רוצה את כל החבילה!

אני רוצה ומתפללת, מבקשת
ומתחננת. כן, אני רוצה את כל
החבילה. לא מפריע לי כל מה
שכרוך בזה, כי אני רוצה להרגיש
שייכת וקרובה! יש לכם הצעות?

דרושה קהילה! כל היודע דבר מה על קיומה, מתבקש לפנות בדחיפות לשרון. המוצא הישר יבוא על שכרו. תודה.

אני רוצה ומתפללת, מבקשת ומתחננת, לגור בקהילה. לא מפריע לי חוסר האינטימיות, השיתופיות, הערבובייה, להיפך, אני מייחלת לכך.

אני מדמיינת שכנות, שהן גם חברות, מחליפות מתכונים, עושות סבב אירוחים בערב שבת, עוזרות בשמירה על הילדים. כמו שחברה שלי אומרת, כולם עם כולם.

אני רוצה להרגיש שייכת וקרובה.

אני רוצה להרגיש ביטחון. ביטחון שהילדות שלי מוגנות מפני פגעי העולם המערבי. מקום כזה שגם בספרייה יש רק ספרים מתאימים ונקיים. חברות שבבתים שלהן רק כשר. מקום שבו אין פחד מכל מיני טיפוסים כאלה ואחרים, או מגניבות. מקום שבו הצניעות נשמרת וכולם הולכים בדרך השם.

אידיליה? אני חושבת שזאת בהחלט יכולה להיות מציאות, ואני כל הזמן מדמיינת ומתכוונת לשם.

אבל, כשאתה חוזר בתשובה ועדיין קשור בפרנסתך לעיר הגדולה, לעולם שבחוץ, ואין לך לא זרם ולא רב, זה הופך קצת יותר מסובך. בכדי למצוא קהילה מתאימה יש צורך להשתייך, להיות מוגדר, להיות קצת יותר מאופס עם עצמך. כשאתה לא גדל בבית דתי והחינוך שלך מושתת על תרבות המערב, צריך לעשות דרך מאוד ארוכה בכדי להשלים פערים. גבר בן שלושים פלוס מוצא עצמו ברמה לימודית של ילד בן שבע בחיידר, וזה גורם לחוסר ביטחון ולבלבול בנוגע להשתייכות.

יש כאלה שחוזרים בתשובה ומיד מוצאים את הרב שלהם ואת הזרם המתאים. יש את אלה שההתקדמות שלהם מהירה מאוד, ותוך כמה שנים הם מצליחים להשלים פערים עצומים, וכבר אי אפשר להבדיל מי הדתי ה"מקורי" מהבית. לאלו יש סיכוי גדול יותר להשתייך לקהילה, למרות שבהתקדמות מהירה מדי בתשובה עלולות להיווצר בעיות של "אור גדול מדי", שיכולות לבלבל בהמשך הדרך, וזה עשוי לגרום לך למצוא עצמך בקהילה שפתאום אתה מרגיש שהיא לא מייצגת אותך יותר.

דווקא לחוזרים בתשובה חשובה כל כך תמיכתה של קהילה. להמון יש כוח רב יותר מליחיד, וזה גם מתבטא ביהדות. למשל, כשמתכנסים יחד בבית הכנסת להתפלל וצריך לפחות מניין בכדי לקיים את התפילה. הכוח הזה של הרוב, יכול להיות מהותי ועקרוני בדרכו של החוזר בתשובה. המסגרת, הדוגמא, התמיכה והשמירה – עוזרים, מחזקים ומעודדים אותך לצעוד בדרך הישרה.

אני לצערי עוד לא זכיתי. ההיפך הוא הנכון. הסביבה שעוטפת אותי היא ברובה אינה שומרת מצוות, ובשבתות איננו זוכים לאווירה של קדושה מסביב. מהבתים בסביבה אפשר לשמוע מוסיקה חזקה של מסיבות, והשכנים מוציאים את מכוניותיהם לסיבובים בשכונה. לא בכדי שואלת אותי בתי הבכורה מדוע נוסע יהודי זה בשבת? האם הוא מצרי רשע? והשאלות שלה משאירות אותי שוב ושוב נבוכה ומגומגמת.

את אווירת השבת הקדושה אנחנו צריכים לדלות מתוכנו, לבד. הרבה פעמים זה מאוד קשה. אנחנו כמו מבודדים מהסביבה, אין יוצא ואין בא. לפעמים זה ממש כמו כור היתוך.

אני מסתכלת בקנאה באמהות של הילדים בגן חב"ד, שגרות מרחק עשר דקות נסיעה ממני. בקהילה שכמו נוצרה מעצמה, מעצם האזור. השכנות נפגשות בגינה, לפעמים שולחות את הילדים הבוגרים לבד והולכות לנוח צהריים בשבת. הדלתות פתוחות, הבייביסיטר גרה קומה מתחת. כולם הולכים לאותו בית הכנסת. הכל זמין, קרוב, מכוס סוכר ועד החשמלאי.

וכן, אני גם שומעת את התלונות. כמה זה צפוף לפעמים, ושאין פרטיות, שהחיים אחד של השני פרושים לראווה וכו’… ואני רוצה את זה! את כל החבילה. אני מוכנה להכניס את כל השכונה לביתי ורק שלא אחוש את הבדידות הזאת יותר. הלוואי שנזכה למצוא את הקהילה שמתאימה לנו בדיוק, במקום שמתאים לנו, ושיהיה לנו את האמצעים גם לממש את הפנטזיה הזאת.

אז יש לכם הצעות? התקבלנו?