מסכת טהרות פרק ד משנה יא-יב

ד,יא  ספק ידיים–ליטמא ולטמא וליטהר, טהור.  ספק רשות הרבים, טהור.  ספק דברי סופרים:  אכל אוכלין טמאין, ושתה משקין טמאין, בא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ורובו שלושת לוגין מים שאובין–ספקו טהור; אבל דבר שהוא אב הטומאה, והוא מדברי סופרים–ספקו טמא.

 

ד,יב  ספק החולין, זו טהרת פרישות.  ספק שרצים, כשעת מציאתן.  ספק נגעים–כתחילה טהור, עד שלא נזקק לטומאה; משנזקק לטומאה, ספקו טמא.  ספק נזירות, מותר.  ספק בכורות–אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה בין טהורה:  שהמוציא מחברו, עליו הראיה.