להתלהב בכל פעם מחדש

החיים לא תמיד כדור גדול
של השראות, אבל הוא יכול
להיות אם אדם יאמן את עצמו
לראות את הטוב בחיים – את
מתנת החיים!

"הללו-יה שירו לה’ שיר חדש, תהילתו בקהל חסידים" (תהלים קמ"ט, א).

במזמור זה אומר דוד המלך ע"ה לכל יהודי להמשיך תמיד לקבל השראה מהחיים, כך שימשיך להלחין שירים חדשים, שירי הלל ושבח להשם יתברך על כל מה שהוא עושה עבורנו, בפרטיות ובכלליות. האם זה אומר שעלינו להמציא מילים חדשות או לחן בכל יום כדי לשיר להשם? לא בהכרח, כפי שאנו רואים בתפילת שמונה-עשרה, מספיק לומר את אותה תפילה בכל פעם (שלוש פעמים ביום), אבל עם התלהבות חדשה בכל פעם!

דוגמה? בבקשה.

יום ראשון:

משה: ברוך השם, הבוקר גיליתי שהחברה שאנחנו רודפים אחריה כבר שנתיים מעוניינת להזמין מאיתנו 25 יחידות…

אהרן: אתה צודק! ברוך השם! זוהי אחת ההזמנות הגדולות שהייתה בחברה!

יום שני:

משה: זוכר את ההזמנה שדיברנו עליה אתמול? ובכן, הם רוצים להזמין עוד 5 יחידות, ולשלם במזומן אם נטפל בהזמנה בהקדם… שלושים יחידות!

אהרן: וואו! עוד פעם ברוך השם! זה אפילו יותר טוב ממה שחשבתי. בוא נטפל בהזמנה כדי שנספיק לעמוד בלו"ז.

(הטלפון מצלצל ומשה עונה)

משה: באמת? אתה רציני?

אהרן: מה קורה, משה? מי בטלפון?

משה: זה מנכ"ל חברת ABC…

אהרן: החברה שהזמינה את ההזמנה?

משה: כן. ותשמע חדשות נפלאות. הם כל כך התרשמו מהמוצר עד שהם רוצים לעשות איתנו עסקה שלא חלמנו עליה – שנספק להם מוצרים על בסיס שנתי…

אהרן: וואו! ברוך השם! העסקה הכי טובה שהייתה לנו!

הייתה זו אותה חברה שביצעה את כל ההזמנות, אבל, ככל שגודל ההזמנה נעשה מוחשי וגלוי יותר, כך שמחתם של השניים רק גדלה וגדלה, כמו הרצון להלל את השם. זאת משוואה פשוטה:

מודעות = רגישות = הערכה = שבח להשם

הגבר את מודעותך לטובו של השם, כך תגדל רגישותך לכמה השם טוב איתך, וכמובן, זה יחזק את ההערכה והתודה שלך לטוב שהשם מעניק לך ויעורר בך השראה להודות ולשבח אותו עוד ועוד.

אני זוכר בבירור את היום בו אשתי ילדה את בתנו הבכורה. זה היה בבית חולים קטן בירושלים, ובמקום להיות לידה ולתמוך בה, אשתי ביקשה שאהיה בחדר הסמוך ואתפלל תהלים עליה ועל התינוקת, וזה מה שעשיתי. באותו זמן, לא הייתי אומר-תהלים כזה גדול אבל, אמירת התהלים היא דבר שעוד יש ביכולתי לעזור לה עמו, במקום לעמוד חסר אונים ויכולת לעזור, למשל, בתרגילי נשימה…

ומכיוון שכך זימנה ההשגחה הפרטית, הייתי באמצע מזמור קל"ו (מזמור "הודו"), רשימה ארוכה של דברי תודה ושבח להשם שאנו אומרים בשבת בבוקר ובהלל של החגים. הייתי במקום מאוד קרוב לחדר הלידה כך שיכולתי לשמוע את כל מה שקורה שם, תשומת הלב שלי התחדדה יותר כאשר שמעתי את רגע הלידה. זה היה אותו מזמור אותו אני אומר שנים בכל שבת בבוקר, אבל איכשהו, המילים קיבלו משמעות נוספת באותו בוקר כאשר התרחש הנס: הולדת חיים ששמעתי במו אוזניי.

ואז, חזרתי למילות המזמור "…כי לעולם חסדו", ובאותו רגע שמעתי את ה – "וואאא… וואאא…" והתמלאתי שמחה והמון, ואני מתכוון להמון תודה להשם יתברך. שלושים שנה לאחר מכן, ברוך השם, כאשר אני מתמודד עם הקשיים להביא נערים/נערות לעולם הזה, אני עדיין זוכר את הרגע מלא השמחה כאשר אני אומר את אותן מילים מהמזמור "הודו" או בהלל, ומונה את ברכות השם פעם אחר פעם.

ואני מנסה ליישם את אותו שיעור בכל תחום בחיי ובכל יום בחיי. זהו תפקידו של היצר הרע להפוך את החיים לאפורים וקודרים, הוא זה שגורם לנו להתמקד בעובדה שאנו חסרים את ברכתו של האדם האחר, למרות שיש לנו, משלנו ממש, ברכה מיוחדת. זוהי מטרתו – והוא יכול להיות כזה מוצלח – להפוך את שירת החיים למשעממת ושבלונית, ולכן גם לא מעוררת השראה.

תפקידנו ומטרתנו בחיים, כאנשים שנוצרו "בצלם אלוקים", להפוך את החוש הטבעי הזה, ולראות הרבה מעבר לאפור שאנו חושבים שקיים בחיים, ולראות כל רגע כמתנה נפלאה. העבודה שלנו היא להגביר את המודעות שלנו לטובו של השם – גם בחלקים שאנו לא מבינים או מרגישים קשורים אליהם – ואז, הערכתנו לטובו של השם רק תגדל ותתעצם. תהליך זה יוצר את ההשראה לכתיבת שיר – לשיר חדש – גם אם מילות התפילה הן אותן מילים שאנו אומרים בכל יום.

זהו גם חלק מהמסר שאנו מקבלים מהמשכן. לאחר שמשה רבינו ע"ה ירד מהר סיני עם שתי לוחות הברית ועם המצוות לבניית המשכן, בני ישראל הבינו מה זה אומר: מקום פיזי בעולמנו בו תשרה השכינה. היה זה זמן שמחה עצום והתלהבותם התבטאה בהבאת עוד ועוד מתנות שהוצרכו לבניית המשכן.

אך רק מאוחר יותר, כאשר הכל נבנה והושלם והרושם המלא על ההישג שלהם החל להתבהר ולהתברר, וזה קרה אחרי שהשכינה "ירדה" והתמקמה במשכן והיוותה חותם לעבודתם ומסירותם, אומר הפסוק:

"ותצא אש מלפני ה’ ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד).

תפילה חדשה – הם שרו תפילה חדשה. זה הרי אותו משכן ואותם כלים שהם ראו במשך חודשים. אולם, החוויה הייתה חדשה, וכך גם ההשראה וההתעוררות, לכן גם התפילה הייתה חדשה. החיים לא תמיד כדור גדול של השראות, אבל הוא יכול להיות אם אדם יאמן את עצמו לראות את הטוב בחיים – את מתנת החיים – ויעלה מעל המלכודות של היצר.