פרשת השבוע לך לך – מתייחסים אלינו שם למעלה?

'בין אדם לחבירו' – מערכת הקשרים המורכבת ביותר. הרבה דברים מתרחשים בתחום העדין הזה, ומאחורי הכל עומדת השאלה – איך מתייחסים אלי? יותר מכל מה שמסוגל אדם להעניק, זקוק זולתו לתחושה הפשוטה – זקוקים לי, חושבים עלי, בקיצור יחס. זה הדבר היחיד שהוא מבקש. ויש דרכים רבות לאדם להשיג את מבוקשו, ביושר או בעקיפין, ברמז או בדיבור, ובכל אופן אחר שיעניק לו את מנת החמצן ההכרחית – קורטוב של התייחסות. בסתר ליבו יודע כל אחד, לא משנה כמה ומה, איך ומתי, לפני הכל וגם לאחרי, מה שחשוב הוא – איך מתייחסים אלי.

ראשון למאמינים

אור כשדים. ערש האמונות התפלות ועבודת האלילים. תרח, נימרוד, כתות ופולחנים. אלו מוצאים בגוש גרניט אליל רב כוח, אחרים מזהים את מחולל הבריאה בעץ מחוטב. גורמי שמים, כוכבים ומזלות, השערות ודמיונות ומסורות מעוותות, איש ככל העולה על רוחו. ובתוך הערפל צועד ילד אחד פעוט ושואל וחוזר ושואל: 'מי ברא כל אלה?'

אבינו הראשון, אברהם, הכיר את בוראו בגיל שלוש. הוא שקל ומדד ואיזן וחקר, עד שידע להצביע בבירור ולומר 'הנה'. בתחילה העמידה בפניו הבריאה פנים חתומות, אטומות. מאומה לא רמז כאן על מציאות הבורא, על רצונו ועל השגחתו. ככל שהלך אברהם אבינו וחיפש, כך פתח בפניו הבורא יתברך שערים. מעטה ההסתרה הלך ונמוג, יריעות של כפירה, אמונות תפלות ותעתועי דמיון נגללו, והאמונה החלה להאיר שמי תבל.

אחד היה אברהם, לא הייתה לו 'מסורת אבות', לא מנהגים גם לא שיטות. לגמרי לבד צעד אבינו הראשון והכשיר את הקרקע עבור בני העולם. לימד דעת ואמונה לרבבות, וקירב אלפים תחת כנפי השכינה. תורה לא באה עדיין לעולם, גם לא מצוות, ועם זאת היו כל חייו הקדושים רצף אחד של דבקות. יום ועוד יום, וגם לילה. קיץ וחורף, עליות וירידות, ניסיונות ומחלוקות.

עם מה חי אברהם? סביב מה נארג הקשר המופלא הזה עם בורא עולם?

געגועים – זה הסוד.

הראשון שהביא לכאן את ידיעת מציאות הבורא, הוא אברהם אבינו. הוא ש'הוריד' הנה את הפתיל הראשון הקושר בין הבורא לנברא. וכל חייו לא היו אלא געגוע אחד מתמשך, לדעת את השם.

ההקדמה לתורה

בפתחו של כל חיבור ישנה הקדמה, כתוב שם לשם מה נכתבו הדברים, כתובה שם בעצם השורה התחתונה. גם לתורה הקדושה יש הקדמה. לפני שמסדרת התורה הקדושה את תרי"ג מצוות, עשה ולא תעשה, חוקים ומשפטים, היא מקדימה ומציירת את התכלית, העיקר והמכוון שאמור לעלות ולבוא מתוך קיום הדברים. אברהם אבינו הוא ההקדמה, אם רצונך לדעת מהי נקודת המרכז של כל קיום התורה, לך אצל אבינו הראשון אברהם. על איזה ציר התנהלו חייו הקדושים של אבי האומה, סביב מה נסובו מעשיו, מחשבותיו ודיבוריו. בנקודה הזו מצויה עיקרה של תורה.

אברהם אבינו חי כל חייו מול בורא עולם, כל תנועה קלה, מחשבה דיבור או מעשה, נעשו מתוך שיקול הדעת של 'שיויתי'. בכל שעה ורגע אפשרי בערה בקרבו התשוקה להכיר את השם, ושום השגה לא הביאה את נפשו הצמאה לידי שובע. מתוך התבערה והעירנות הזו, חצה גופו הקדוש את ימי חייו בעולם החומר. בעשרה ניסיונות בחן בורא העולם את נאמנותו של אבינו, ובכולם הוא עמד מתוך ביטחון ובהירות מופלאה בנוכחות השם.

ראשון לנימולים

איך זוכים לנפש ערה? שואל כל אדם את עצמו. הישנוניות, זו שאופפת את חושינו כמעט באורח קבע, הופכת את חיינו למשהו כבד ואפור, איך מתפטרים ממנה. הנפש מטבעה צריכה שתבער לכל דבר שבקדושה, אילו ידע אדם עד כמה מבקשים מלמעלה את נוכחותו, עד כמה מצפים לכל מחשבה אמיתית מצידו, ומה משקל יש לכל דיבור פעוט של אמת, כי אזי היו רגליו מעצמן נושאות אותו מבית הכנסת לבית המדרש, ומשם לשדה וחוזר חלילה. אבל העיניים הסומות לא רואות מאומה מכל זה. החטאים, הפגמים והעוונות, הם שיוצרים את המסך המבדיל, אינם מניחים לאדם לקבל את המזון החיוני ביותר – קורטוב של יחס. ההרגשה הנחשקת ביותר, התחושה העמוקה של 'בורא עולם צריך אותי', קבורה בדרך כלל מאחורי מסך עבה של קלקולים כאלה ואחרים.

אברהם אבינו היה הנברא הראשון שזיהה בעולם החומר אמונה, הוא השיג את זה על ידי ברית מילה. הערלה היא המסך שמחפה על החושים, לא מניח להם לחוש במשהו מעבר לדמיונות מעורפלים של רע. כשמסירים את הערלה מתעוררת הנפש לחיים. הראשון למאמינים היה גם ראשון לנימולים, הוא האיש הראשון שהשכיל להסיר את קליפות הרע.

לך לך – לך אל עצמך

מתוך געגועים וכיסופים, חיפוש ובקשה, נולד כלל ישראל. הגעגוע שבער בליבו של אברהם אבינו, מצוי בתורשה גם בנו. את הירושה הזו הוריש לנו אבינו יחד עם ההכרה במציאות השם. בכל אחד יש נפש עירנית, מבקשת ומחפשת. צריך רק להסיר ממנה שכבות של ערלה, שכחה ועייפות. וגם את הכוח הזה קיבלנו בירושה. כל חתיכה קטנה של ערלה שמוסרת. מעט רע, עצבות, דמיון ובלבול שחתכנו והסרנו הצידה, מגלה בלב נקודה קטנה של עירנות.

לכל אחד יש נפש, לכל אחד רצון ותשוקה, צריך פשוט ללכת לשם – אל עצמך. שום דבר לא יכול למנוע את הנפש המבקשת מלבוא אל מבוקשה. יש להניח בצד את כל מה שנראה כהכרחי, בלתי עביר, 'חלק ממני' או 'חסר סיכוי לשינוי', ולצעוד פשוט קדימה.

'לך לך' – נאמר לכל אחד, עזוב בצד את החשבונות והחששות, את הכבדות והעצבות הנובעים מתוך יסוד העפר שב'ארצך'. צא קצת מתוך ה'מולדתך' – המידות והטבעים, וכל מה שנדמה לך כתורשה מוכרחת שתלווה אותך כל ימי חייך. עזוב מעט את 'בית אביך' – הסביבה והחברה, הדעות והדיבורים. לך קדימה להיכן שאהבה נפשך. אל המקום אליו משתוקקת נפשך באמת להגיע.

אל המקום הזה ילוו אותך נקודות טובות, אמונה וביטחון. אל המקום הזה ילווה אותך הציווי העתיק 'לך לך'. כי אל השורש שלך יכול רק אתה לצעוד לבדך, באור השגחת הבורא.