בשדי יער – להרגיש מעין עולם הבא

מה מבקשים ממך בסך הכל?
שעה אחת מתוך 24 השעות
שאתה חי. ובשעה זו להרגיש
מעין עולם הבא. את החיים היפים
שיש לנו, היהודים.

לנו, היהודים, יש חיים מאוד יפים. יש לנו שבת, תפילין, תורה, ברכות ועוד המון מתנות שהשפיע עלינו הבורא. אך בכל זאת, מה חסר? מה הבעיה של כולם? פשוט מאוד: לא שומעים לצדיקים שאומרים לנו שוב ושוב – תאמין שהכל לטובה! שהרי כל מלחמתו של האדם עם היצר הרע היא בעיקר על העצבות, הייאוש, הכפירה והדיכאון. לא לראות הכל שחור. לכן היצר הרע נקרא בשמו מכיוון שהוא נותן לאדם לראות רק רע – בעצמך רע, בבריות רע, בהשם יתברך ח"ו. ואילו יצר הטוב נקרא בשמו, מכיוון שהוא נותן לך לראות טוב, רק טוב ושהכל טוב.

החיים שלנו באמת יפים. יש לנו אמונה קדושה. מבחינה מעשית – בזמן ההתבודדות זוכים לאמונה אמיתית, להאמין שהכל לטובה. כי, שוב, אין שום רע. אדם חש כך רק בגלל הדינים שיש עליו, לכן רואה/מרגיש/חי רע.

אבל לנו, היהודים, יש חיים יפים. יש לנו מתנה נפלאה שקוראים לה התבודדות. והיא, המתנה המתוקה הזו, ממתיקה את כל הדינים, עד כדי כך שאדם זוכה ליצר טוב – כלומר לראות שהכל טוב, ואז הוא נגאל מכל החושך והגלות. אין מה לעשות, רק על ידי שעה אפשר לזכות לזה.

משמים רוצים לתת לכל אדם את כל המתנות הכי נפלאות. שיהיה לו גן עדן עוד כאן, בעולם הזה, וכל שכן בעולם הבא. אבל מה מבקשים ממנו בסך הכל? שעה אחת מתוך 24 השעות שהוא חי. ובשעה זו לדבר עם בורא עולם, להתבודד. זהו. זאת הדרך לקבל את כל המתנות.

סיפר לי אדם אחד שיש לו כל יום שעתיים התבודדות. מיד ידעתי שיש לו את הספר בשדי יער.

"בשדי יער?" שאלתי אותו. "כן, בשדי יער", השיב.

"למה עד היום לא כתבת את הספר בשדי יער? למה כתבת אותו אחרי מספר ספרים שכתבת ולא הראשון?" שאל אותי אדם אחר באחד השיעורים. מיד הבנתי שהוא קיבל את כרטיס הכניסה שלו לגן עדן…

"הצלת לי את החיים", אמר לי קצין בצבא בשיעור אחר. "איזה סם חיים לקחת?" שאלתי אותו. "בשדי יער" השיב. "מה הפלא? לקחת את סם החיים החזק ביותר…"

אין הרבה ברירות. אדם צריך להתעורר מהשינה שלו. ואיך יעשה זאת? שעה אחת ביום יקדיש לפגישה עם בוראו ויבקש ממנו: ‘אבא, תעיר אותי, ברוחניות ובגשמיות. קרב אותי אליך. תן לי שכל להבין שהכל הבל. תן לי לטעום את טעם החיים, את עבודת השם, קרב אותי לתורה הנצחית. זכה אותי להאמין באמונה שלמה שעל ידי התפילה שלי אני יכול למלא את כל החסרונות שלי, שאאמין שחסרונות אלה נובעים רק מחסרון התפילה….’

כך מתעוררים מהשינה. כאשר מבינים שהכל תלוי בתפילה. כשאדם מתחיל להאמין בתפילה שלו קורה לו דבר מדהים: הוא מתעורר כמובן מהשינה ומתחיל להרבות בתפילה על כל דבר ומתחיל לראות ישועות. ולא רק, אלא גם יזכה לכל מה שהוא צריך לזכות בו.

על זה כותב רבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ד): "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". וזה תלוי בהתבודדות. רבי נחמן מברסלב לא כתב: ‘כשהכל הולך לאדם חלק כמו שהוא רוצה זו הבחינה היא מעין עולם הבא…’ לא. אלא כתב שזה תלוי בדעת של האדם, כאשר הוא מאמין שהכל לטובה.

כי בעולם הזה יש מסלול, וכדי להעלות את האדם על מסלול חייו – התפקיד שלו בעולם הזה, שליחותו ותכליתו – הוא חייב שיהיו לו פה ושם כמה תקלות, קשיים וכדומה. כך יכוונו ויעלו אותו על המסלול שלו. הוא מוכרח לעבור בדרך גם ירידות, כישלונות, נפילות וניסיונות, לכן כתב רבינו שכאשר אדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו הוא מרגיש מעין עולם הבא. רמז לכך שבודאי לא לא ילך לו תמיד כסדר בחייו אלא רק על ידי אמונתו ירגיש מעין עולם הבא, גם באותם דברים שאינם כרצונו. זאת, משום שהוא מאמין באמונה שלמה שהכל מאת השם והכל נועד רק כדי לקרבו. וזה לא רק מעין עולם הבא, זה הרבה יותר מעולם הבא…

רבי נחמן מברסלב גם לא כתב שהכל ילך לאדם כמו שהוא רוצה, מכיוון שכל זמן שלא התפלל והרבה על כל דבר בתפילות – בודאי שלא ילך לו. על כך העיד רבי נתן מברסלב על עצמו ואמר: לקראת סוף ימי הלך לי הכל כסדר וזה רק כי הרביתי להתפלל… אדם, אם רק מאמין שהכל לטובה – גם זו בחינה של מעין עולם הבא. כי גם ה’שלא כסדר’ מלא לו בנועם ומתיקות.

איך זוכים לזה? כמובן, על ידי ההתבודדות. שעה אחת ביום. שעה של חשבון נפש – מההתבודדות של יום קודם ועד להתבודדות של היום בו האדם מתבודד, וכך, אט אט, זוכה האדם לקבל מתנה זו ולדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו.

וגם על זה צריך להתפלל ולחפש דרכים. לראות כיצד כל אחד מעם ישראל יזכה לקבל את המתנה הזו – שעת התבודדות, התפילה האישית של האדם, הקשר של האדם עם בוראו. אנשים ששומעים את הדיבורים ועדיין לא עושים התבודדות דומים לאדם שהגיע לבאר מים אבל לא שותה ממנה. למה הוא לא מתבודד? כי זה קשה. זה אמנם קל מאוד מצד אחד, אחרי הכל – מה כבר קשה לדבר עם השם? ללכת לשדה זה גן עדן. אדם הולך ליער, מטייל, רואה את הירוק שמרגיע אותו, איילות רצות, לוקח פסק זמן, בדרך כלל מזג האוויר נפלא ביערות, הכל פורח, והוא מדבר עם השם. מה קשה בזה? ואם קשה לו ללכת ליער הוא יכול להתבודד בבית או בכל מקום אחר שנוח לו.

ועדיין יטען ויאמר שזה קשה. למה? מכיוון שהיצר הרע מתגבר על עניין זה מאוד מאוד ומכביד לאדם את העבודה הזו. וזה רק בגלל שהיצר הרע יודע שזאת גאולתו של האדם! הוא משכנע אותו שזה מאוד קשה, כבד, ובכלל – לא בשבילך… עם מי אתה מדבר? הוא ישאל אותך… ואם הוא לא מצליח למנוע אותך בדרכים ‘הרגילות’, אז הוא בא אליך מצד אחר, קצת יותר משכנע: ‘אתה מבטל תורה’. ופתאום, אדם נהיה כביכול שקול. הוא "שוקל" היטב אם מה שהוא עושה יש בו ביטול תורה או לא…

אך אם הייתה לו שעה של חשבון נפש והיה מפשפש וממשמש במעשיו, היה רואה כיצד הוא מבטל בכל יום ויום תורה, שעות לימוד רבות על הבלים… ואז היה מתבונן: ‘למה דווקא עכשיו היצר הרע מכניס בי מחשבות כאלה על ביטול תורה?’ כי היצר הרע יודע שהוא הגיע לדבר הכי חשוב ביותר, לכן הוא מראה לו שיש בזה אפילו איסור.

נכון, בהחלט שצריך ללמוד תורה, אבל לא על חשבון שעת ההתבודדות. שעה זו הינה קיום התורה – אדם מתפלל כדי לקיים את מה שלומד. אדם שלומד בלי שעת התבודדות חסר לו העיקר מן הספר משום שהוא לא יקיים את מה שהוא לומד. ורבינו אמר: להתפלל ללמוד ולהתפלל!… בודאי שכל אדם צריך ללמוד תורה, והלוואי וילמד כל היום כולו. אבל שעה אחת לפחות – צריך להקדיש לחשבון נפש, להתבודדות.

היצר הרע לא ינוח ולא ישקוט. הוא לא יפסיק להכניס באדם מחשבות ותירוצים עד אינסוף – כל אחד כפי ענייניו, כפי המניעות שלו, כפי שהיצר הרע יודע ומכיר אותו ואת נקודות התורפה שלו, את העיסוקים שלו – והכל בכדי שידע איך לתקוף אותו ולמנוע ממנו את ההתבודדות שבה תלוי כל התיקון שלו.

אחת הנקודות שהיצר הרע מתלבש בהן היא ‘קוצר רוח ועבודה קשה’. אדם לא מוכן להאמין שעל ידי דבר כל כך קל – התבודדות – הוא יזכה להיגאל. הוא היה מסכים את היית אומר לו שהגאולה שלו תלויה בלימוד של עשרים וארבע שעות ביממה, ושעליו להיות בדיכאון, עצבני וכו’. אז זה היה מובן. אם אומרים לו ללמוד תורה בנעימות, להתבודד, לומר תודה רבה, לשיר שירים להשם – זה לא יאומן…

אחד הדברים החשובים ביותר בהם תלויה הגאולה יותר מכל היא ההתבודדות. דבר זה מצאנו אצל בני ישראל במצרים. ברגע שצעקו להשם – מיד השם שמע את קולם ושלח להם את משה רבינו שהוציאם ממצרים. בזוהר הקדוש נאמר: "אמר רבי יצחק, שלושה עניינים יש כאן: שוועה, אנחה וצעקה. וכל אחד שונה מהשני. אנחה – "ויאנחו בני ישראל". צעקה – כתוב "ויצעקו". שוועה – כתוב "ותעל שוועתם". וכל אחד מהם מתפרש בפני עצמו. וכל שלושתם עשו ישראל".

אדם בלי שעת התבודדות אדם רחוק מאוד מלעשות תפילות כאלו. אבל אדם עם התבודדות יכול לקיים את שלוש הבחינות של אנחה, צעקה ושוועה, והוא גם זוכה שיהיו לו את כל הדרכים להתחבר לבורא עולם – כי הוא קצת מודה להשם, קצת שר לו, מתוודה, צועק אליו – הכל לפי העניין. ועל ידי הצעקה התפילה וההודאה הוא זוכה להתחיל את ההתחברות להשם, להאמין בו ולראות במו עיניו ממש שהכל לטובה.

יהי רצון שנזכה לזה כולנו – שתהיה לנו לפחות שעת התבודדות בכל יום מימי חיינו, ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.