זאת אובססיה

כבר אין להם שליטה על שום
דבר, ועדיין, לא מאמינים בכלום.
העניין הפך להם לאובססיה.
אפילו על פתחו של גיהינום או
בתוכו, הם בשלהם…

בגן החכמה – פרק 78

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

והנ"ל (היינו השד) חטף אותם, את החכמים האלו הנ"ל, והביא אותם אל רפש וטיט, ושם היה יושב השד על כסא בתוך הרפש, והשליכו את החכמים הנ"ל בתוך הרפש, והרפש היה עבה ודבוק כמו דבק ממש, ולא היו יכולים לזוז עצמן כלל בתוך הרפש, וצעקו (אלו החכמים לאלו שהיו מייסרים אותם, דהיינו השד ואנשיו): רשעים! על מה אתם מייסרים אותנו? וכי יש שד בעולם? אתם רשעים, מייסרים אותנו בחינם (כי אלו החכמים הנ"ל עדיין לא האמינו שיש שד, רק אמרו שאנשים רשעים מייסרים אותם בחינם)…

חז"ל אמרו: רשעים, אפילו על פתחו של גיהינום אינם שבים. כאן אנו רואים שהחכמים, שהיו רשעים גדולים כל כך, לא רק שבפתח אלא גם בתוך הגיהינום עצמו לא עזבו את חקירותיהם ואת רשעותם הגדולה לכפור בהשגחה ובשכר ועונש, וצעקו: רשעים, אתם מייסרים אותנו בחינם!… וכל זה למה? מכיוון שכל חייהם הלכו בדרך זו וחשבו שהכל מקרה וטבע ועכשיו הם מתייסרים בחינם, לכן גם בתוך הגיהינום הם לא שבו בתשובה.

זאת התעוררות גדולה לכל אחד ואחת, שלעולם לא יחשוב שהוא מתייסר בחינם. מחשבה כזאת היא כפירה לכשעצמה. אלא, בודאי השם צדיק וישר ואין ייסורים ללא עוון ולעולם אדם אינו מתייסר בחינם. לכל דבר יש סיבה ושורש מדוע יש לאדם ייסורים. והאדם, חייב להצדיק עליו את הדין ולפשפש במעשיו, ואז בודאי ידע על מה באו לו הייסורים.

ובפרט, אלו החכמים שנלקחו בלי שום טבע לגיהינום וחטפו אותם למרות השומרים, ושמו אותם ברפש שכזה והם רואים את השד יושב שם בתוך הרפש, ומן הסתם המזיקים והשדים ששם נראים כמו שנראים – מפחידים מאוד, ועתה כבר הפכו הייסורים של החכמים להיות מעל הטבע ממש, וכבר קיבלו עונש והפכו למשוגעים בלי שום שכל ויכולת לראות את המציאות שלהם – אחרי כל זה נותר להם רק דבר אחד בראש: שהם צודקים… כולם רשעים חוץ מהם… ואפילו שכל התיאוריה שהמציאו כבר הופרכה מול עיניהם והם רואים לנגד עיניהם ממש, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שאכן יש שדים והם נלקחו על ידי מזיקים אלו לקבל את עונשם – עדיין הם לא מאמינים בכלום. וכפי שכבר הסברתי, כשרוצים לכפור – כופרים גם כשרואים את כל האמת מול העיניים.

והיו מונחים אלו השני חכמים בתוך עובי הרפש, והיו חוקרים מה זאת: אין זאת, רק שאנשים פוחזים, שהיינו מתקוטטים עימהם איזה פעם, ועתה הם מייסרים אותנו כל כך. והיו מתייסרים שם בעינויים גדולים כמה שנים…

לחכמים כבר אין שום שליטה על הכפירות והחקירות שלהם. העניין הזה הפך להם כבר לאובססיה. הקליפה השתלטה עליהם לחלוטין וגם משמים לא נותנים להם לצאת מהטעות שלהם. הם כבר נמצאים תחת הנהגת עונש ממש, הקליפה שלהם עבה מאוד, עד כדי כך שהם חיים במשך כמה שנים ללא טבע – בלי אכילה ושתייה, שקועים ברפש וטיט… ועדיין, חוקרים על זה ולא מאמינים בכלום.

פעם אחת עבר התם המיניסטר הנ"ל לפני בית הבעל-שם, ונזכר בחברו החכם…

התם, כמו שאנו רואים, הוא באמת חבר טוב עד הסוף. הוא נזכר בחברו החכם, ומנקודה זו נראה כיצד תצמח לחכם טובה גדולה מזה, והבעל שם ילך ויוציא אותו מהגיהינום. על זה אמרו חז"ל: מי שהיה מקורב לצדיק בחייו, יהיה מקורב אליו אחרי מותו.

כאן אנו רואים עד כמה הקשר עם הצדיק מועיל, ואפילו קשר כלשהו, שגם רשע גדול שקשה לומר עליו שהיה מקורב לתם, אלא רק הכיר אותו ובילדותם הייתה להם אהבה – זה כבר מספיק בכדי להושיע אותו. כל שכן, וקל וחומר, כאשר מדובר באדם שבאמת משתדל להתקרב לצדיקים וללכת בדרכם ועצתם ולשמשם, בודאי שתהיה לו טובה נצחית מזה. וכמו שאמר רבינו הקדוש, שמי שיבוא על ציונו וייתן פרוטה לצדקה עבור נשמתו, יאמר את התיקון הכללי – הוא יעשה לו טובה נצחית ועם הפיאות יוציאו מן הגיהינום. ואומרים החסידים, כי מי שמשתדל להתקרב לרבינו באמת, רבינו יוציא אותו מן הגיהינום כבר בעולם הזה. כלומר, שיפטור אותו מהגיהינום שיש בעולם הזה, וכל שכן מהגיהינום שיש בעולם הבא.

הגמרא מספרת לנו על כוחם של צדיקים וכיצד הושיעו מן הגיהינום: כאשר מת אלישע אחר, שכידוע כפר בעיקר, לא ידעו בבית דין של מעלה כיצד לדונו. לגן עדן אי אפשר היה להכניסו, הרי כפר בעיקר. וגם לגיהינום אי אפשר להכניסו – כי רוב ימיו למד תורה. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו לגיהינום כדי שיכופר עוונו ויזכה לחיי עולם הבא. ועוד אמר רבי מאיר (בעל הנס): כשאמות, תראו שיוצא עשן מקברו. כלומר, הבטיח שכאשר ימות יפעל בשביל אלישע אחר שידונו אותו בגיהינום, ועשן הגיהינום שיעלה מקברו יהיה הוכחה לכך. ואכן, כשנפטר רבי מאיר עלה עשן מקברו של אלישע אחר, אות לכך שדנים אותו בגיהינום. כשראה זאת רבי יוחנן אמר: וכי זו גבורה לשרוף את רבו? אחד היה בינינו ואין אנו יכולים להצילו מדין גיהינום? ועוד אמר רבי יוחנן: כשאמות, אכנס לגיהינום ואחזיק בידו, ומי ייקח אותו מידי? והסימן לכך שהכנסתי אותו לגן עדן יהיה שיפסיק העשן לעלות מקברו. ואכן, כשנפטר רבי יוחנן פסק העשן מקברו של אלישע אחר, אות לכך שיצא מהגיהינום. (חגיגה טו, עמוד ב).

ועוד מובא בחז"ל (סוטה י), בשעה שבכה דוד המלך על מות בנו אבשלום, ואמר: בני אבשלם, בני בני אבשלום, מי ייתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני, ושוב אמר: בני אבשלום אבשלום בני בני… בשמונה קריאות אלו שקרא לבנו העלה אותו משבעה מדורי גיהינום והביאו לחיי העולם הבא.

מכאן אנו רואים את גודל כוחו של הצדיק להעלות את האדם אפילו משבעה מדורי גיהינום, ואף להביאו לחיי העולם הבא.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)