אל תשכחו את השם

לא משנה לאיזה צדיק תיסע, אם
שכחת שיש בורא לעולם והוא הקובע,
לא עשית בזה שום דבר. מה תועיל
תפילת הצדיק או ברכתו, אם לא
תשתנה ותעשה את מה שאתה צריך
לעשות?

בספר "’יעלזו חסידים" קראתי על כך שיש חיוב גדול להתפלל על כל אחד מישראל שיש לו צער, כי כל ישראל הם כגוף אחד, לכן כשבא צער על אחד מישראל חייבים כולם להצטער ולהתפלל עבורו. מהיכן לומדים את זה? מדוד המלך שהתפלל אפילו על השונאים שלו, כמו שכתוב: "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב". דוד המלך מסר את נפשו להתענות ולהתפלל עבור כל יהודי, אפילו שהוא מהשונאים שלו. ואם אינו מתפלל עליהם, מוסיף וכותב שם, נקרא חוטא! אדם ששומע על מישהו מישראל שמצטער ואינו מתפלל עליו נקרא חוטא, כמו שמוכח מדבריו של שמואל הנביא לעם: "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לה’ מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם". שמואל הנביא אמר שאם יפסיק להתפלל על עם ישראל זהו חטא.

אבל, מוסיף מחבר ה"יעלזו חסידים", בזמן שמתפללים על דבר מסוים או על גזירה רעה, ועל כל צרה שלא תבוא, ומבקשים מהחכם שיתפלל עליהם, צריך החכם לחקור על איזו עבירה באה להם הצרה הזאת ויאמר להם: אם אתם חפצים שאתפלל עליכם ואבטל מעליכם את הגזירה, תחילה עשו תשובה על העבירה שבגללה נגזרה הגזירה. כי אם יתפלל עליהם והעוון עדיין בידם, ולכן הרעה תחזור עליהם, יאמרו כולם שתפילתו של הצדיק לא מועילה ח"ו והם לא ידעו שזה בגללם – בגלל שהם לא עשו תשובה. כי בודאי תפילתו של הצדיק יכולה לבטל כל גזירה אבל הם אלה שלא עשו תשובה, לכן תפילתו של הצדיק לא נשמעה.

ולכן, מסיים דבריו, אם לא עשו העם תשובה, יותר טוב שלא יתפלל החכם עליהם! כל צדיק שבאים אליו ומבקשים שיתפלל בעדם על הצדיק לומר לפונה אליו, שעליו לעשות תשובה ורק אז יתפלל עליו. הצדיק צריך להדריך את האדם בדרך התשובה, ורק אם אדם יקבל על עצמו ללכת בדרכי התשובה – אז יתפלל הצדיק עליו, ואם לא יקבל – אסור לצדיק להתפלל עליו.

אחת הסיבות לכך היא מה שכתב ה"יעלזו חסידים" – שאולי לא תתקבל תפילת הצדיק ואז יהיה חילול ה’. סיפרה לי פעם אישה שאמונת החכמים שלה נפגמה. לאישה זו היו רק בנות, לכן החליטה לפנות לחכמים כדי שיתפללו שתזכה לבן זכר. הם נתנו לה כל מיני תיקונים וסגולות והיא עשתה כדבריהם. והנה, יש לה בת שישית בבטנה. היא אמנם שמחה בבנות, עם זה אין לה כל כך בעיה, אבל היא נפלה מאמונתה בחכמים משום שהצדיקים הבטיחו אבל לא התקיים מה שהבטיחו…

אמרתי לה שנפילתה מאמונת חכמים בגלל דבר זה אינה נכונה, כי גם אדם שבא לצדיק אסור לו לשכוח שיש ה’ בעולם… אדם שהתייגע להגיע עד לצדיק, נסע עד לציון התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, טס לאומן לציון רבי נחמן מברסלב זיע"א, והוא שכח שיש ה’ – הוא לא עשה שום דבר! כשאדם בא לצדיק עליו לזכור: ה’ קובע! אם ה’ רוצה אז הצדיק יפעל בתפילתו ואם ה’ לא רוצה אז הצדיק לא יפעל, ואם ה’ רואה שיש לאותו אדם עדיין תיקון, שמצבו לא ישתנה, אז לא תועיל תפילתו של הצדיק עליו. כמו במקרה הנ"ל, שכפי הנראה זה התיקון של אישה זו – שתהיה לה עוד בת. כי יש דברים נסתרים, בפרט בעניין של הנשמות, וזה לא יכול ללכת בדיוק כמו שהאדם רוצה, מכיוון שישנן נשמות שתלויות בו והוא מוכרח להביאן לעולם.

לכן גם הצדיק צריך לומר לאדם: אני אתפלל ואף אגזור, אבל זה עדיין תלוי בהשגחה של ה’. בעניין זה מסופר סיפור מפורסם על עני שקיבל מכתב מהרבי מקוצק זיע"א לאחד הנגידים, כדי שיעזור לו בהכנסת כלה. אותו עני סמך כל כך על המכתב עד ששכח את ה’, והעשיר, שהיה ירא שמים, כאשר הבין שהעני רואה אותו ואת עושרו כמציאות ושכח לגמרי את ה’, "עשה לו תרגיל" ונתן לו רק מטבע אחת. העני המאוכזב קשות יצא מביתו חפוי ראש ומרוב מרירות ליבו צעק אל ה’ על שנפל לכזה שפל ועל שתלה עיניו בבשר ודם ושכח את אלוקיו. הוא עשה תשובה מעומק הלב ורק אז בא אליו העשיר עם עגלה מלאה בכל טוב ועם כל צרכי החתונה, ואמר לו שעשה זאת בכוונה תחילה.

לכן הגדרתי זאת כך: כולם מאמינים בה’ אבל לא כולם זוכרים את ה’! לזכור את ה’ כלומר: אף שהולכים לצדיק להתברך צריכים לזכור שיש ה’ ויכול להיות שהשם רוצה אחרת. ההליכה לצדיק היא בגדר השתדלותו של האדם, אבל זה לא יכול לסתור את רצון ה’.

הסיבה העיקרית, מדוע לא להתפלל על בני אדם בלי שיעשו בעצמם תשובה, היא משום שזה סותר את כוונת ה’, כי הצרה שהביא עליו נועדה אך ורק כדי לעורר אותו לתשובה. לכן, לא טוב שיפעל הצדיק בתפילתו בלא תשובת האדם, כי אז יסמכו בני אדם על תפילתו של הצדיק בלבד וירפו ידיהם מלעשות תשובה.

כך היה אצל אסתר המלכה כאשר ראתה שכולם סומכים עליה ואומרים שאין מה לחשוש מגזירתו של המלך, מכיוון שהמלכה יהודיה בודאי תפעל לבטל את הגזירה… מה עשתה? הלכה והזמינה את המן למשתה. שמעו היהודים שעשתה כך ואמרו לעצמם שהיא בגדה בעמה ושכחה שהיא יהודיה. היא מתעלמת מהצרה של עם ישראל, שהרי עושה משתה עם המן, ואולי היא גם שותפה לגזירה שלו! למחרת, כששמעו ששוב הזמינה אותו, אז בכלל הבינו שהיא נעשתה כופרת ומשומדת וכו’ ח"ו, לכן התחילו לבכות ולעשות תשובה!

אסתר הייתה חכמה! היא הבינה שאם עם ישראל יסמכו עליה הם לא יעשו תשובה, ואז היא לא תוכל לעזור להם. הרי כל הגזירה הייתה משמים כדי לעורר את עם ישראל בתשובה, ובלי שיתעוררו לתשובה לא תועיל להם קרבתה למלכות.

דבר זה היה על ליבי תמיד ושמחתי לראותו כתוב בספר זה, וברוך שכיוונתי לדעת גדולים, שתמיד היה לי צער להתפלל על אלו שלא עושים שום השתדלות ולעשות תשובה בעצמם. הרגשתי שאני הולך נגד ה’ – ה’ גוזר דבר מסוים על פלוני כדי שיתעורר לתשובה ובמקום להדריך אותו לעשות תשובה, כפי שה’ רוצה, אני מתפלל לבטל את מה שה’ גזר?!

כמובן שאם האדם לא יודע לעשות תשובה ולא מצליח, אז יש עניין גדול לעזור לו בתפילות, וזה עיקר תפילתו של הצדיק – להתפלל על אדם זה שיזכה להתעורר משנתו ולעשות תשובה שלמה. אבל צריך מינימום של התעוררות ורצון טוב של אותו אדם כדי לתקן את עצמו, ואותם שבאים להתברך בלבד ואין להם שום כוונה לתקן את עצמם עליהם היה אומר הבבא סאלי שהם "חיצונים" ר"ל, והיה מצטער כשהיו באים אליו.

הארה זו חשובה מאוד לעניין הנסיעה הקרובה לצדיק – רבי נחמן מברסלב זיע"א באומן, בראש השנה הבא עלינו לטובה. למרות שטוב לבוא לצדיק גדול ועצום אפילו רק כדי להתברך, כי בודאי יש בכוחו לעורר את הגרוע ביותר לרצונות וכיסופים לה’, אבל זה טוב רק לאלה שהם ממש בתחילת התקרבותם ולא יודעים טוב יותר. אך מי שקורא לעצמו חסיד ברסלב בודאי אין ראוי שיבוא בכוונה מגושמת כזו – להתברך ולקבל ישועות בלבד, אלא צריך לבוא עם כוונה ובקשה אחת: להתקרב אל ה’ ולזכות לתשובה שלמה בכוח הצדיק. ברור שכוונה כזאת עושה נחת רוח לצדיק והוא שמח במקורב שכזה, ובודאי גם ימשיך לו שפע של ישועות ברוחניות ובגשמיות.

ה’ יתברך יזכנו להתקרב לצדיקים בכוונה טהורה באמת כדי שנזכה להתקרב אל השם, ובזכות זה נזכה לתשובה שלמה ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.