בכל זאת, למה זברה?

למה זברה? למה שחור על לבן ולא לבן
על שחור? מבלבל, נכון? שחור לבן, יום לילה,
טוב רע… הזברה מזמינה אותנו להסתכל
עליה מקרוב ולגלות דברים שלא ידענו
על עצמנו.

והפעם: זברה, מה היא אומרת?

האם הפסים של הזברה הם שחור על לבן או לבן על שחור?

זברה… החיה היחידה שכל כך מבלבלת!

וחוץ מזה, למה קוראים לזברה 'זברה' בכל השפות? זה מסקרן…

אם נעמיק את מבטנו על המילה זברה נגלה דבר מעניין. במילה זברה (או זברא, עם א', לצורך העניין) נגלה שתי מילים: זה ברא – זה השם ברא.

מה הקב"ה ברא?

את הלבן והשחור, את היום ואת הלילה, את הטוב ואת הרע, כלומר – את הכל!

מתי בורא עולם יצר את האור/יום, הלילה/חושך?

ביום הראשון של הבריאה.

אבל לא נעצור כאן. הזברה מזמינה אותנו להסתכל עליה מקרוב יותר, היא אומרת לנו משהו חשוב מאוד.

ז'ברא – ז' ברא – שבעה הוא ברא. הקב"ה ברא את כל העולם כולו בשבעה ימים – ששת ימי מעשה ויום השבת – 7 ימים.

הזברה חושפת בפנינו אמת בסיסית ועמוקה של התורה על הבריאה, וכל מה שטבוע בה ומשפיע על האנושות כולה. הבריאה אינה תרחיש של ביג-באנג (מפץ???) אקראי, אלא התפתחות שמאחוריה עומדת חכמה עצומה אינסופית. כבר מהיום הראשון של הבריאה כאשר בורא עולם הבדיל בין אור לחושך, בין יום ללילה, הזברה מגלה לנו שכל הבריאה כולה מגיעה מהמקום של "סוף מעשה במחשבה תחילה" – הכל קשור למחשבה והרצון של בורא עולם שיצר אותה, והיא, הזברה, עדיין ממשיכה לגלות לנו את זה. היא מחזירה כל דבר למקומו הראשוני – ראש בית, בראשית. (בתיקוני זוהר אנו מוצאים שאותיות בראשית הן אותיות ראש בית). לכן הזברה מלמדת אותנו שלכל דבר יש משמעות ומטרה נצחית ואינסופית. להכל!
 

למה זברה? כי יש למה מסר על כל הבריאה כולה! ולכל אחד מאיתנו…

עלינו להתבונן בכל דבר ולגלות את החכמה הטמונה בו, ועל ידי זה להתקרב אל בורא עולם. כן, דרך כל דבר שקיים בעולם הזה! על כך אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א): "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב אל השם יתברך על ידי אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): 'חכמת אדם תאיר פניו'".

וזה מוביל אותנו לשיעור הבא שהזברה באה ללמד אותנו דרך שני ההיבטים בשמה, ועכשיו גם עם דילמת השחור-לבן הנצחית שלה. אחרי הכל, האם איננו מזדהים עם הזברה, עם אותו מצב מביך ומבלבל בחיינו הפרטיים והכלליים? האין אנו צועדים קדימה ואחר כך אחורה בין רגעי הטוב והרע, מצבי החושך והאור, מגלות לגאולה? מפס שחור לפס לבן? ואולי להיפך?

ובכן, בגימטרייא של המילה זברה אנו מוצאים דבר מעניין – זברה=214 (7+2+200+5=214, 2+1+4=7). שוב אנו חוזרים לשבעת ימי הבריאה. אם נאיית את המילה זברה עם האות א' (כפי שעשינו בתחילת המאמר) – אז בגימטרייא זברא=210 – זהו מספר השנים של השעבוד במצרים, ולאחר מכן נגאלנו.

אנו רואים, גם, כיצד הזברה בעצם מהותה נותנת לנו חיזוק עצום והמון תקווה. היא צועקת אלינו מתוך הפסים המסחררים והמבלבלים שלה שניתן את דעתנו לעניין חשוב, ונבין שגם הגלות וגם הגאולה שתיהן מבורא עולם הטוב האחד והיחיד! לכן אל תתייאשו! אל תוותרו ואל תרימו ידיים, וכמו שהשם גאל אותנו ממצרים כך גם עכשיו והוא תמיד כאן איתנו! הגאולה קרובה לבוא, במהרה בימינו אמן!

אל תתנו למצבים בהם אתם מרגישים על הנדנדה – פעם למטה ופעם למעלה – להוביל אתכם לייאוש. לעולם ולחיינו הפרטיים יש יעד ומטרה. פשוט ראו איך הזברה מצליחה להישאר זברה בכל מצב. כך גם אנחנו צריכים להחזיק חזק באמונה, ולא משנה מה קורה ואיך קורה. לפעמים אנחנו על ה'פסים השחורים' ושום דבר לא ברור, אבל אסור לשכוח שיש את ה'פסים הלבנים', את האור אחרי החושך, את היום שבא אחרי הלילה. לא להתבלבל. לא לראות שחור. רק לזכור את מה שאמר רבי נחמן לפני 200 שנה: "אין שום ייאוש בעולם כלל"!

כי צריך תמיד ללכת לנקודת בראשית, ראש בית, לא להתייאש ולהתחיל מהתחלה, בכל פעם מחדש!