בשדי יער עמוד 55-56

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 55-56

הַבֵּן שֶׁהוּא קְצָת יוֹתֵר חָכָם – אָמְנָם אֵינוֹ מְרֻצֶּה מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁקִּבֵּל, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר – אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מֵבִין שֶׁהָעֹנֶשׁ אֵינוֹ בְּחִנָּם, וְהוּא מְחַפֵּשֹ עַל מָה אָבִיו נָתַן לוֹ עֹנֶשׁ זֶה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מוֹצֵא – הוּא מִתְוַדֶּה, מִתְחָרֵט, מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֹא לַחֲזֹר לְסוּרוֹ. וְאַף אִם לֹא מָצָא הוּא מְבַקֵּשׁ מֵאָבִיו סְלִיחָה בִּכְלָלִיּוּת, וְאוֹמֵר לְאָבִיו: סְלַח לִי אַבָּא עַל הַדָּבָר שֶׁבִּגְלָלוֹ נָתַתָּ לִי עֹנֶשׁ וְתַעֲזֹר לִי לֹא לַחֲזֹר על עֲווֹנוֹת אֵלּוּ לְעוֹלָם.
הַבֵּן שֶׁהוּא עוֹד יוֹתֵר חָכָם – יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְנָתַן לוֹ אֶת הָעֹנֶשׁ בִּשְׁבִיל לְהֵיטִיב עִמּוֹ. לָכֵן הוּא מְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ בְּשִֹמְחָה וּפוֹנֶה לְאָבִיו: אַבָּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּל כַּוָּנָתְךָ הִיא לְעוֹרֵר אוֹתִי וּלְקָרֵב אוֹתִי אֵלֶיךָ, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ אָבִי הַיָּקָר עַל שֶׁאֵינְךָ מֵנִיחַ לִי לִטְעוֹת. וְהוּא מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּמְחַפֵּשׂ עַל מָה נָתַן לוֹ אָבִיו אֶת הָעֹנֶשׁ, וְכַאֲשֶׁר הוּא מוֹצֵא – הוּא מִתְוַדֶּה, מִתְחָרֵט, מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְתַקֵּן וְלֹא לַחֲזֹר שֵׁנִית. וְאִם אֵינוֹ מוֹצֵא הוּא מְבַקֵּשׁ מֵאָבִיו: אָנָּא מִמְּךָ, תַּרְאֶה לִי עַל מָה נָתַתָּ לִי אֶת הָעֹנֶשׁ.
כַּמּוּבָן שֶׁהַבֵּן הַזֶּה הוּא בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה מְאֹד, כִּי הוּא שָֹמֵחַ בְּיִסּוּרִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן גָּדוֹל, וְהוּא, שֶׁרַק אַחֲרֵי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֹנֶשׁ הוּא מִתְעוֹרֵר לְתַקֵּן מַעֲשָֹיו.
אֲבָל יֶשְׁנוֹ בֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת אוֹהֵב אֶת אָבִיו בִּשְׁלֵמוּת. הוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ בִּשְׁבִיל לְהִתְעוֹרֵר וּלְהָבִין שֶׁהוּא חָטָא, אֶלָּא בְּכָל יוֹם הוּא בּוֹדֵק וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: מָה אָבִי צִוָּה עָלַי הַיּוֹם? הַאִם קִיַּמְתִּי מַה שֶּׁצִּוָּה עָלַי בִּשְׁלֵמוּת? הַאִם מִתְנַהֵג אֲנִי כְּמוֹ שֶׁאָבִי רוֹצֶה? הוּא עוֹשֶֹה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מְפֹרָט עַל כָּל מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה, אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לְהִתְנַהֵג אִם לָאו. עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁזָּכָה לַעֲשֹוֹת הוּא מוֹדֶה לְאָבִיו שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹתָם וְהוּא מִתְמַלֵּא בְּשִֹמְחָה. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנָּהַג בָּהֶם שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה הוּא מִתְמַלֵּא בַּחֲרָטָה. וְהוּא בָּא לִפְנֵי אָבִיו, מוֹדֶה לוֹ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶֹה עִמּוֹ: שֶׁמְּפַרְנְסוֹ וּמְכַלְכְּלוֹ וּמְלַמְּדוֹ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְכַדּוֹמֶה. וְעַל מַה שֶּׁלֹּא נָהַג כָּרָאוּי הוּא מִתְוַדֶּה לְפָנָיו, וּמַבִּיעַ חֲרָטָה, וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וּמַבְטִיחַ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא לְתַקֵּן מַעֲשָֹיו.
כַּמּוּבָן שֶׁאָבִיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַזֶּה מִתְמוֹגֵג מִנַּחַת וְתַעֲנוּג, וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אֵיזֶה בֵּן חָבִיב! יוֹדֵעַ הוּא לְהַעֲרִיךְ אֶת הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשִֹים עִמּוֹ, וְרוֹצֶה הוּא בֶּאֱמֶת לַעֲשֹוֹת טוֹב. הוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה שֶׁאַעֲנִישׁ אוֹתוֹ, אֶלָּא מִשְׁתַּדֵּל מֵעַצְמוֹ לְהִתְעוֹרֵר לְתַקֵּן מַעֲשָֹיו, וּבָזֶה הוּא חוֹסֵךְ לִי אֶת הַצַּעַר וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי כַּאֲשֶׁר אֲנִי צָרִיךְ לְהַעֲנִישׁ אֶחָד מִבָּנַי עַל מְנָת לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לַעֲמֹד עַל טָעוּתוֹ. אִם כֵּן, אַף שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא טוֹעֶה וְעוֹבֵר עַל דְּבָרַי, וַעֲדַיִן לֹא תִּקֵּן כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים שֶׁחֶלְקָם אַף חֲמוּרִים, בְּכָל זֹאת, אֵיךְ יִמְלָאֵנִי לִבִּי לְהַעֲנִישׁוֹ עַל כָּךְ? הֲרֵי הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַשְׁקִיעַ זְמַן קָבוּעַ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ לִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ הֵיכָן יֵשׁ לוֹ עוֹד מַה לְּתַקֵּן וְכֵיצַד לַעֲשֹוֹת רְצוֹנִי. בֵּן כָּזֶה אֲנִי אַעֲנִישׁ?! אַדְרַבָּה, אִם רַק יַשְׁמִיעַ לִי אֶת קוֹלוֹ, אֲמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו. וּבַדְּבָרִים שֶׁהוּא טוֹעֶה בָּהֶם עֲדַיִן, אֶרְמֹז לוֹ עֲלֵיהֶם בַּעֲדִינוּת רַבָּה וּבְאַהֲבָה רַבָּה, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁמִּיָּד שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּטָעוּתוֹ הוּא יְתַקֵּן אוֹתָהּ.
וּמַמְשִׁיךְ הָאָב לְהַרְהֵר: הַלְוַאי וְכָל בָּנַי יָבוֹאוּ לְפָנַי כָּל יוֹם וִידַבְּרוּ עִמִּי כָּךְ, וִיבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לְמַלֵּא חֶסְרוֹנָם, בְּוַדַּאי אֶתֵּן לָהֶם מְבֻקָּשָׁם. וַאֲפִלּוּ בְּנִי חֲסַר הַהֲבָנָה שֶׁכּוֹעֵס כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַעֲנִישׁוֹ – אִם רַק יְדַבֵּר עִמִּי וְיִפְנֶה אֵלַי לְבַקֵּשׁ עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו, מִיָּד אֲמַלֵּא אוֹתָם, וְאוּלַי יָבִין כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ.

הַבֵּן הָאוֹהֵב

כָּל אָב אוֹ אֵם, אִם בְּנָם יָבוֹא אֲלֵיהֶם כָּל יוֹם וְיַגִּיד תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר טוֹב שֶׁקִּבֵּל, וְגַם יְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל כָּל דָּבָר רַע שֶׁעָשָֹה, וְעוֹד יְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּקָרְבוּ אוֹתוֹ וִיחַזְּקוּ אוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, וְיַעֲשֶֹה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ כָּל יוֹם עַל מַעֲשָֹיו, אִם טוֹבִים הֵם אִם לָאו – בֵּן כָּזֶה הֵם יַעֲנִישׁוּ?! כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא.
לָכֵן, אָדָם הָרוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ הַבֵּן שֶׁאוֹהֵב אֶת אָבִיו בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר בְּכָל יוֹם לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִֹיחָתוֹ לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.