פסגת האמונה

כיצד אדם מן השורה יכול להשיג
את המדרגה העצומה הזו, שהייתה
נחלתם של גדולים ורבים מאיתנו?
האם הקב"ה מצפה זאת מאיתנו?

פסגת האמונה: מידת ההשתוות

לכל אחד יש את הסחורה שלו. אצלנו – תלמידי הרב הצדיק רבי שלום ארוש שליט"א – הסחורה המובחרת היא האמונה. אנו רצים אחרי אמונה, קונים אמונה, ומייצאים אמונה בכל העולם, הודות למורנו הרב שלום שליט"א וספריו הקדושים. נתבונן על נקודת הפסגה של האמונה – מידת ההשתוות.

מידת ההשתוות היא קבלת הטוב והרע בהרגשה שווה של שבח והודיה לקדוש-ברוך-הוא, משום שהמשתווה יודע שהכל מאתו יתברך והכל לטובה. זהו השיא בעבודת השם וצדקות. בעל מידת ההשתוות מסוגל לברך "ברוך דיין אמת" באותה שמחה פנימית שמברך "ברוך הטוב והמטיב". הוא שומע את בזיונו באותה שלוות נפש ששומע את שבחו. ואדרבה, הוא מעדיף לשמוע ביזיונות, כי מרוב ענוותנותו אין הוא מאמין שהוא ראוי לשבחים.

אור שבעת הימים, רבינו ישראל הבעל שם טוב זי"ע, כותב בצוואתו הקדושה (צוואת הריב"ש, הנהגות ישרות, ב): "שיוויתי ה’ לנגדי תמיד – שיוויתי לשון השתוות, בכל דבר המאורע הכל שווה אצלו בין בעניין שמשבחין אותו בני אדם או מבזין אותו וכן בכל שאר דברים, וכן בכל האכילות – בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברים, הכל ישווה בעיניו כיוון שהוסר היצר הרע ממנו מכל וכל, וכל דבר שיארע לו יאמר הלא זה מאתו יתברך ואם בעיניך הגון וכו’ וכל כוונתו לשם שמים, אבל מצד עצמו אין חילוק וזה מדרגה גדולה מאוד".

ומוסיף (שם, אות ט): "וכן יהיה שווה אצלו אם יחזיקוהו לחסרון ידיעה או ליודע בכל התורה כולה, ודבר הגורם לזה הוא הדבקות בהבורא תדיר, שמחמת טרדות הדבקות אין לו פנאי לחשוב בדברים אלו, שטרוד תמיד לדבק עצמו למעלה בו יתברך". היות וצדיק כזה רוצה להיות דבוק למעלה, אז מה שקורה למטה אינו משנה לו.

כותב החוזה מלובלין זי"ע (הנהגות צדיקים, הנהגות מהחוזה מלובלין): "ולהיות השתוות שלא לחשוב האיך מחזיקים אותי". כוונתו הקדושה, שלא ישקיע האדם שום מחשבה על מה שמדברים עליו ועל מה שחושבים עליו.

רבינו הקדוש והטהור צדיק יסוד העולם, רבי אלכסנדר זיסקינד זי"ע, כותב ב"יסוד ושורש העבודה" (שער א: הגדול, פרק ט), כיצד לכוון כל מחשבה, דיבור ומעשה לשם שמים. מיד לאחר מכן מוסיף (שם, תחילת פרק י): "אך את זה לא תוכלו, אחיי ורעיי, לקנות כוח ההכרה הזו הנזכרת בפרק הקודם כי אם בצירוף מידת ההשתוות וכו’, ובודאי אם אדם לא השיג עדיין מידת ההשתוות, בלתי אפשרי שיהיה עובד השם ויתעלה בשלמות ובתמימות", עיין שם ויגל ליבך.

חיוב מוחלט לשאוף למדרגת המשתווים

בודאי תרצו להקשות ברגע זה ולשאול: כיצד אדם מן השורה יכול להשיג את המדרגה הנשגבה הזו, שהייתה נחלתם של משה רבינו, נחום איש גמזו, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ועוד צדיקי עתק, זכותם יגן עלינו, אמן. האם הקב"ה מצפה זאת מאיתנו?

התשובה היא כן. ביום שאדם נולד משביעים אותו (נדה ל, ע"ב): "יום הלידה שנאמר (תהלים כד, ד) ‘נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה’. ומה היא השבועה שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע". הלכה מפורשת אומרת (שו"ע או"ח סימן רכב, סעיף ג): "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיוון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם. נמצא, שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו". כל אחד מחויב לקיים את הכתוב בשולחן ערוך, ואי אפשר לקיים את ההלכה הזו ללא מידת ההשתוות. ההלכה, אם כן, מחייבת כל יהודי להגיע למדרגת המשתווים!

היום המאושר ביותר

כותב הרמב"ם זצ"ל (פירוש על פרקי אבות פרק ד, משנה ד), על גוי בעל מידות טובות, שפעם שאלו אותו: אי זה יום ששמחת בו מכל ימיך? ואמר: יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות המקומות שבספינה, בין חבילות הבגדים. והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון. ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין. והייתי בעיניו נקל ונבזה, עד שגילה ערוותו והשתין עלי. ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו. וחי השם לא דאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממנה לי רוח הכעס ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול, שלא יכאיבני בזוי הסוחר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו". עד כאן.

על המעשה הנ"ל כותב הר"י אבוהב זצ"ל (ספר מנורת המאור – אות של"ד): "ואם זה אירע לאחד מן החשובים שבגויים, מה יש לעשות לחסידי ישראל, שכבודם והדרם הוא לאחוז תכלית שפלות הרוח בקצה האחרון. ובזה יזכו לכל הדר וכבוד ועילוי בעולם הזה ובעולם הבא", אמן כן יהי רצון.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net