מראה עיניים? זה מה שקובע?

אחת הטעויות הגדולות היא להאמין
ש’רק אם אראה אז אאמין’. ועל דרך
זו אפשר לשאול: אם לא ראית את
ראש הממשלה, אז זה אומר שאין
ראש ממשלה?

בגן החכמה – פרק 62

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

וחזר ושאל אותו: תאמר לי, הלא אתה מן העיר מלוכה ומגודל שם מימיך, הגידה לי: הראית מימיך את המלך? השיב לו: לאו (כי באמת כן הדבר, שלא כל אחד ואחד זוכה לראות המלך, כי אין המלך מתראה, רק בעיתים רחוקות מאוד). ענה החכם הראשון ואמר: עתה ראה גם ראה, שדבריי ברורים ומבוררים שבודאי אין מלך כלל, כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם…

החכם כבר החליט לכפור במלך כי "זה לא מתאים לו" שיהיה מלך גדול ממנו. לכן, גם אם היה החכם-שליח אומר לו שהוא כן ראה את המלך, החכם היה צוחק עליו ואומר לו שרימו אותו ואין בכלל מלך… לכן עלינו לחקוק היטב את המסר הזה בליבנו: אדם שרוצה לכפור – יכפור, גם אם יביאו לו את כל הראיות שבעולם. אך אדם שלא רוצה לכפור, מכיוון שמבקש את האמת, אזי גם בלי לראות – באמונה שלו, הוא רואה ממש!

כל אחד מבין שההוכחות שהחכם מנסה להביא כ’ראיות חותכות’ שאין מלך הן דברי שטות של ממש. הרי כל אחד יכול לשאול את עצמו – האם אי פעם פגש את ראש הממשלה או ראה אותו פנים בפנים? הרי בלי אמצעי התקשורת לא היה רואה את פני ראש הממשלה כל ימי חייו. ואפילו אם היה מזדמן לו לראות את שיירת ראש הממשלה עוברת בדרך, הוא לא היה רואה את ראש הממשלה בעצמו שמסתתר מאחורי חלונות כהים או וילונות. האם יעלה בדעתו לומר – בגלל שלא ראיתי את ראש הממשלה אז אין ראש ממשלה?? וכל שכן כאשר מדובר במלך אמיתי, שגינוני המלכות והכבוד מחייבים הדרת כבוד והסתרה, ורק יחידי סגולה הקרובים למלך הם אלה שרואים אותו.

כך הוא הדבר לגבי האמונה. כל אדם מאמין רואה את השם בבחינה מסוימת, כמו שכתוב: "נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים" – ראשי תיבות אמונה. וכל שכן אדם העוסק בתפילה, בודאי שרואה את השם בהשגחה פרטית. הוא חש זאת בכל הרמזים שבמקבל, בבקשות שנענות וכדומה. אבל לראות כפשוטו? זה דבר ששייך רק לבודדים, כגון נביאים וצדיקים מופלגים שאכן רואים את השם כל אחד כפי בחינתו. יש הרואה אותו באספקלריה מאירה – כגון משה רבינו שנאמר בו: "ותמונת השם יביט", ויש הרואה אותו באספקלריה שאינה מאירה – כשאר הנביאים.

על כל פנים, כדי לראות את השם, בכל בחינה שהיא, אם בעקיפין ואם בצורה ישירה יותר, זה קורה כאשר יש לאדם אמונה, ולא בעיניים גשמיות. השם, כידוע, מרומם ונישא מכל ואין לו גוף ולא דמות הגוף ולא שום הגדרה וציור. ואפילו כל התיאורים שמתארים את מידותיו והנהגותיו יתברך, הם רק מצד ההנהגה שמגלה. אבל בהשם יתברך עצמו אין לנו שום תפיסה כלל, אפילו לא תפיסה רוחנית. כי גם הרוח היא דבר מוגבל, והבורא לא מוגבל בשום דבר, וכל שכן שאין בו תפיסה גשמית ובודאי בלתי אפשרי שהקשר עימו יהיה על ידי אמצעי גשמי, כמו ראיית העיניים. אלא, כל הקשר עם השם יכול להיות אך ורק על ידי אמונה פשוטה, כי האמונה היא כמו גשר המקשר ומחבר את האדם הגשמי עם הדברים ששכלו לא יכול להשיג. לכן, כדי לראות את השם צריכה להיות לאדם אמונה חזקה וברורה, עד שיראה את הדבר שמאמין בו במו עיניו ממש, מרוב אמונתו.

משל למה הדבר דומה? תלמיד בעל אמונה למד בכיתה שהמורה היה רחוק מאמונה, בלשון המעטה. יום אחד שאל המורה את התלמיד בלגלוג: ‘אתה אומר שיש אלוקים? איפה הוא? למה לא רואים אותו?’ השיב לו התלמיד באותה המטבע: ‘אתה אומר שיש לך שכל? איפה הוא? למה לא רואים אותו?…’

והנמשל מובן. כפי שלא ניתן לראות את השכל בעיניים גשמיות, אלא אנו יודעים בוודאות שהוא ישנו, שהרי השכל הוא הפועל והמפעיל את כל האדם ובלעדיו אין חיים, כך אי אפשר לראות את השם. אולם, אנו יודעים שהוא בודאי ישנו והוא הפועל והמפעיל את כל העולמות כולם ובלעדיו אין לשום דבר קיום.

אדם שמאמין בהשם – מדבר איתו! והוא רואה את השם. הוא רואה במו עיניו איך הכל מתנהג על פי רצון השם בלבד. אדם שלא מדבר עם השם, אפילו אם מחזיק עצמו כ"מאמין", הוא לא מאמין. אם היה מאמין שהכל בידיו של השם ובהשגחתו, אז מדוע אינו מדבר איתו?

יהיר בעל מום הוא

כאשר אדם אומר – אם אראה אז אאמין – הוא משקר! כי גם אם יראה בעיניו את השם הוא יכפור בו. כי הגאווה, כידוע, היא סוג של נכות, כמו שאמרו חז"ל: "מי שיהיר – בעל מום הוא" (מגילה כט). אדם שחולה במחלה הקשה הזאת בטוח שרק הוא ראוי להיות המלך, וכשרואה גדולה של אדם אחר, ויהיה מי שיהיה, הוא כופר בגדולתו. הוא פשוט מרגיש שהוא יותר חשוב מכולם, אפילו מהקב"ה.

כללו של דבר, אדם מחליט לכפור משום שלא מתאים לו להאמין ולא משנה מה תהא הסיבה – אם בגלל תאוותיו, גאוותו וכו’. למעשה, הוא מאמין בכפירה, שהרי אינו יכול להוכיח בשכל את הכפירה שלו. רק בגלל אנוכיותו הוא מעדיף להאמין ולדבוק בכפירה, ולא להאמין בהשם. כמובן שאין שום היגיון ושכל בדרך חשיבה זו משום שאדם מאמין בכל מיני ‘קשקושים’ – לראות בעיניים, להבין למה הייתה שואה, ולמה כך ולמה כך…

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)