דור האינסטנט

לצד הסטנדרטים "הגבוהים" לפיהם
אנו חיים, יש לנו גם ציפיות "גבוהות".
אנו "דור האינסטנט". דורשים ומצפים
לקבל כל דבר במהירות הבזק. אבל
כאן נמצאת המלכודת…

חיים של סיר לחץ – חלק 2

חלק מ’עסקת החבילה’ המצורף למרוץ המתמיד של החברה המודרנית, בנוסף לסערת הרגשות והלחץ התמידי שנלווים למרוץ שכזה, הוא חוסר סיפוק, רוגע ושלוות הנפש, וחוסר גדול מאוד של הרמוניה פנימית. אין סבלנות לשום דבר ולאף אחד. וזה מוביל לאחד הדברים הגרועים ביותר שיש בעולם – כעס.

כעס על אלה ש"מסכלים את התהליך שלנו" בניסיון לשמור, לצד המרוץ, את חיי היומיום שלנו. לרוע המזל, אנו רואים ומרגישים את זה בכל מקום, ובעיקר, והכי טראגי – בבית, עם האנשים הקרובים אלינו ביותר.

לצד הסטנדרטים "הגבוהים" לפיהם אנו חיים, יש לנו גם ציפיות "גבוהות". אנו "דור האינסטנט". דור שדורש ומצפה שכל דבר שאנו רוצים – נקבל במהירות הבזק. והאפקט של קבלת דברים באופן מידי, ושיהיו כל הזמן זמינים, הוא – האמונה שכך זה צריך להיות. זאת הדרך בה מתנהלים דברים.

בגלל דפוס חשיבה כזה אין לנו סבלנות לחכות. אנחנו מרגישים מקופחים בגלל, מה שהרבה אנשים טוענים, ש"הזכויות" שלנו לא מתממשות והדברים לא בהישג ידינו, כמו היום שחלף… כל השהייה במילוי ומימוש הציפיות שלנו, באופן מידי, היא בלתי נסבלת בעליל, מכיוון שלא כיבדו את "הזכויות" שלנו וזה דבר שמעצבן ומכעיס אותנו מאוד.

התוצאה היא דרישות ועלבון, אותם אנו מבקשים/מחזירים ביד נדיבה ורחבה. זה מתחיל בכעס וצעקות. ובסיום הויכוח, אדם נשאר עם מטען של טינה בליבו על כך שנפל קורבן ו"ניצלו" אותו.

הכעס הוא מידה מאוד מסוכנת מכיוון שהוא כמו אש שמכלה כל דבר שנקרה בדרכה, ובאמת, זה בדיוק מה שקורה. אדם יכול "לבעור" ולהרוס כל דבר בחייו, כי ברמת זעם מסוימת כבר אין ביכולתו לשלוט על עצמו, ואז יאמר או יעשה דברים שאותם לא היה אומר או עושה אפילו במצב של ‘שפיות’.

כשאדם נמצא בלהט הכעס, הוא מסוגל לרמוס ולהרוס כל דבר בביתו ובחייו. אבל גם אם הוא לא מגיע כל כך רחוק, עד כדי שבירה פיזית של כל דבר העומד בדרכו, הוא יכול לעשות זאת מההיבט הנפשי. אדם שכל הזמן כועס מצליף בבני ביתו את זעמו. ובני הבית, כמובן, חיים תחת טרור תמידי בתוך ביתם. והתוצאה? בית שלא מסוגל לתפקד והרבה חיים שבורים והרוסים. בסוף, אם בני הבית לא נשברו ממש מהכעס הזה, הם פשוט יעזבו.

ואפילו אם אדם לא הגיע כל כך רחוק, את הנזק שנגרם לזוגיות בגלל הכעס לא ניתן לאמוד. גם זאת סיבה להרס משפחה שלמה.

הורים כעסנים יכולים להרוס את ילדיהם ממש, שחיים תחת פחד תמידי עד ליום בו יעזבו את הבית. ההשפעה של כעס כזה על הילדים יכולה להיות לכל חייהם ולגרום כאב לב, צער וייסורים, ונזק בלתי הפיך לנפשם.

לאחר שהסברנו מה מידה זו יכולה לעולל, כעת נראה מהי השקפת התורה על אדם כעסן. אך לפני כן, אציג מקרה להמחשה.

לפני כמה מאות שנים בעל ואישה התווכחו (כן, זה קרה כבר אז) וברגע של זעם, האישה יצאה בריצה מהבית בלבוש לא צנוע.

עבירה על ההלכה היא דבר רציני וחמור מאוד, כל שכן כשמדובר בהלכות צניעות, עד כדי כך שהתורה מחייבת את הבעל לגרש את אשתו מבלי לשלם לה את כתובתה.

המקרה הובא בפני בית-דין שפסק כדלהלן: אדם שנכנע לכעס/זעם, בעצם, איבד שליטה על עצמו ונחשב לשוטה, לכן אינו מסוגל לשמור ולקיים את מצוות התורה. (ישנם שלושה מקרים בהם אדם נחשב כלא מסוגל לקיים את המצוות והם: חירש-אילם, שוטה וקטן (לפני גיל בר/בת מצווה).

מכיוון שהאישה, בזמן של כעס נחשבה לשוטה, לכן נחשבה כלא אחראית למעשיה ולפיכך בעלה לא היה צריך לגרשה.

מכאן אנו למדים מהי השקפת התורה על מידה זו, ועד כמה נוראה היא, עד כדי כך שאדם נחשב לשוטה.

בעל התניא, רבי זלמן שניאור מלאדי זי"ע, כותב בספרו: אחד הדברים שמגדירים את האדם, שהוא מעל לבעלי החיים, היא חכמתו. החכמה היא נקודת התחלת הצמיחה של כל אדם. היא המובילה להבנה ולידיעה שיוצרות את מידות האהבה, החסד והרחמים (בעלי חיים לא יכולים להגיע לדרגה זו). זוהי מעלתו של אדם חכם. אבל אדם כעסן נחשב כמי שעדיין לא השיג כלל את החכמה.

יש אנשים שנולדים עם טבעים סוערים ורגשיים, ואילו אחרים עם טבעים פחות סוערים והרבה יותר רגועים. אצל הראשונים, מידת הסבלנות תהיה נמוכה יותר והם יינטו לכעוס הרבה יותר מהר ולעיתים קרובות. אבל אי אפשר "להאשים" אותם מכיוון שטבעים אלה הם הגורמים להם לפעול כפי שהם פועלים.

אך למרות שאלה הם הטבעים שלהם, הם לא יכולים לומר "זה האופי/טבע/תכונה שלי ואני לא יכול לשנות את זה". עליהם להשתדל ולהתאמץ כדי להתגבר על טבעים אלה, ובעיקר על מידת הכעס, מכיוון שההרס והחורבן של מידה זו הם נוראיים והם יהיו המפסידים היחידים.

כשהכעס שולט, יכולת החשיבה נמצאת בדרגה נמוכה מאוד, לעומת אדם רגוע, מכיוון שהמחשבה מונחית על ידי הכעס.

אדם כעסן נכשל באופן תמידי, בגלל סערת הרגשות שלו, בראיית הדברים בעין אובייקטיבית והוא גם לא מבין איזה נזק נגרם ומהן והתוצאות החמורות של כעסו, הוא מאבד את נקודת המבט הצלולה ולא נותן את דעתו למה שהוא אומר, איך שאומר, והיכן הוא אומר אותם. הכעס מוביל אותו להחלטות שגויות ולעשות דברים שלא היה עושה במצב רגוע יותר, כמו לעזוב את העבודה, לפרק קשרי חברות יקרים, ובכלל כל זה – הקשר עם בן/בת הזוג והמשפחה.