מי בראש?

אם אדם שואל "מי בראש?" הוא
מפסיד את הזדמנות לצאת זכאי
בימים הנוראים, מכיוון שהוא נשאר
בתוך האנוכיות שלו. טיפים מעשיים
לימים הבאים.

בימים הנוראים כל כלל ישראל עסוקים בענייני "ראש". ראש השנה הוא אכן הראש של השנה, ומנהג ישראל לאכול ראש של דג או ראש כבש כסימן לכך. בשמחת תורה מסיימים את התורה ומתחילים מחדש ב"ראש" – פרשת בראשית, ו"בראשית" היא אותיות "ראש בית", דבר הבא להעיד שהתורה הקדושה היא הכתובת הראשית של עם ישראל. אנחנו כביכול לנים ודרים בתורה.

בראש השנה ובפרשת בראשית עוסקים בבריאת עולם, בבחינת "היום הרת עולם". תורת הקבלה מסבירה כיצד השם יתברך ברא את עולם. היות ואין אתר פנוי מאור השם יתברך, הקדוש ברוך הוא היה צריך לצמצם את עצמו כביכול לצדדים כדי ליצור חלל פנוי שבו יוכל לברוא את העולם. רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, נחל נבע מקור חכמה, מבאר את היסוד הזה בספרו ליקוטי מוהר"ן (חלק ראשון, תורה ס"ד, עיין שם).

מה מלמדים אותנו בריאת העולם וכל עניין הצמצום? אם אנחנו רוצים להכין את עצמנו להיות כלים ראויים כדי לקבל את אור הקדושה ואור התורה – על האדם לצמצם את האנוכיות שממלאת כל חלל בליבו. למרות שדוד המלך היה מלך ישראל ומשיח השם, הוא כל כך ביטל את עצמו שהיה יכול להעיד: "ליבי חלל בקירבי"! פשוט לא נשאר לו זכר של אנוכיות וכל כולו כלי לאורו של השם יתברך. לא פלא אפוא שנהיה לנעים זמירות ישראל ובעל ומחבר ספר תהילים, הספר הכי פופולרי בהיסטוריה של האנושות כולה.

עוד עניין הקשור לבריאת העולם הוא מושג ה"זה לעומת זה ברא אלוקים," כפי שאומר קהלת. הרמח"ל מסביר בתחילת "דרך השם", שהקב"ה מוכרח לשמור על מאזן מדויק בין טוב לרע, כי אם אין מאזן והעולם נוטה לכיוון טוב או להיפך, אז האדם יוכל לטעון שמכריחים אותו לעשות טוב או רע. כפי שמלמד הרמח"ל, מערכת שכר ועונש יכולה להתקיים רק במסגרת המאזן המדויק, כי ללא מאזן מדויק בין טוב לרע אין בחירה חופשית, לא מגיע עונש על העבירות ולא מגיע שכר על המצוות.

מרגע לרגע מתחדד מאוד הניגוד בין טוב לרע בעניין "מי ראש". הבה נשווה בין משה רבינו לבין, להבדיל, ירבעם בן נבות.

"רבי" הוא ראשי תיבות "ראש בני ישראל". משה רבינו הוא לא רק אב לנביאים כפי שאומר הרמב"ם בעקרון השביעי של י"ג עיקרי האמונה, הוא גם ראש לכל מנהיגי ישראל וה"רבי" הראשון של כל ישראל, שורש ובניין אב לכל הבאים אחריו עד ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן. ובכל זאת, משה רבינו לא רצה להיות מנהיג, וברוב ענוותנותו לא ראה את עצמו ראוי בכלל להיות מנהיג. הוא לא הבין מדוע השם יתברך לא בחר באחיו הגדול ממנו, אהרן.

זה לעומת זה ברא אלוקים: לעומת משה רבינו, היה מלך ישראל הראשון – ירבעם בן נבות. בעוד משה זיכה את הרבים, ירבעם הכשיל את הרבים. הוא סגר את הדרך לירושלים כדי למנוע משבטי ישראל לעלות לרגל לירושלים. הוא בנה שני מזבחות – אחד בבית-אל ואחד בדן שבצפון – והעמיד עגלי זהב בכל אחד מהם. במקום לפאר את הקב"ה, הוא התפאר ולקח את כל הכסף והכבוד לעצמו, ההיפך, בתכלית ממש, ממשה רבינו.

אולם, אין הקב"ה מתייאש מהרשע הכי גדול. הגמרא (מסכת סנהדרין) מספרת לנו שמלך מלכי המלכים הקב"ה פנה בכבודו ובעצמו אל ירבעם והציע: "חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". התעלה על הדעת הצעה כזו? שהשם יתברך לא רק שיסלח לרשע על עבירות הכי חמורות שיכולות להיות, אלא יטייל איתו בצוותא בגן עדן?!?

אבל ירבעם, שכל כולו אנוכיות ואגואיסטיות, בעל גאווה רחוק מתשובה, מפסיד את הזדמנות חייו כאשר ענה לקב"ה בחוצפה שאין כדוגמתה: "מי בראש?"

הקב"ה, מתוך ענווה וסבלנות שאי אפשר להבין כלל עונה:, "בן ישי".

"אם כך", עונה ירבעם, "אני לא צריך הצעה כזו".

עד כדי כך ליבו אטום???

כן. ירבעם רק הרחיב את עצמו, שזה היפך הצמצום. לא נשאר בו שום מקום בקרבו הראוי לקבל את אור השם.

משל למה הדבר דומה? לאדם שהזמין חדר בבית מלון יוקרתי. המחיר אמנם גבוה אך המלונאי מבטיח לו כל מיני הטבות. סוף סוף, האדם מתרצה ומזמין חדר לשבוע הבא, משלם דמי קדימה יקרים והחדר המפואר נרשם על שמו. ביום המתוכנן הוא מגיע למלון, מקבל מפתח לחדרו ומצפה למצוא את אותם תנאים מפוארים שהובטחו לו. אך מה רבה הפתעתו כאשר הוא פותח את הדלת ורואה שהחדר מטונף, כל הריהוט הפוך ובקבוקים ריקים וקליפות פיצוחים זרועים על כל השטיח… ולא רק, שיכור מכוסה בבוץ סרוע על המיטה!!! האורח המרומה, בטרם הוציא את כל זעמו על המלונאי, מגרש את השיכור מהחדר. השיכור מעמיד פנים נעלבות. והנה, לתדהמת האורח, רודף המלונאי אחרי השיכור כדי לפייס אותו!

לב האדם נמשל לחדר בבית מלון. הקב"ה הוא האורח אשר מוכן לשלם מחיר יקר כדי להתאכסן שם, אך דורש תנאים נאותים של ניקיון רוחני, כלומר ביטול האנוכיות, הנמשלת לשיכור. אין מקום בחדר לשני דיירים שונים זה מזה בתכלית, כל שכן למלך ולשיכור. בנוכחות שיכור זה, כלומר היצר הרע והאנוכיות שהם עבודה זרה, כי ה"אנוכי" עובד את עצמו במקום לעבוד את השם, אז בודאי הקב"ה לא יתרצה להיכנס בכלל, וכך נדחקות רגלי השכינה. קל להבין מדוע כל אחד חייב לצמצם את עצמו ולהשאיר מקום בלב למלך מלכי המלכים יתברך שמו.

כעת ניתן להבין את הבטחתו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע: "מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם!". כשאנחנו מבינים היטב שרבינו הקדוש הולך בראש, ומתבטלים אליו כיאות, אז אין מה לדאוג. אבל אם אדם שואל "מי בראש" כפי ששאל ירבעם הוא מפסיד את הזדמנות לצאת זכאי בימים הנוראים, משום שנשאר בתוך הזוהמה של האנוכיות שלו. אבל אנחנו, חסידי ברסלב המקיימים את עצותיו והוראותיו של רבינו זי"ע בתמימות ובפשיטות, יודעים היטב שרבינו הולך בראש.

יהי רצון שנכתב ונחתם לאלתר לשנה טובה ומבורכת לנו ולכל כל ישראל, אמן!