“הבעל תשובה” של הגמרא

אי אפשר לתאר בכלל איך הקב"ה
אוהב את הרשע הכי גדול! וזה כולל
אותך, ובעצם את כולם. חבל על הזמן.
אל תגרום לעיכוב נוסף, הקב"ה מחכה
לך. עוד יקראו לך רבי, חכה ותראה…

הגמרא מספרת סיפור מדהים (מבוסס על מסכת עבודה זרה יז, ע"א):

רבי אלעזר בן דורדיא היה ה"בעל תשובה" של דורו. הוא יצא עם כל יצאנית שהייתה בעולם דאז. פעם, הוא שמע שישנה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת ארנק מלא דינרי זהב בשכרה. בן דורדיא נטל כיס מלא זהובים נוצצים ויצא לדרך. הוא ניהל מסע מפרך – שום מכשול לא עמד בפני מילוי תאוותיו, ועבר על שבעה נהרות עד שהגיע אליה.

בשעת מעשה, הגברת החצופה הפיחה וצחקה עליו, ואמרה: "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה!"… המילים הללו חדרו לליבו של בן דורדיא כמו חץ מורעל. בין רגע, נחתו עליו תובנות כמו טון של סלעים על הראש. לראשונה בחייו, הוא הבין את ההרס והחורבן שמעשיו גרמו לנשמתו ולכל העולמות. בין רגע הוא התפקח…

עתה, חיפש סיכוי – ולו הקלוש ביותר – לשוב בתשובה. הוא רץ לשדה וישב לו בעמק בין שני הרים וגבעות. הוא פנה אליהם והתחנן: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!". ענו לו ההרים והגבעות: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיה, נד, י).

בן דורדיא ראה שלא תהיה לו ישועה מההרים והגבעות, לכן פנה אל השמים והארץ, ואמר: "שמים וארץ בקשו עלי רחמים!". השיבו לו השמים והארץ: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (שם נא, ו).

בלית ברירה, פנה אל השמש והירח, ואמר: "חמה ולבנה בקשו עלי רחמים!". החמה והלבנה לא מרחמים על בעלי זימה, לכן ענו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה" (שם כד, כג).

שוב הסתכל השמימה ופנה לתומו אל צבא השמים: "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים!". הכוכבים והמזלות לא מאירים לחוטאים, לכן השיבו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר ונמקו כל צבא השמים" (שם לז, ד).

בן דורדיא נאנח עד עמקי נשמתו. הוא כל כך רצה לחזור בתשובה, אך אותה יצאנית – כנראה היצר הרע בהתגלמותו – הכניסה אותו לייאוש עמוק, שתשובתו לא תתקבל. לרגע נצנץ בו זיק של קדושה ומחשבה קדושה האירה את מוחו – אין שום ייאוש בעולם כלל! (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהרן ח"ב, תורה עח). הוא התעודד, התחזק ואמר לעצמו: "אין הדבר תלוי אלא בי!" והניח ראשו בין ברכיו והתבודד במשך שעה שלמה, כשדמעות חמות של חרטה וסליחה זולגות כמו נחלים על לחייו. כל כך בכה עד שיצאה נשמתו.

יצתה בת קול והכריזה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא!".

אין זה סיפור בדוי כלל. הגיב עליו גדול הדור, רבי יהודה הנשיא המכונה "רבי" ואמר: "לא דיים לבעלי תשובה שמקבלים אותם, עוד קוראים להם "רבי"!

עד כאן המעשה.

מסביר רבינו ה"בן איש חי", בפירושו על הגמרא הנ"ל בשם רבי חיים ויטל זצ"ל, שאכן מגיע לבעל תשובה כמו בן דורדיא שם של "רבי" משום שהוא עשה "ריב" עם היצר הרע ושבר תאווה כל כך קשה. ו"ריב" – הוא אותיות "רבי".

בחסדי השם, ראיתי עוד מקום בחז"ל, שבעל תשובה נחשב "רבי" ברגע שהוא פותח את פיו בתשובה, בהתבודדות ובתורה. מספר הזוהר הקדוש (פרשת ויקהל) כי רבי שמעון בר יוחאי אמר שיעור לתלמידיו הקדושים. באותו זמן, המחשבות של רבי יוסי, תלמידו, שטו במרחבים. הוא לא התרכז בשיעור וראשו התמלא הרהורים על ענייני העולם הזה.

רבי שמעון בר יוחאי כמובן שהיה יכול לראות את מחשבותיהם לא רק של תלמידיו, אלא גם של החיות והציפורים. בעדינות ולא בגערה, הוא פנה אל רבי יוסי ואמר: "יוסי, קום תשלים את עצמך. תאמר איזה דבר תורה לכבוד קונך".

כשרבי שמעון אמר: "יוסי, תשלים את עצמך", הוא השמיט את תוארו של רבי יוסי כ"רבי", וקרא לו יוסי סתם. רבי שמעון ראה ברוח הקודש שתלמידו איבד את התואר "רבי" בשמים, משום שהוריד את מחשבותיו מדברי תורה לדברי חולין. והנה, ברגע שפתח את פיו בדברי תורה נודע לרבי שמעון שתלמידו שוב זכה בחזרה בתואר רבי. עד כאן הזוהר הקדוש.

היצר הרע הוא שקרן ורמאי אומן. הוא מייאש את האדם ואומר לו שאין לו סיכוי לחזור בתשובה לעולם, כאילו אין השם רוצה אותו.

אמר המגיד הקדוש ממעזריטש, רבי דב בער זצ"ל, "הלוואי ואזכה לאהוב את הצדיק הכי גדול כמו שרבי ישראל הבעל שם טוב אהב את הרשע הכי גדול"!

ואי אפשר לתאר בכלל איך הקב"ה אוהב את הרשע הכי גדול!

זה כולל אותך, ובעצם, את כולם. חבל על הזמן. שעת הגאולה מגיעה במהרה. אל תגרום לעיכוב נוסף. הקב"ה מחכה לך, אחי היקר. עוד יקראו לך רבי, חכה ותראה.