דור בוכה ודור מתקן

אז, במדבר, בכינו בכיית חינם.
היום, אנחנו צריכים לתקן את זה.
איך? פשוט, לומר תודה. להפסיק
להתלונן ולבכות על כל דבר שלא
מסתדר לנו.

אחת הזכירות שאנו מצווים לזכור בכל יום היא: זכור את אשר הקצפת את ה’ אלוקיך במדבר, ובפרט במעשה העגל. פשט הזכירה הוא שצריך להודות להשם. פשוט, לומר תודה על אריכות האפיים שלו – שלא העיר כל חרון אפו, אלא חילק את העונש על חטא העגל לשלבים. כמו כן עלינו להודות להשם על אריכות האפיים שלו כלפינו גם היום ולהודות לו על שהוא מאריך אף עמנו על כל החטאים שלנו.

הדבר העיקרי בזכירה זו הוא לזכור כמה הקצפנו את השם בבכיינות ובתלונות כבר בתחילת הגאולה במצרים, כמו שכתוב בפירוש בפסוק ממנו אנו לומדים זכירה זו: "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה’ אֱלֹ- הֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה’". (דברים ט)

אם נתבונן היטב בפרשות העוסקות בגאולת מצרים נראה שהדבר העיקרי שהקציף והכעיס את השם, בהתנהגות של עם ישראל אז, הייתה אותה מידה רעה של בכייה ותלונות, על זה נאמר ברש"י על הפסוק: "שׁם שׂם לו חוק ומשפט ושם ניסהו": "ושם ניסהו – לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה: ‘בקש עלינו רחמים שיהיו לנו מים לשתות’ – אלא התלוננו" (לשון רש"י).

חלק מהתלונות הרבות של העם מתוארות בספר שמות. אולם התלונה "ששברה את גב הגמל" הייתה אותה בכיית חינם, כאשר עם ישראל בכו על דברי המרגלים שהוציאו דיברה רעה על הארץ, כפי שמובא בספר במדבר, אז אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות!… אותה בכיית חינם גררה אחריה עונש איום ונורא: אלפי שנות גלות קשות מלאות בסבל וייסורים.

זה בהחלט דבר נורא. זאת נקודה שמצריכה התבוננות עמוקה מאוד בעונש שגזר הקב"ה על חטא המרגלים, דבר שגם צריך לזעזע אותנו, כי: ריבונו של עולם! בשביל פעם אחת שעם ישראל בכו בכיית חינם מגיע להם עונש כזה נורא? בכייה לדורות? חורבן שני בתי מקדשות? מותם של מיליוני יהודים במיתות שונות ובעינויים קשים לאורך כל הגלות? ולא רק אז, אלא גם בימינו – פיגועים, צרות בצרורות, חוסר שלום בית, מחלות וכו’ – והכל בגלל שבכו פעם אחת? עד כדי כך?! מה כבר הם עשו בסך הכל? בכו קצת. לא באו על עריות, לא עבדו עבודה זרה. רק בכו. מה כבר נורא בזה? הרי אין עוון בתורה שיש עליו עונש מר כזה ואף לא אחד מחלקי מיליון העונש הזה?!…

מתוך השאלות הקשות עולה גם התשובה עליהן: הקב"ה למעשה מגלה לנו ואומר, שהדבר שהכי מכעיס אותו יותר מכל עוון אחר הוא כפיות הטובה! הבכיינות! כל עבירה אחרת, גרועה ככל שתהיה ואפילו במזיד, מתקבלת אצל השם יתברך אחרת לגמרי. השם הרי יודע שיש לאדם יצר הרע ושהוא מגושם בתאוות. נכון, גם זה נורא, אבל לא מתקרב למידה הרעה של כפיות הטובה. כי אחרי כל הטובות שהשם עושה עם האדם: מחיה אותו, מיטיב עמו, הוציא אותו מהיכן שהוציאו – מאשפתות ומבית עבדים, אחרי שנים מלאות בישועות וטובות – והאדם עוד בוכה? ועוד בכי חינם? הקב"ה כביכול אומר: חייבים ללמד אותם שבכיינות היא הדבר הכי גרוע שיש. לכן, הוא יתברך, מראה לנו את הנהגתו. העונש על בכיית חינם גדול יותר מהעונשים שהשם נותן על כל העוונות.

מדוע כפיות טובה, בכיינות ואי אמירת תודה הם עוון חמור ביותר שיש עליו עונשים כאלה מרים? התשובה לכך היא: משום שזה דבר שגם בלי התורה, בלי מצוות ובלי עולם הבא – מתבקש מצד היושר! מכל אדם יש דרישה להיות הגון, וכמו שנוהגים לומר ‘תהיה בן אדם’. אל תהיה כפוי טובה, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".

על עניין זה כל אחד יכול להעיד ולספר על הצער הגדול שנגרם לו כאשר מישהו כפר בטובה שהוא עשה לו. כל מי שעבר על בשרו ניסיון כזה יודע היטב עד כמה זה מצער שלא מכירים בטובה שהוא עושה. ולא רק, מילא לא אומרים תודה, אבל גם כופרים בטובה שהוא עושה? על זה אמר רבי עקיבא, שכלל התורה כולה הוא שלא תעשה לחברך מה ששנוא עליך. יש המפרשים ש’חברך’ זה הקב"ה. אם כפיות הטובה היא דבר השנוא עליך ביותר, ראה לא לעשות זאת לקב"ה.

כאשר אדם מתרחק מדרך השכל זה מכעיס את השם. כי בתחילה, עוד לפני התורה והמצוות, יש שכר ישר בבחינת ‘דרך ארץ קדמה לתורה’, והמשך דרך השכל היא התורה והמצוות. ובאמת, אדם שהולך בדרך השכל לפי בחינתו, אפילו אם הוא לא קרוב לתורה – סופו שיבקש תורה. הוא יבין שיש דרך השכל עליונה שצריך לקבלה מהבורא, כמו האבות הקדושים שהשיגו את כל התורה כולה מתוך התבוננותם בדרך השכל הישר.

ככל שאדם מתרחק יותר מדרך השכל הוא מכעיס יותר את השם. וכפיות טובה היא דבר הנוגד לחלוטין את דרך השכל. אפילו ילד קטן שכופר בטובה – מכעיס את הוריו, גם אם מדובר בילד קטן שלא מבין כלום. כי מי נקרא ילד טוב? זה שיודע לומר תודה. כפיות הטובה זה עצם הרע של האדם מכיוון שאדם אמור היה להכיר טובה למיטיבו. ולא רק בני אדם, אנו מוצאים זאת גם בחיות שיודעות להכיר טובה, ככתוב: "ידע שור קונהו וחמור אבוס את בעליו". לכן, גם אין מקום להתנצל ולומר ‘לא למדתי תורה, לא ידעתי’ וכו’. זה הדבר הכי בסיסי במוסר האנושי – שאדם ידע לומר תודה.

אם כן, העונש של אותה בכייה שבכינו במדבר ממשיך עוד ועוד רק משום שלא תיקנו אותו. ולא רק שלא תיקנו אותו, אלא אנו עדיין ממשיכים להתבכיין ולהתלונן על כל דבר שלא מסתדר לנו בדיוק כמו שרצינו…

על פי דברינו, הגלות קיימת לא בגלל אותו כעס שהשם כעס במדבר, אלא בכלל שזה רצונו של הבורא – שאנו נתקן עוון זה ונעקור מאיתנו את מידת כפיות הטובה ממש מהשורש, מתוך תוכנו. כי כל עוד לא עשינו זאת, הגלות נמשכת על כל צדדיה הקשים. אנחנו לא נענשים על הבכייה של העבר אלא על הבכייה של עכשיו, על כל הדברים עליהם אנו בוכים ומתלוננים… לחינם! לכן אומר הקב"ה: אני אקבע לכם בכייה לדורות. כל זמן שעם ישראל בוכים זה מעורר את הקטרוג על אותה בכייה במדבר. לכן, אם רק יעקרו מהם מידה רעה זו, מיד תבוא הגאולה.

כאשר נשים דברים אלה לנגד עינינו ונדע שכל עונש שיש בעולם הזה – מחלות, גירושין, צרות וכו’ – נדע שהוא רק בגלל שעדיין לא תיקנו את עוון בכיית החינם, ואנו עדיין בוכים ומתלוננים והגלות מתארכת ומתמשכת. כמו כן עלינו להבין שעיקר העבודה של האדם היא לעקור מידה זו ולהתחיל להודות, כי אז תבוא הגאולה בצעדי ענק.

בנקודה זו אפשר כבר להתחיל להבין את דברי רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד): "כי באמת, אם היו הכל שומעים לקול צדיקי אמת ללכת בדרך זה – להאמין תמיד בהשם יתברך שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך בין בטיבו בין בעקו (בין בטובה בין במועקה) כמו שכתוב: "בה’ אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה!"

את דבריו של רבי נתן עלינו לחקוק היטב בלב ולעולם לא לשכוח. שהרי הגלות, על כל כאביה, נגזרה בגלל בכיית חינם. אם כן, ברור שהתיקון לזה הוא לעקור ולבטל לגמרי את פגם כפיות הטובה, הבכיינות הנוראה והתלונות, ורק להודות, להלל ולשבח את השם.

זה התיקון וזו התשובה – מידה כנגד מידה: במדבר בכינו בחינם למרות שראינו כל כך הרבה טוב, אבל כל דבר קטן שלא הסתדר – בכינו עליו. לכן עכשיו – מידה כנגד מידה – אנו צריכים להודות על הצרות ולהאמין שאין רע מכיוון שהשם עושה רק טוב, גם אם לפי ראות עינינו הדברים נראים ‘רעים’. ונסתכל בכוונה הטובה של השם בכל מה שעובר עלינו, כי רבי נתן מבטיח לנו שאם נודה להשם ונאמין שהכל לטובה – "להאמין תמיד בהשם יתברך שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך, בין בטיבו בין בעקו", אז בודאי יתבטלו כל הצרות וכל הגלויות לגמרי ונזכה לגאולה השלמה, אמן.