הצלם מאומן

אינני יודע מה קרה עם אותו צלם
לאחר עזב את בית-הכנסת-מחסן
שלנו, אבל אני בטוח שהוא לעולם לא
ישכח את הפיתוי שלו לצלם בראש
השנה תש"ע באומן.

הערה: הסיפור הבא הוא טעימה קטנה אך מעוררת מאוד למה שקורה באומן בראש השנה. הוא גם מראה את דרכה של חסידות ברסלב בקירוב יהודים וכיצד אנו צריכים לנהוג – להתקרב לאחינו הרחוקים, ולא משנה אם הם שומרי תורה ומצוות. רבי נחמן מברסלב היה אומר לחסידים שלו – שהיו תלמידי חכמים עצומים ועובדי השם בדבקות שלא ניתן לשער – עד כמה הם רחוקים מהשם. לעומת זאת, החלבן ושואב המים, הכפריים הפשוטים, קרובים מאוד אל השם וכמה השם אוהב אותם. רבינו עדיין מושך בחוטים, במיוחד בראש השנה…

* * *

ביום השני של ראש השנה הצטרפנו לקבוצת ישראלים שנראו לנו כמי שגרים בחברון או באזור יהודה ושומרון, ויחד עשו מניין לתפילה במחסן של הבית הכפרי אותו הם שכרו מהאוקראינים.

התפילה הייתה כל כך מתוקה וכנה, בעיקר בתפילת החזרה של ‘שמונה-עשרה’. שליח-הציבור יחד עם קבוצת המתפללים, שבכל פעם אפשרית פצחה בשירה משמחת ובריקודים, היו מלאי שמחה ואושר עילאי. כל שיר היה מלא באנרגיות והיה עבודת השם בפני עצמה – "בשמחה", באושר שלא ניתן להגדיר. שליח הציבור עמד במקומו וכל שאר חברי הקבוצה הקיפו אותו כשהם שמחים ורוקדים.

ואז לפתע, ממש משום מקום, נכנס לבית הכנסת המאולתר שלנו צלם והחל לצלם את הרוקדים. האינסטינקט הראשוני שלי היה הלם – אדם זה לא היה אחד האוקראינים המקומיים, אלא יהודי אמריקאי מארצות הברית שחילל את קדושת היום הקדוש – יום הדין! זאת הנסיעה הראשונה שלי לאומן ולא היה לי מושג איך אני אמור להגיב. ובכל זאת, הסתכלתי סביבי ועל חברי הקבוצה וראיתי שמארגני המניין לא מגיבים בכלל למעשיו של האיש הזה בשום תגובה שלילית, להיפך – הם חייכו אליו!

והצלם? הוא התמלא בביטחון עצמי עוד יותר והחל לצלם מכל זווית אפשרית את חברי הקבוצה.

הריקודים המשיכו אבל הצלם לא הבחין שאחד המתפללים – איש בריא וחסון מאזור הר חברון – הגיע מאחוריו והרים אותו על כתפיו. כאשר הצלם היה באוויר, מישהו הניח כיפה על ראשו ואדם נוסף הניח טלית על כתפיו.

עכשיו הצלם היה במרכז העניינים – מרכז השמחה והריקודים, אבל הבעיה היחידה הייתה שהוא עדיין תפס את שתי המצלמות שלו. הוא אמנם ניסה להעביר אותן לאחד המתפללים, כדי שיניח אותן בצד, אבל אף אחד לא היה מוכן לגעת בהן, הן הרי מוקצה.

אינני יודע מה קרה עם אותו צלם לאחר שעזב את בית-הכנסת-מחסן שלנו, אבל אני בטוח שהוא לעולם לא ישכח את הפיתוי שלו לצלם בראש השנה תש"ע באומן.