בין שני עולמות והחיים הכפולים

אכלתי תרנגול הודו כשר בחג
ההודיה וצפיתי במופע הזיקוקים של
ה-4 ביולי עם וודקה סמירנוף כשרה.
אבל החיים הכפולים האלה אף פעם
לא הצליחו…

חוזרת הביתה, חלק 1

אחת ההצהרות שהיו לי מאז ומתמיד היא – שאני בשום פנים ואופן לא אעלה לארץ ישראל.

אבל, בקיץ האחרון מצאתי את עצמי על טיסה של ארגון "נפש בנפש" עמוסה בעולים חדשים, מטען ומזוודות, הרבה מעבר למה שאתם יכולים לתאר לעצמכם, 7 כלבים וחתול אחד. אין מילים בעזרתן אוכל לתאר את האנרגיה שיש בטיסה שכזו – ההתרגשות, הפחד, ותשישות בתפוסה מלאה. היינו האנשים שבעצם עשו את זה – לילה של אריזות, עיסוק בניירת וויזה, מכירת חפצים להם לא נזדקק וניסיון למצוא מקום עבודה במקום זר ושונה, עם תרבות ושפה שונה, בצידו השני של העולם.

הרבה אנשים שואלים אותי מדוע עליתי לארץ, וכפי שזה צריך להיות, התשובה די מורכבת. אבל בשורש של כל העניין הייתה בליבי הבנה שהדהדה ומשכה אותו כך שלא יכולתי, וגם לא רציתי, להתעלם ממנה יותר.

בנקודה מסוימת בשנה שעברה הגעתי למסקנה שאני פשוט חיה חיים כפולים.

אני בעלת תשובה מזה תשע שנים, ברוך השם. אני שומרת על הלכות צניעות, שבת, כשרות וכן הלאה. גם כשעבדתי במשרה מלאה, הצטרפתי לשיעורים לבד, האזנתי לדיסקים וקראתי ספרים. אם תראו אותי הולכת ברחוב בטח תקראו לי ‘דתייה’.

אבל היה חלק בתוכי שרצה להישאר "נורמאלי" במונחים אמריקאים – אולי "נוחות" היא המילה הנכונה. עבדתי בחברה אמריקאית בתפקיד בכיר עם משכורת שמנה, בדיוק כפי שעשתה אמי כשהייתה בגילי. הייתה לי אותה שגרה כמו מקודם, עם השבת. אכלתי תרנגול הודו כשר בחג ההודיה וצפיתי במופע הזיקוקים של ה-4 ביולי עם וודקה סמירנוף כשרה. לעבודה לבשתי חליפות צנועות… הבנתם את התמונה.

בכל אופן, החיים הכפולים האלה עבדו, יחסית, די בסדר. לא משנה כמה קשה ניסיתי להתאים בעבודה, זה היה יותר כמו קרב. החלטות בעניין החיצוניות היו לא קלות והתשובה הייתה בדרך כלל לא – לכל מה שקיוויתי למצוא פתח כלשהו שמא אולי כן אפשר. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא חיה חיי חומר וגשמיות והשתמשתי בכל מה שקניתי לצורך מצוות. הגשמיות הייתה כל כך גדולה ובכל פינה, כך שהיה קשה מאוד להתעלם ממנה ולא להפוך אותה למשהו עיקרי.

ניסיתי לחיות חיים כפולים – יהודיה אורתודוקסית ואמריקאית. וכשאין לחיים כאלה הכרח ובלעדיות, הבנתי שהייתי כבולה מאוד לערכים, מטרות בחיים ודרכי חשיבה אמריקאים. רציתי לשמור על הזהות האמריקאית שלי מאוד יחד עם מגבלות התורה, זהות ששורשה בגלות – זהות ששורשה במנהגים וערכים לא יהודיים.

ערב אחד, הבנתי שכל הנוחות של הבית וכל הגשמיות לא שווים את הקרבן שאני מקריבה, כדי לשמור על החיים הרוחניים שלי. ניסיתי באומץ רב לחיות כמו יהודיה שחיה בדרך התורה באמריקה ושלא אעבור על שום הלכה בכל מחיר, אבל בסופו של דבר גיליתי שאני מעבירה את חיי והאנרגיות שלי בלהיות אמריקאית, ולא יהודיה. לא משנה כמה תורה ניסיתי לדחוף בין הסדקים, החיים שלי היו באופן כללי גשמיים ולא רוחניים. כל קרביי החלו להתהפך בתוכי כאשר ראיתי איזה נתח גדול תפסה הגשמיות בחיים שלי. לא שהגשמיות אינה נעימה ונחמדה במצבים מסוימים – אבל כבר לא רציתי יותר לדחוף הצידה את הרוחניות והקשר העמוק עם השם למען זה, והבנתי שאני בעצם מפסידה את זה.

כולם אוהבים את האיזון, אבל ינידו בראש כאות הסכמה שרוב האנשים צריכים להקריב אחד מן השניים. לא רציתי שהרוחניות והנצחיות, הקשר שלי אל הנצח, יהיו הקרבן שיוקרב על מזבח החיים באמריקה. מכיוון שהשם הכריח אותי לבחור בין גשמיות לרוחניות, בין אם הבנתי את זה או לא ובין אם רציתי בבחירה זו או לא, הגעתי להחלטה – אני צריכה לבחור ברוחניות. כי בסוף היום אתה לא לוקח את הבית היפה, העבודה המכובדת או התרנגול הכשר איתך לחיי העולם הבא, וגם לא הגעת לעולם הזה בשבילם.

באותו לילה החלטתי לעלות לישראל, כי רציתי שהרוחניות שלי תהיה במקום אליו היא שייכת לכתחילה. יהיו לי ארבעה קירות וקורת גג בכל מקום בעולם. וכן, התרבות והשפה קשים ורוב המשפחה שלי לא גרה בישראל (עדיין). לא דבר קל בכלל. ידעתי שהסטנדרטים של חיי ישתנו ואפסיד את הנוחות של התרבות אליה התרגלתי. אבל בסוף היום אדע שאלה דברים משניים, צורת חשיבה גשמית לחיים. הדבר היחיד בגללו הגעתי לעולם הזה הוא – לחיות חיים רוחניים אמיתיים, חיים יהודיים שאינם תלויים בשום דבר – ואני יכולה לעשות את זה רק במקום אחד. והמקום הזה הוא ארץ הרוחניות והאמונה, ארץ ישראל!

הרבה אנשים רצו לעשות את הצעד הזה, שנים לפני שאני עשיתי, אבל לא הצליחו, מכיוון שהמעבר לישראל בפועל היה משימה בלתי אפשרית. זה שונה מאוד לחיות חיים כפולים כיהודיה המתארחת במדינה אחרת כשאין לך שום אפשרות לחיות מחוץ לישראל, מכפי שהיה לפני אלפי שנים. אבל עכשיו, ישראל מקבלת את פנינו, את כל היהודים שרוצים לחזור הביתה, בזרועות פתוחות.

אנו בעלי הזכות, דור מבורך שזוכה ליכולת לעשות את הבחירה הנכונה ולגור בארץ הקודש. בסוף היום, לא משנה מה היו הקרבנות – והם אמיתיים – השכר עצום כפי שאספר לכם בפרקים הבאים.