אל תסתבך!

הוא מסתבך בסיפורי שקרים. מתבל
את זה במרמה ותיאוריות שלא היו ולא
נבראו. למה להסתבך? הרי את הכל
אפשר להפריך ולסתור בקלי קלות…

בגן החכמה – פרק 77

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

אמר: אודיע לך, שיש לי אח, שהוא עמי בכעס ועשה מרמה כזו כדי להפחיד אותי…

החכם ממציא המצאה חדשה. עכשיו, זה כבר לא סתם אחיו שרוצה להתראות עמו, אלא הוא כעס עמו ולכן רוצה להפחיד אותו…

החכם מסתבך בסיפורי שקרים בלי שום טעם. מדוע שפתאום יבוא אחיו כך במרמה? גם אם רוצה להתלוצץ עמו, מדוע הוא בא באיום שכזה? ומדוע הוא לא נכנס, כך בפשטות? הרי ראינו שאין שום בעיה להיכנס אל התם. ועוד, מדוע לא יחכה לו בחוץ עד שיצא? ואיך זה שבא פתאום לכאן? מנין ידע שהחכם שם? בקיצור, ברור שאין לחכם שום אח והוא פשוט איבד את שכלו לגמרי. לכן, רבי נחמן מברסלב כתב הכל בצורה כזו מוזרה, שהחכם ממציא סיפורים כאלה מוזרים – שיש לו פתאום אח, והאח הזה רוצה לרמות אותו, להפחיד אותו וכן הלאה.

למעשה, כך הן כל ההמצאות של הכופרים, שממציאים כל מיני תיאוריות שאין להן שום שחר, כמו התיאוריות על הקופים שהפכו פתאום לבני אדם, ועוד המצאות שאי אפשר להזכיר, והכל רק כדי לכפור. ואת כל התיאוריות האלה כמובן שאפשר להפריך ולסתור בקלי קלות, אלא שבעליהן כל כך רוצים לכפור עד שלא זו בלבד שאינם מוכנים להתבונן על האמת, אלא הם עוד ממציאים שקרים ושטויות כדי להצדיק את הכפירות שלהם.

ועמד (החכם) ושאל לאותו שבא בשבילם: ומה הוא דמותו של זה ששלח אחרינו? איזה פנים יש לו ואיזה מראה יש לשערות שלו וכו’ וכיוצא, השיב לו: כך וכך. ענה החכם ואמר: ראה, זה הוא מראה אחי הנ"ל…

החכם שואל את השליח מהו מראהו של אותו אחד ששלח אחריהם, והשליח משיב לו: "כך וכך". רבי נחמן לא טורח אפילו לפרט מה השיבו לו, כי הרי ברור שכל מה שיאמרו לחכם הוא יאמר: ‘כן, כך נראה אחי!’ כולו שקר אחד גדול. ולמרות שעכשיו הוא כבר רועד מפחד – הוא לא מסוגל להודות באמת, לומר שהוא טעה. על זה אמרו חז"ל: רשעים, גם על פתחו של גיהינום אינם חוזרים בהם.

אמר לו התם: התלך עימם? השיב: הן, רק שתיתן עמי איזה אנשי חיל (שיהיו שומרים מלווים) כדי שלא יצערו אותי. ונתן לו שומרים…

כאמור, התם כבר אינו מנסה להתערב לחכם בחיים, הוא רק צופה מן הצד ושואל אותו מה הוא מתכוון לעשות עכשיו – התלך עימם? וכאשר החכם מוכן ללכת והוא מבקש שומרים, התם לא מתערב ונותן לו את מבוקשו.

כאן נכנס הכלל האומר: בדרך שאדם רוצה ללכת – מוליכין אותו. וכאשר אדם לא שומע לצדיק ללכת בדרך מסוימת, אפילו שהצדיק יודע היטב שהוא הולך בדרכי מוות, יש שלב שהצדיק כבר לא מתערב לו בבחירה, וגם לא מזהיר אותו. הוא יודע שאף אם יאמר לו, הוא לא ישמע לו. לכן, הוא מקיים את מה שאמר רבי אלעזר בן רבי שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה), ואפילו עוזר לאותו אדם ללכת בדרך שרוצה ללכת בה, מכיוון שזה רצונו.

והלכו השני חכמים הנ"ל עם אותו האיש שבא בשבילם, וחזרו החיל, ושאל אותם התם המיניסטר: היכן הם החכמים הנ"ל? השיבו, אינם יודעים כלל איך נעלמו…

כאן רואים, שלמרות שכל המשא ומתן סביב נושא השדים היה עם החכם הראשון, בכל זאת לקחו לגיהינום גם את החכם השני, מכיוון שגם הוא הגיע לכפירה, והשדים שברא על ידי כפירתו שלו באו לקחת אותו ולנקום בו.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)