בסביבתה, ובפרט על תלמידיה מכיתת החינוך המיוחד. מחנכת נערצת, חברת אמת, כדור מרץ אינסופי, נשמה נדירה, אומרים חבריה, שמתקשים לדבר על אודותיה בלשון עבר.

"כשהיא נכנסת למקום אי אפשר שלא להבחין בה, היא בן אדם ממגנט, כל מי שהיה רואה אותה היה מיד שמח", מספרת השבוע בכאב לישבע בלאו (33), חברתה הטובה ביותר.

"עם כל הקשיים שהיו לה היא תמיד ידעה לקום הכי טוב שאפשר. הייתה יכולה להוציא אנשים ממצבים ולשמח אותם ממש בקלות, כולם היו נקשרים אליה, בכל מקום, בזמן קצר. כשהכנו את הסרט לחתונה שלה הלכנו אפילו לבעל המכולת, כולם הכירו אותה, ניסינו לדחוס אלפי אנשים למצגת של כמה דקות ולא הצלחנו. זו הייתה האמנות שלה, לדעת לדבר לכל אחד, באופן שירגיש טוב כאילו הוא האדם הכי חשוב לה .קשה להבין מאיפה הכוח העצום הזה. היא הייתה קטנה ושברירית, אך הגוף בכלל לא תאם את הנשמה הענקית שהיא קיבלה, את גודל נפשה" אומרת לישבע.

"במהלך השבעה באו אלי מאה בנות, ממש כך, וכל אחת סיפרה שהיא הייתה החברה הכי טובה שלה, כל אחת הרגישה שהיא הייתה רק בשבילה" מוסיף אבשלום, "היא הייתה רבת עוצמות, צדיקה והייתה עושה חסדים רבים, בסתר ובגלוי. כל מי שהגיע לשבעה דיבר על החסד שלה וביקש שכל אחד ייקח על עצמו מעשה חסד אחד כדי לשמר את החסד שלה".

קייטנה בבית שלה

יהל עבדה כמחנכת כיתת שילוב בבית הספר היסודי ‘אפרתה’ בירושלים, המונה כ-7 ילדים עם אוטיזם, ועד מהרה הפכה נערצת בעיני צוות המורים, ההורים ובייחוד, בעיני תלמידיה, שידעו להחזיר לה אהבה.

"יש לי שבעה ילדים" הייתה נוהגת יהל לומר במכון אדלר, שם למדה הנחיית הורים, והתכוונה לתלמידי הכיתה שהיא מחנכת". היה לה רוגע וסבלנות והיא הכירה אותם אחד לאחד", מתאר אבשלום.

בחופשת הקיץ הייתה יהל מארגנת לתלמידי הכיתה שלה קייטנה ולוקחת אותם ליומיים שלמים של כיף בבית שלה, במושב מאור שליד חדרה.

"היא עשתה כל מה שאפשר כדי לקדם אותם. הכיתה הקטנה שהיא לימדה הייתה סוג של חממה, מקלט. אם לילד היה קצת קשה בהפסקה או עם החברים הוא תמיד יכל לבוא לשם – שם היו לו משחקים והיה את יהל. היא ידעה איך לשמח כל אחד מהם, איך לעזור לו, לגרום לו לשתף פעולה, גם אם הוא מרחף או לא מתקשר בכלל.
התלמידים היו כמו הילדים שלה, היא הייתה כמו אמא, מדריכה רוחנית. ממש כדור של אהבה. נתנה את הנשמה. איזה עוד מורה תביא את כל הכיתה לבית שלה, ליומיים?", אומרת לישבע.

בין האלפים שפקדו את בית משפחת שרעבי מהלך השבעה, היו גם תלמידיה ובוגריה הרבים של יהל, האוטיסטים, שבכו והשאירו לה מכתבים. "הם הגיעו וביקשו לבוא לאזכרה ולשיר לאבשלום את השיר לחתונה שהכינו ליהל, כדי שיידע מי זו יהל. כמובן שהסכמנו, ידענו שזה מה שהיא הכי הייתה רוצה בעולם" מספרים בני המשפחה. ואכן, התלמידים הגיעו ושרו לאבשלום שיר מרגש בן 15 בתים שחיברו בעצמם. ההורים סיפרו שהילדים לא רוצים לחזור לבית הספר בלי יהל.

"הייתה לה נתינה אינסופית והיא הייתה תמיד כתובת לעצות ולעזרה לכל מי שצריך. הדירה שלה הייתה כמו עליה לרגל, כמו צימר בצפון שאתה בא אליו והכל נרגע. מעל הכל הייתה יכולת ההקשבה שלה והיכולת שלה להיכנס למקום שהאדם שמולה נמצא בו. זו התחושה הכי טובה שיושב מולך מישהו שלא רק מקשיב אלא ממש צמא למילה שלך", מספרת לישבע.

מסיבת הרווקות הפכה למסיבת פרידה

החתונה של יהל ואבשלום הייתה אמורה להתקיים ביום שני, ט"ז סיון, וביום חמישי שלפני כן, ארגנו לה חברותיה מסיבת רווקות. "זה היה ערב מאוד אינטימי ורוחני, רצינו לתת לה את כל האהבה לפני החתונה, היא נורא התרגשה מהערב הזה, ועכשיו אנחנו קולטות שזו הייתה בעצם מסיבת פרידה ממנה".

אך השמחה וההתרגשות לא נמשכו זמן רב. במהלך המסיבה נתקפה יהל כאבי בטן. "ירדתי איתה לאוטו שלי והיא סיפרה לי שכואבת לה הבטן ממש" נזכרת לישבע, "אמרתי לה ‘בואי נעבור את המסיבה ואחר כך ניסע לבית חולים’. הרגשנו שמשהו בה לא כל כך רוצה לנסוע לבית חולים, היא קיוותה שזה רק קלקול קיבה".

את הבשורה המרה קיבלו אבשלום ולישבע, מיד בצאת השבת: יהל התעלפה במהלך שבת הכלה שלה, הובהלה לבית החולים ונכנסה לניתוח ממנו לא התעוררה. "לא התראינו שבוע לפני כן, כנהוג, ואפילו התלבטנו אם גם לא נדבר ובסוף החלטנו שכן נדבר, רצינו להגיע לחתונה בהתרגשות" מספר אבשלום, מלא געגועים ועדיין לא ממש מעכל.

"לפני שהיא נכנסה לניתוח היא שרה "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך", משהו בה לא חלם שהיא לא תגיע ליום של החתונה שלה".

"הייתי אמורה להיות המלווה שלה ביום החתונה, תכננו שנלך לכותל להזמין את הקב"ה לחתונה" משתפת לישבע, שבמקום זה ליוותה את יהל, חברתה הטובה, למנוחת עולמים.

"אני מרגישה שאני עושה לה עוול כי המילים שלי לא מספיקות לתאר מי זו יהל. היא ממש לימדה אותי מה זו אהבה באמת, היא הייתה התגלמות האהבה, וכשיש לך כזה יהלום, קשה לך מאוד לעזוב אותו, לכן כל כך הרבה אנשים נקשרו אליה. אני מודה לבורא עולם שזיכה אותי לקבל את המתנה הזו, להכיר אותה. עכשיו הוא רוצה אותה בחזרה. אבל מה שמנחם אותי הוא שהייתי חלק מהאנשים שכן זכו להכיר את הנשמה הנדירה הזו ששמה יהל" מסכמת לישבע, "היא בטח מסתכלת עלינו עכשיו משמים, צוחקת ואומרת: "קטן עליכם".

"אני כל הזמן חושב מה יהל הייתה עושה במצב כזה, מה היא הייתה אומרת לי. אני מרגיש חלל מטורף. בלב יש ארבעה חדרים אך לי יש חדר נוסף, ליהלי" מסכם אבשלום בדמעות, "ולמרות שקשה לי מאוד להגיד את זה, כמו שאני מכיר אותה, אין לי ספק שהיא הייתה רוצה שנמשיך". ואחותה של יהל, רעות, מוסיפה: "לא הייתה יכולה לראות אנשים עצובים, היא בטח הייתה אומרת לנו עכשיו: בואו נרים לחיים".

(באדיבות שבועון מעייני הישועה)