לא נסיכה מהאגדות

היא לא נסיכה מהאגדות, דמות
דמיונית ומסתורית שמתחבאת לה
אי שם בארמון מסתורי, כשדרקון
מפלצתי מגן עליה ויורק אש לכל
עבר וכל מי שהלך לשם לא חזר…

זה היה באחד הימים, כשחזרתי משדה התעופה בן גוריון. הפעלתי את המזגן ברכב, למרות שהיו אלה שעות הערב המאוחרות החום היה בלתי נסבל והלחות איומה. ‘זה גם סוג של ייסורים’, מלמלתי לעצמי. כיביתי את הרדיו כי לא מצאתי כל עניין בשירים שהושמעו. ‘למה לי להיכנס לעצבות?’ הרהרתי ביני לבין עצמי כשנזכרתי עד כמה רבי נחמן מברסלב מדבר על ההשפעה העצומה שיש לשירים על הנשמה ועל מצב הרוח. והשירים ברדיו לא היו מי יודע מה, אפילו דיכאוניים…

כך מצאתי את עצמי נוסעת ומהרהרת… ומבלי לשים לב, עליתי על המחלף לכיוון ירושלים. למזלי, את גודל הטעות הבנתי מיד ועליתי על הנתיב הימני שהחזיר אותי לכיוון המרכז. ופתאום עלה בראשי רעיון נפלא.

צמתים… מחלפים… כבישים… דרכים… שבילים… נתיבים… כל אלה הם, למעשה, אפשרויות לעבור ממקום למקום. אתה יוצא מנקודה כלשהי, בוחר להגיע לנקודה אחרת דרך המסלולים והדרכים שקיימים – וכעבור זמן מסוים אתה בנקודה שבחרת.

‘אם כך’, אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מתחילה את ההקבלה הרוחנית בעניין, ‘הרי בין שתי נקודות עובר קו! בצמתים השונים של הכביש ישנן דרכים רבות להגיע מכאן לשם ומשם לפה. אז גם בחיינו הפרטיים זה קורה’.

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו בצמתים האלה ולא יודעים מה לעשות, איך להתמודד ובאיזו דרך להמשיך ולאן לפנות. ולא רק, הרבה פעמים אנחנו בעצם לא יודעים מהו המסלול הנכון להגיע לרמות הרוחניות שאנו שואפים אליהן. רבי נחמן צועק בקול גדול: "מצווה גדולה להיות בשמחה"!!! גם הרב שלום ארוש שליט"א מרחיב בדיבוריו על מידת השמחה – על יתרונותיה המיוחדים ביישומה וחסרונותיה המרובים כאשר אנו לא שמחים, וכמה דברים אפשר לאבד בגלל העצבות הנוראה שפוקדת אותנו ללא הרף, כשברוב הפעמים האובדן הוא בגלל שטויות וכעסים מיותרים.

‘אז יש גם שבילים ודרכים להיות בשמחה’, אמרתי לעצמי. הרי התכלית שלשמה הגענו לעולם הזה היא קודם כל ללמוד אמונה, אך לא פחות חשוב מזה – להיות בשמחה. הרב שלום ארוש חורט על דגלו את הנהגתו של רבינו הקדוש – שמחה ואמונה, כאשר השמחה היא תוצאה של האמונה.

אז בודאי ישנן דרכים רוחניות מאוד ברורות להשיג את השמחה הנכספת…

כי השמחה, כך מספרים, היא לא נסיכה מן האגדות, דמות דמיונית ומסתורית שמתחבאת לה אי שם מאחורי הרים ופסגות, בתוך ארמון מסתורי כשדרקון מפלצתי מגן עליה ויורק אש לכל עבר וכל מי שהלך לשם לא חזר…

לא. השמחה היא כמו כל מידה אחרת – חיה וקיימת. היא ממשית. חיה ונושמת ונמצאת בכל פינה ועבר. השאלה היא, באיזה מסלול אנו בוחרים לאמץ אותה כדרך חיים? או שמא אנו בוחרים בדרכים שמיד מסלקות אותה מאיתנו, כאלו שגורמות לנו עצבות, מרה שחורה והסתכלות על חצי הכוס הריקה?

בחירת המסלול נמצאת בידיים שלנו. איך אנחנו רוצים להגיב, לחיות, להתמודד – זאת הבחירה שלנו. אנחנו יכולים לבחור בטוב או ברע, בשמחה או בעצבות, חלילה.

הרבה פעמים, במצבים שונים בחיים ובפרט בקשים שבהם, אנו מרימים גבה נוכח האמירות שעלולות אגב להיתפס כקלישאות ולא בצדק: ‘תחשוב טוב יהיה טוב’, ‘תהיה בשמחה והכל יחייך אליך’ וכו’. מדוע? כי הבחירה בידינו. בחירת המסלול היא שלנו. אנחנו יכולים לבחור להגיב למצב מסוים כך או אחרת. אנחנו יכולים לתמרן את המוח בחשיבה חיובית ומועילה. לבחור להרכיב את המשקפיים הנכונות ולבסס את אמונתו כצוק איתן.

דוגמה פשוטה מחיי היומיום תמחיש לנו את זה. נניח שקרה אירוע חדושתי מסוים ולמקום נשלחו כתבים מכל קצוות המדינה לסקר אותו. לעולם לא נמצא שתי כתבות זהות ולא נראה שתי מודעות בעלות אותו תוכן. כל כתב/צלם/עורך יסגנן את ההודעה כפי ראות עיניו. הוא יציג את תוכן ההודעה והמסרים כפי שהוא קלט את המידע. אפילו צלמי השטח יצלמו תמונות שונות, כל אחד מזווית הראיה שלו – למרות שכולם היו באותו מקום. אם כך, כיצד זה פועל? כיצד פועלת התגובה שלנו למצבים השונים בחיינו? פשוט מאוד – על פי תפישת העולם שלנו. לפי הנורמות והערכים שגדלנו עליהם, על פי החינוך שקיבלנו מבית ומחוץ, האמונות שחיינו על פיהן וסיגלנו לעצמנו – כפי שבחרנו להתמודד! ואם כך הדבר, קיימות דרכים שונות ומגוונות לפענח מצבים.

אנחנו בוחרים את הדרך להגיב ולפענח מצבים בהתאם למי שאנחנו, למה שלמדנו ולמה שחווינו. אבל אין זה אומר שזה נכון וגם זה לא אומר שזוהי תמונת המצב האמיתית בפועל. היא יכולה להיות שייכת רק למחוזות החשיבה שלי ולא בהכרח למציאות הקיימת. אם כך, אפשר לבחור דרכים נוספות בדרך החשיבה שלנו, בהתבוננות ובהסתכלות שלנו על המצב, וכמובן להביא לפתרון אחר שונה מזה שהורגלנו אליו עד היום.

בחירת המסלול, נתיב החיים הרוחניים והגשמיים, תלוי לא רק במצב עצמו אלא בעיקר בי. במחשבות שלי, באמונה שלי, בדרך החיים שסיגלתי לעצמי. בן אדם יכול לבחור את המסלול המתאים והנכון לו, והבחירה צריכה להיות מתוך מודעות וערנות. עלינו לאמן את המוח להתבונן היטב ולא ‘לשלוף’ באופן פזיז פעולה/תגובה מסוימת, שלא בהכרח נחוצה, אלא להפעיל שיקול דעת והתבוננות.

למשל, חוויתי חוויה לא נעימה ושלילית. הדחף הראשוני הוא כעס, רוגז, אגרסיביות. או – שאפשר לעצור. לחשוב כמה שניות, לנסות לברר האם אני יכול להרגיש אחרת? לתרגם את מה שקרה לי בלי התגובות לעיל. לחשוב על דרך אחרת, כי אולי יש דברים נוספים שלא ראיתי עד כה, כמו את חצי הכוס המלאה?…

עצרו לרגע והתבוננו. כן, דווקא בזמן הקושי, בזמן הניסיון. בפעמים הראשונות זה יכול להיות קשה, אבל אחרי מספר פעמים תגלו שאפשר בהחלט להחליף תגובות ראשוניות מתוך דחפים, לתגובות מועילות ובונות, כאלו שיעלו לכם את המורל ויגדילו את הניצחון שבו זכיתם בגלל שעצרתם וחשבתם קצת.

צריך לתרגל, להיות יותר קשובים למה שקורה איתנו. לדעת לחיות ולהאמין שיש דרכים אחרות, רק צריך ללמוד אותן.