אני מעל הפרחים, ולא הם מעלי!

"השם יתברך, תודה רבה שגם
היום אני מעל הפרחים ולא הם מעלי",
הוא נהג לומר לי ואין ספק שהודיה
זו עשתה רושם גדול בשמים.

במדרש תנחומא מובא: "רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך יוצר אור, שוקעת ואינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכים על כל דבר שאוכלים ושותים ורואים ושומעים ולא בחייהם בלבד, אלא אפילו במותם מברכים ומודים לפני הקב"ה".

עיקר החיים הם הודאה להשם יתברך. חיים בלי הודאה הם פשוט "מיתה", בזה שאדם אינו מודה הוא בעצם מחצין את מחשבתו המעוותת, הוא בטוח שהכל שלו ואין דבר שלא מגיע לו. במילים אחרות: "אני כאן המלך וכולם צריכים לשרת אותי"… כולנו מאמינים שלא יימצא ולו אחד בעולם שיסכים לשרתו בחדווה ויעשה טובות לאותו אחד. ואם כך בני אדם, אז מה קורה כשזה מגיע לקשר בין אדם למקום? השם יתברך דואג, זן ומפרנס בחמלתו הרבה, הוא מרפד לאדם את משעולי חייו כדי שלא יצעד בתוך קוצים פוצעים ומכאיבים, השמש נשלחת אלינו ממעל להאיר ולחמם את העולם, פרחים צומחים בשולי הדרך ומנעימים לכל עובר.

האם שאלנו פעם מדוע הפירות והירקות נבראו בעשרות גוונים ומינים, למה השם לא ברא למשל את כל הפירות בצבע לבן? או למה השם לא הכניס את כל הויטמנים והמינראלים במאכל אחד? מדוע יש כל כך הרבה סוגים בעלי צורות שונות, ריחות מגרים, טעמים מקסימים כמו: חמצמץ, מתוק וכו’? התשובה היא אחת: הקב"ה ברחמיו הרבים רצה שלא כך נאכל כדי לחיות, שאם כן היה מכניס את כל מה שזקוק לו הדם בירק או פרי אחד אותו היינו אוכלים בוקר צהריים ערב במשך כל החיים… לאכול אותו דבר?! אלא, רצה הקב"ה שגם נהנה! הרי כולנו מכירים את המושג שהעיניים אוכלות קודם לפה, לכן טבע השם יתברך בבריאה מראות, ריחות וטעמים מגוונים ויפים כל כך.

ואנו? האם זכרנו להודות להקב"ה על כך? האם הודינו פעם על עולמנו הנפלא שאנו חיים בו, שמלא בצבעים ובצלילים, עצים שמצלים? מתי נתנו את ליבנו ליום והלילה שמתחלפים בקביעות מדויקת שכזו? כמה אנשים חיים בעולם הרחב במשך חצי שנה ללא אור?

ברוך השם אנו זוכים להתהלך באופן עצמאי, שומעים ונושמים. יש אנשים, לא עלינו, לא זכו לקום בבוקר. ישנם ששוכבים במחלקות סופניות ונלחמים על חייהם. שום דבר לא ברור מאליו. אנו יושבים על זרי הדפנה, חיים נהדר, מתקיימים ומתפתחים ובמקום להודות על היש הנפלא, אנו בוחרים להתלונן על הקשיים הקטנים. נכון שבעינינו הם נראים גדולים ומפריעים לנו בשגרת החיים, אך מה הם לעומת כל החסדים והטובות המורעפים עלינו, מדוע אותם אנו תדיר שוכחים?

הכרתי בן אדם מקסים ובעל חסד שלא נמנה בין שומרי תורה ומצוות. הוא חלה במחלה הידועה בדמו וארבעה סוגים של חולי כבד זה שכנו בגופו. הרופאים נתנו לו רק שלושה חודשים ותו לא. ילדיו כבר הילכו בידיעה שהם הולכים לאבד את אביהם היקר בקרוב, אך מתוך כל המיואשים הרבים, דווקא הוא לא נתפס לייאוש, הוא צחק על מלאך המוות ולגלג עליו.

באותו זמן הוא קיבל עליו שלוש מצוות: האחת – נטילת ידיים של שחרית. השנייה – גילוח זקנו עם מכונה ולא באמצעות תער, השלישית: נתינת צדקה בכל יום. לצידה של הצדקה היה מוסיף הודיה אישית קטנה להקב"ה: "השם יתברך, תודה רבה שגם היום אני מעל הפרחים ולא הם מעלי". אין ספק שהודיה זו עשתה רושם גדול בשמים. אותו אדם (שמו שמור במערכת "ברסלב ישראל") הבריא באופן ניסי לגמרי מארבעת סוגי המחלה וחי במשך עשר שנים נוספות!

ההודיה לקב"ה מצילה ומגינה. לא צריך לשבת על זרי הדפנה ובסוף להתחנן רק כשיש צרות. אפשר לפני כן להודות על העבר ועל ההווה ובעצם, על הכל. כי כל מה שקורה זה אך ורק לטובתנו. ניסים רבים השם שולח אלינו, אז מדוע להמתין לקושי אם אפשר להודות על הטוב ועל ידי זה, בעזרת השם, למנוע את הקושי?

"ההודאה היא דרך נפלאה להתקרב לקב"ה, כמו שכתוב: ‘כל ימיו כעס ומכאובות’ כי אין טוב אלא תורה, ולפעמים מעוצם הייסורים, קשה לאדם להתקרב לקב"ה ואפילו לפרש צערו אינו יכול, כי הייסורים אוטמים את ליבו ועל כן, עצה גדולה לזה שבכל פעם יזכיר לעצמו את כל הטובות הנצחיות שהשם עשה עם אבותינו ועימנו והעיקר להודות על מה שזכה להיות מזרע ישראל…" (רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות).

מי מאיתנו אינו חפץ להתקרב לבורא, לחסות בצל כנפיו? יש דרך לעשות את זה: לומר תודה רבה לך השם. להודות. לא לחכות שהלב יאטם מצרות. אין ספק שזה יוריד לנו שפע רב ממרומים.

לפעמים אדם זוקף לזכותו את ההצלחות ושוכח להודות למי שעזר לו להגיע אליהן, בזה מראה שהוא דוגל ב"כוחי ועוצם ידי". אינו מכיר שהצלחותיו הן מהשם ולא מודה על כך. וכן, לעיתים בוכה אדם על כישלון, והרי אף הוא אינו שייך לו, גם ההצלחה וגם הכישלון באים אליו מאותה כתובת. אין לומר: אני הצלחתי. ובאותה מידה אין להגיד: אני נכשלתי. כי אם השם רוצה שתצליח – אז אתה תצליח, ולהיפך.

לכן ישים כל אדם אל ליבו להודות על ההצלחות ולזכור שזה לא הוא. ולא פחות חשוב, להודות להשם גם על הכישלונות. כן, קראתם נכון, כי הקב"ה עושה כל דבר כסימנים בדרך והכישלונות הם בסך הכל תזכורות לכך שלא אנחנו מנהלים את העולם! (מתי נבין את זה?)

בעבר, כשהקב"ה היה מחלץ מצרה, היו מביאים קרבן תודה. אך עתה כשאין לנו בית המקדש ולא קרבנות – "צריך להודות בכל ליבו שזה בחינת שמחה. כי עיקר השמחה היא ההודאה להשם יתברך" (רבי נחמן מברסלב).

כשאדם שמח ומתהלך בפנים קורנות זוהי ההודאה הגדולה ביותר, שכן השמחה מעידה על אהבת השם והכרה בניסיו. היא מראה שהאדם מבין שהכל לטובתו ומודה על כל הנעשה עימו ואין ספק שזוהי הנחת הגדולה ביותר לאבא, שרואה את בנו שמח ומודה לו.

הכרת הטוב גורמת לגלגל חוזר. בן אדם מקבל טובה, מודה עליה, ואז הוא זוכה לקבל טובות נוספות. התודה פותחת את הצינור לקבלת שפע נוסף, כמו שנראה בסיפור הבא שהתרחש במציאות וסופר מכלי ראשון: אדם שלא נמנה על חסידי ברסלב, ניגש לחברו הברסלבאי ותינה בפניו את צערו על כך שיש לו שני ילדים הנשואים כבר שנים רבות ולא זכו עדיין להיפקד בזרע של קיימא. אמר לו חברו: יש לי עצה בשבילך, שלם לי כרטיס לאומן לראש השנה ואתפלל בעבורם על הציון הקדוש. שמע אותו אחד לעצתו ושילם לו את הכרטיס. בסייעתא דשמיא, עוד באותה שנה נפקדו שניהם ואביהם נתן כרטיס נוסף לחברו שיסע להודות בראש השנה על הציון הקדוש. שנה לאחר מכן שוב ניגש אליו בצער, והפעם סיפר ששני בניו מעוכבי שידוך ושום דבר לא זז. אמר לו החבר: מה הבעיה? תעזור לי שוב להגיע לאומן ואתפלל עליהם. וכך היה. ברוך השם, שניהם זכו להתארס ובראש השנה אותו חגגנו לא מזמן אצל רבינו הקדוש, נסע החבר עם כרטיס שקנה לו אותו אב כדי להכיר טובה ולהודות על הנס. גלגל חוזר, אדם שזוכר להודות מקבל ניסים נוספים.

ועוד מסופר, על אחד מאדמו"רי גור שפעם בא אליו חסיד כשמפיו עולה שוועה, אשתו חולה אנושה ואין מזור למחלתה. בירך הרבי שתבריא החולה במהרה ויצא החסיד בלב קל. לאחר זמן רב נכנס שוב החסיד אל הקודש פנימה לבקשת עצה בנושא מסוים.

שאלו הרבי: "האם הבריאה החולה?"
ענה החסיד: "בודאי."

אמר לו הרבי: "אם כן מדוע לא באת לומר, האם רק צרות הרבי צריך לשמוע? אי אפשר לבוא ולספר לו גם על הישועה!?"

והמסר מובן וברור: עשו לך טובה – אל תשכח להודות ולשמח בכך את נותן הטובה. אם זה אבינו מלכנו, השם יתברך, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, בני אדם שהטיבו עימך.

שנזכה להיות תמיד בשמחה עילאה ונודה על כל הטוב שמסביבנו!
 

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net