חוסר רגישות

"מה שאתה לא יודע, לא יפגע בך",
זאת אמרה מוכרת, אבל לא נכונה.
מה שאתה לא יודע בהחלט יכול לפגוע
בך. התעלמות זאת לא ברכה, היא
פספוס של הזדמנויות ואובדן חיים…

הזר התכופף לעבר הילד ושאל אותו אם הוא יכול לעשות לו טובה, "תוכל לעזור לי בבקשה להרים את שקיות הקניות עד לבית שלי? הוא לא רחוק". הילד נאנח וענה בקול ביישני ומתנצל, "אני לא יכול, אמא שלי מחכה לי. ממש חייב לרוץ הביתה". אבל במקום הביתה, הוא רץ למגרש, למשחק כדורסל עם החבר'ה.

בכל מקרה, חבר נוסף שהיה נוכח לא נשאר אדיש לבקשת הזר וגם לא רץ למגרש. מתוך אכפתיות ואמפטיה לקשיש, הוא קיבל על עצמו את האחריות ועזר לו לשאת את שקיות הקניות עד לביתו. מיד לאחר מכן רץ הילד למגרש, למקום המפגש עם החברים.

"תגיד, למה איחרת?" שאל החבר הראשון (זה ש"מיהר" הביתה).

"כי עזרתי לזקן ההוא לסחוב את השקיות הביתה".

"מה עשית?"

"כן. וזה היה שווה. אתה יודע למה?", והתקרב לאוזנו של חברו כמי שרוצה להמתיק עמו סוד, "כשהגענו אליו הביתה הוא נתן לי עשרה שקלים וחבילת שוקולד".

הילד הראשון הזעיף את פניו ואמר בזעם, אך בשקט לעצמו: "חשבתי שאני חוסך מעצמי טרחה, אבל בסופו של דבר זה עלה לי בעשרה שקלים וחבילת שוקולד…"

כמה פעמים דבר כזה חזר על עצמו במהלך חיינו ועלה לנו קצת יותר מעשרה שקלים וחבילת שוקולד? כמה פעמים בחיים אנשים מפנים את גבם להזדמנות של פעם אחת בחיים, כשהם רואים בה לא יותר מאשר עוד אופציה בחיים?

ישנו סיפור על גבר אירופאי, שההבנה המעטה שלו את השפה האנגלית עלתה לו בעבודה מכניסה. הוא חשב שהבוס אמר לו להכניס את המכונית לחנות, בזמן שהבוס אמר לו רק לכבות את מנוע המכונית. לבוס זה עלה במאוד דולרים (על שירות לא הכרחי), ולעובד במקום עבודתו (בגלל התעלמות מלימוד השפה הזרה והבנתה).

"מה שאתה לא יודע, לא יפגע בך" – זאת אמרה מוכרת, אבל לא נכונה. מה שאתה לא יודע בהחלט יכול לפגוע בך, וברוב המקרים כן יפגע בך, במספר נקודות חיים בעתיד. התעלמות היא לא ברכה, היא פספוס של הזדמנויות ואובדן חיים.

אנשים אוהבים לטייל עם מדריכי טיולים, רק מתוך חשש שמא יפספסו את כל המקומות ה"שווים" שהמליצו להם לבקר בהם. הם קוראים כל מידע שישיגו כדי לוודא שהם מנצלים כל הזדמנות לביקור באתר כזה או אחר, מה שנקרא למצות את הטיול על הצד הטוב ביותר.

אנשים שאוהבים לעשות כסף נוהגים בדומה למטיילים הנ"ל. גם הם קוראים כל עיתון או מגזין העוסק בכלכלה ועסקים. אולי יש שם הזדמנות עסקית שלא הבחינו בה. כי ברור לכל אדם שאוהב לעשות כסף, שבעולם העסקים התעלמות היא פספוס הזדמנויות שלא יחזרו על עצמן (ברוב הפעמים).

אבל כשזה מגיע לחיים, התעלמות – בשביל הרבה אנשים, היא משהו שאפשר לחיות אתו. ההבדל מאוד פשוט: טיול עולה כסף ויכול להיות גם השקעה חד-פעמית (בכל זאת, לא כל יום יוצאים לטיול של חודש ומעלה ומבקרים בכל כך הרבה מדינות ואתרים). והדבר נכון גם כשמדובר בעסקים, עולם שנחשב עם מזל ברגע שההזדמנות נוקשת בדלת.

בכל אופן, החיים בכלליות נראים כמלאים בהזדמנויות. נכשלת היום, אתה יכול להתחיל מחדש מחר. נכשלת מחר, אתה יכול להתחיל רענן ביום שאחרי, וכן הלאה. חיים מלאי אינסוף מחר הם חיים מלאי אינסוף הזדמנויות. אז למה לדאוג?

ישנו סיפור בתורה שמתאים לרבים וטובים מאיתנו. זה סיפור על שני אחים תאומים שעושים ביניהם עסקה חשובה – עסקת חיים מה שנקרא. זה הסיפור של עשיו ואחיו הצעיר, יעקב.

כבכור, עשיו היה זכאי לירושה הרוחנית – ברכת הבכורה, מאביו יצחק, ומסבא שלו – אברהם אבינו. עשיו, איש העולם, ראה בדבר זה עניין שולי חסר משמעות. כתוצאה, יום אחד הוא מכר את הזכות הזאת – ברכת הבכורה, עבור לחם ונזיד עדשים, כאיש העולם שעסוק 'מכף רגל ועד ראש' הוא היה רעב ועייף באותו יום…

אחרי שהשביע את רעבונו וחידש את כוחותיו, אומרת לנו התורה: "…ויקם וילך, ויבז עשיו את הבכורה" (בראשית כו).

בסופו של דבר, הגיע הרגע בו עשיו הבין על מה הוא ויתר בעבור אותו נזיד עדשים, ושהוא יתחרט חרטה גדולה על החלטה גורלית זו. 48 שנים אחרי, יצחק אבינו היה מוכן לברך את בנו הבכור. יצחק חשב שעשיו הוא עדיין בנו בכורו, ועשיו חשב שאין שום קשר למכירת הבכורה לאחיו יעקב ולברכה. אולם הייתה זו טעות, כי ברכה זו מיועדת לבן הבכור.

עשיו טעה. ההשגחה האלוקית סובבה כך שיעקב הוא זה שקיבל את הברכה. וכשעשיו שמע על זה נאמר: "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד" (שם). כי אם העסקה היא מכירת הבכורה – ברכות נצח, עבור אוכל, הצעקה כמובן הייתה מתבקשת.

קשה להרבה מאיתנו לצחוק כי גם אנחנו השלכנו לא פעם הזדמנויות חשובות עבור דברים בטלים וחסרי חשיבות. למעשה, האתגר בחיים הוא לגלות את ההזדמנות שמסתתרת בכל רגע, בכל רגע בחיים, ולהשתמש בה כראוי. להפיק את מירב התועלת ממנה.

היכולת לעשות זאת מצריכה רגישות, ורגישות באה מתוך הבנה למה אנו צריכים להיות רגישים ומדוע. זהו תפקיד התורה, מכל מה שהיא מלמדת אותנו ומספרת לנו, מהמצוות והפירושים הנפלאים עליה, שיספקו לנו את ההבנה שמובילה לרמות רגישות כאלה.

טעות, אם כן, היא תוצאה של חוסר רגישות, ובמיוחד חוסר רגישות רוחנית. זה הדבר שמוביל את האדם לחיות חיים פחות איכותיים, וגם בעולם של הרחוקים מתורה ומצוות החלו לתת את הדעת על זה.

ביום הכיפורים עמדנו כולנו בבית הכנסת ובחלק של הוידוי, כשהיכנו על החזה, אמרנו: "… על חטא שחטאנו ב…" בעצם התכוונו לומר:

על חטא שחטאנו… כשפספסנו הזדמנויות שיכלו לעזור לנו לצמוח ברוחניות שלנו…. על שהפגנו חוסר רגישות רוחנית להזדמנות שנתת לנו… על שלא למדנו מספיק על ההזדמנות שניתנה לנו בחיים להיות רגישים… על התוצאות של חוסר האחריות וחוסר הרגישות שהפגנו בכל הזדמנות שנתת לנו.