בשדי יער עמוד 29-30

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 29-30

כִּי בְךָ בָּטָחְנוּ

בִּפְרָט שֶׁהַקֶּשֶׁר עִם הַבּוֹרֵא הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאַבָּא, כִּי הַבּוֹרֵא נִמְצָא אִתְּךָ וּמַקְשִׁיב לְךָ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה, וְיָכוֹל לָתֵת עֶזְרָה שֶׁל מַמָּשׁ, אַף מִמְּקוֹמוֹת שֶׁלֹּא צִפִּיתָ, וְהָעִקָּר: רַק בּוֹ אֶפְשָׁר לִבְטֹחַ בֶּאֱמֶת, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר “חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת”, שֶׁרַק בַּבּוֹרֵא אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לִבְטֹחַ, מִשּׁוּם שֶׁיֶּשְׁנָם שִׁבְעָה תְּנָאִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בְּמִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ, וּתְנָאִים אֵלּוּ מִתְקַיְּמִים אַךְ וְרַק אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. תְּנָאִים אֵלּוּ הֵם:
א. שֶׁהוּא מְרַחֵם עָלֶיךָ. ב. שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְעַלֵּם מִצְּרָכֶיךָ וְאֵינוֹ מִתְרַשֵּׁל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ עָלֶיךָ. ג. שֶׁהוּא חָזָק וּבִלְתִּי מְנֻצָּח, וְלֹא יוּכַל לִמְנֹעַ אוֹתוֹ שׁוּם גּוֹרֵם, כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם אוֹ כֹּחוֹת טִבְעִיִּים וְאַף רוּחָנִיִּים, מִלַּעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתְךָ. ד. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ יְדִיעָה שְׁלֵמָה מַה הֵם הַצְּרָכִים שֶׁלְּךָ, אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ לֹא יוֹדֵעַ מֵהֶם. ה. וְשֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ הִיא תְּמִידִית, וּמִימֵי יַנְקוּתְךָ וְעַד יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן הוּא אִתְּךָ. ו. שֶׁכָּל הַהַנְהָגָה וְהַהַשְׁגָּחָה עָלֶיךָ מְסוּרָה בְּיָדָיו בִּלְבַד, וְאֵין שׁוּם גּוֹרֵם מִלְּבַדּוֹ, שֶׁיּוּכַל לִמְנֹעַ מִמְּךָ אֵיזוֹ טוֹבָה אוֹ לְהַזִּיק לְךָ, וְכֵן אֵין גּוֹרֵם מִלְּבַדּוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהֵיטִיב לְךָ אוֹ לְהַצִּיל אוֹתְךָ. ז. שֶׁחַסְדּוֹ וּנְדִיבוּתוֹ הֵם אֵין סוֹפִיִּים, בֵּין לְמִי שֶׁרָאוּי לָהֶם וּבֵין לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי.
וְזוֹ פַּשְׁטוּת הָאֱמוּנָה: אַתָּה נִבְרָא! וְיֵשׁ בּוֹרֵא מֵעָלֶיךָ שֶׁנִּמְצָא אִתְּךָ כָּל הַזְּמַן! וְהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים: “הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע?” – פֵּרוּשׁוֹ: וְכִי מִי שֶׁבָּרָא אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ? לָכֵן הָאָדָם הַמַּאֲמִין צָרִיךְ לִחְיוֹת אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ כָּל הַזְּמַן, וְרוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וְרוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ בְּכָל תְּחוּם, וְלָכֵן עִם הַבּוֹרֵא אֶפְשָׁר, וּכְדַאי, וּמֻכְרָחִים, לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן בְּקֶשֶׁר – כָּאן לְבַקֵּשׁ, כָּאן לְהִתְיַעֵץ, כָּאן לְסַפֵּר לוֹ מָה עוֹבֵר עָלֶיךָ כַּנַּ”ל, וְאָדָם שֶׁחָסֵר לוֹ אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה עִם הַבּוֹרֵא, חָסֵר לוֹ אֶת הָעִקָּר, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה הוּא “דָּתִי” אוֹ “חֲרֵדִי” – הָעִקָּר חָסֵר לוֹ.
לָכֵן, לִפְנֵי כָּל הַשְּׂכָלִים, הַהֶסְבֵּרִים, הָרְאָיוֹת, הַהוֹכָחוֹת וְכַד’, לִפְנֵי כָּל לִמּוּד וְהִתְעַמְּקוּת בְּכָל נוֹשֵׂא, הַתְחָלַת הַהַתְחָלוֹת הִיא: תְּדַבֵּר עִם בּוֹרֵא עוֹלָם בַּפֶּה שֶׁלְּךָ בַּמִּלִּים שֶׁלְּךָ! כִּי בְּכָל מָקוֹם מַמָּשׁ, וּבְכָל מַצָּב וּבְכָל זְמַן – בּוֹרֵא עוֹלָם נִמְצָא לְיָדְךָ! תְּדַבֵּר אִתּוֹ!

עִקַּר הַדְּבֵקוּת וְהַחִבּוּר

הַדִּבּוּר הוּא הַקֶּשֶׁר הָעִקָּרִי עִם הַבּוֹרֵא. לָכֵן אֵין זְמַן שֶׁבּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אָדָם הַנִּמְצָא בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר וְהַמְגֻנִּים בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ וְיָכוֹל לְדַבֵּר עִם הַבּוֹרֵא, מֵאַחַר וְהַקֶּשֶׁר לַבּוֹרֵא – לָאֱמוּנָה – צָרִיךְ לִהְיוֹת קֶשֶׁר תְּמִידִי וְרָצוּף, כִּי אֵין זְמַן שֶׁבּוֹ הָאָדָם פָּטוּר מֵהָאֱמוּנָה אוֹ מָנוּעַ מִמֶּנָּה, וְכַאֲשֶׁר הוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַבּוֹרֵא, לְמַעֲשֶׁה אֵין לוֹ קֶשֶׁר עִמּוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה פ”ד חֵלֶק שֵׁנִי: “דַּע, שֶׁעִקַּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הוּא שַׁעַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…”. וְהַתְּפִלָּה פֵּרוּשָׁהּ הַדִּבּוּר עִם ה’, כִּי בֶּאֱמֶת הַתְּפִלָּה הָעִקָּרִית, הִיא אוֹתוֹ דִּבּוּר פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ם (הִלְכוֹת תְּפִלָּה), שֶׁזּוֹ הִיא הַתְּפִלָּה מֵעִקַּר הַדִּין, פָּשׁוּט לְדַבֵּר בְּמִלִּים שֶׁלּוֹ, לְשׂוֹחֵחַ, לְהוֹדוֹת, לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת וְכוּ’.
יוֹצֵא שֶׁגַּם מִצַּד הַהֲבָנָה הַפְּשׁוּטָה, מוּבָן שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר לַה’, הוּא פָּשׁוּט לְדַבֵּר אִתּוֹ. וְגַם מִצַּד מִצְווֹת הַתּוֹרָה, מַה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהִתְפַּלֵּל, פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר עִם הַבּוֹרֵא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, כַּמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ם הַנַּ”ל שֶׁאֵין לַתְּפִלָּה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ עָלֶיהָ, לֹא נֹסַח וְלֹא מָקוֹם וְלֹא זְמַן וְלֹא קִצְבָּה וְכוּ’, אֶלָּא כָּל אָדָם יִתְפַּלֵּל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, וּכְפִי כֹּחַ הַבִּטּוּי שֶׁלּוֹ. וּבֶאֱמֶת הַדִּבּוּר הַפָּשׁוּט עִם הַבּוֹרֵא, הוּא מַה שֶּׁעָשׂוּ אֲבוֹת עוֹלָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה הִמְשִׁיכוּ כָּךְ, וְהַסִּדּוּר שֶׁנִּכְתַּב מְאֻחָר יוֹתֵר רַק נוֹעַד לְהַחֲזִיק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, שֶׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם אֵיזֶה קֶשֶׁר לַתְּפִלָּה, וּמִי שֶׁכָּתַב אֶת הַתְּפִלָּה לֹא הִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת פַּשְׁטוּת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הַדִּבּוּר, אֶלָּא לַעֲזֹר לְאֵלּוּ שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם וּלְהַחֲזִיק אוֹתָם בְּקֶשֶׁר עִם הַתְּפִלָּה.