בשדי יער עמוד 129-130

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 129-130

כִּי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת ה’, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עַל הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. כִּי בְּוַדַּאי יַעַבְרוּ עָלָיו הַרְבֵּה יְרִידוֹת וְיִכָּשֵׁל הַרְבֵּה, וְלֹא יֵלֵךְ לוֹ כַּסֵּדֶר, וְהוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בַּכֹּל, שֶׁאִם לֹא כֵּן, הוּא לֹא יָכוֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, וְעַיֵּן מִזֶּה בְּהַרְחָבָה בְּסֵפֶר “בְּגַן הַחָכְמָה”. וְכֵן אֶצְלִי (הַמְחַבֵּר) עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת הָיְתָה עַל אֱמוּנָה וְשִׂמְחָה, וּמַמָּשׁ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת רַק עַל זֶה, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה וְכַמָּה חֳדָשִׁים.

ב. הוֹדָיָה בִּכְלָלִיּוּת

הַהוֹדָיָה הִיא אַחַד מֵהַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וְהִיא מַמְתִּיקָה אֶת כָּל הַדִּינִים וְגַם מַחֲזִירָה אֶת הָאָדָם לֶאֱמוּנָה וְלִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל טוֹב וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְהִיא מְשַׂמַּחַת אֶת הָאָדָם, שֶׁרַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה יוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁרַק אִם הָאָדָם בְּשִׂמְחָה יוּכַל לָבוֹא לְלֵב נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת, וּלְלֹא הַשִּׂמְחָה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו כְּלָל וְגַם הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא בִּטְרוּנְיָה וְתַרְעֹמֶת וּמְעוֹרֶרֶת עָלָיו דִּינִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן הַשִּׂמְחָה וְהַהוֹדָיָה מְסַלֶּקֶת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַדִּמְיוֹנוֹת, וּמְבָרֶרֶת אֶת הָרוּחַ הַטּוֹבָה מִתּוֹךְ הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לִנְבוּאָה, כַּמְבֹאָר בְּתוֹרָה נ”ד.
לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁזּוֹ לֹא הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ לְהוֹדוֹת עַכְשָׁו, וּכְפִי הִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, הָיָה רוֹצֶה רַק לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו וּמַכְאוֹבָיו. צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע אֶת מַעֲלַת הַהוֹדָיָה, וְאַף יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהוֹדוֹת, וְאָז הַהוֹדָיָה תָּאִיר לוֹ אֶת הָאֱמֶת וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה וְגַם לִצְעֹק עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
וְזֶה דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה. מִנִּסְיוֹנִי הָאִישִׁי רָאִיתִי, שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים בָּהֶם הִגַּעְתִּי לַהִתְבּוֹדְדוּת כָּל כֻּלִּי מְבֻלְבָּל וְנִסְעָר, עִם כָּאֵלּוּ הַרְגָּשׁוֹת רָעוֹת וּמָרוֹת, וְכָאֵלּוּ יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ, שֶׁנִּרְאֶה הָיָה לִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם שָׁחֹר מִשְּׁחֹר, וּכְשֶׁהִתְחַלְתִּי לְהוֹדוֹת עַל הַדְּבָרִים שֶׁנִּרְאוּ לִי לֹא טוֹבִים, וְהִתְחַזַּקְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה, וּלְהוֹדוֹת בֶּאֱמֶת עֲלֵיהֶם, מִיָּד הִתְפּוֹגֵג הַכֹּל, וְחָזַרְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם בָּאוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ: שֶׁהַכֹּל טוֹב, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ ה’ שֶׁמַּשְׁגִּיחַ וְעוֹזֵר, וַאֲנִי עַכְשָׁו עוֹמֵד מוּלוֹ וְיָכוֹל לְהָשִׂיחַ אֶת לִבִּי לְפָנָיו, וְלִפְתֹּר אֶת כָּל הַבְּעָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּקַלּוּת, וּמִמֵּילָא הֶמְשֵׁךְ הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּבָר הָיָה בִּנְעִימוּת וְזָכִיתִי לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדּוֹת וְהָרְמָזִים וּלְהִתְקַדֵּם בְּרוּחָנִיּוּת.
אִלּוּ הָיִיתִי מְדַלֵּג עַל שְׁלַב הַהוֹדָיָה, מִתּוֹךְ אוֹתָהּ “אֱמֶת” שֶׁזֶּה לֹא מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצֶה לְבַטֵּא – שֶׁהֲרֵי כָּל רְצוֹנִי עַכְשָׁו הוּא בֶּאֱמֶת רַק לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת – אָז הָיִיתִי מְפַסְפֵס הַכֹּל, וּמִן הַסְּתָם הָיִיתִי מְעוֹרֵר עַל עַצְמִי עוֹד יוֹתֵר דִּינִים וּבִלְבּוּלִים. כִּי כָּאָמוּר לְעֵיל, הָאֱמוּנָה הִיא הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה, וְאָדָם שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב בָּעוֹלָם, זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁנָּפַל מֵהָאֱמוּנָה לְגַמְרֵי, וּבְלִי אֱמוּנָה הוּא לֹא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר עִם ה’. וּמִמֵּילָא הוּא לֹא יוּכַל לְדַבֵּר עִם ה’, אֶלָּא עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְאָז הוּא יוּכַל בְּקַלּוּת לְדַבֵּר עִם ה’.
לָכֵן כָּל אֶחָד, אֲפִלּוּ שֶׁרוֹצֶה לִזְרֹם עִם הַהִתְבּוֹדְדוּת מִתּוֹךְ הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיֶּכֶת לְלִבּוֹ, וְלִכְאוֹרָה מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁהוּא מַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּהוֹדָאָה, כִּי מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּרֶגַע זֶה הוּא דַּוְקָא לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת, יֵדַע שֶׁעַל פִּי רֹב זֶה מַזִּיק מְאֹד לָבוֹא כָּכָה וּלְהַתְחִיל תֵּכֶף בִּבְכִיּוֹת, וְעַל פִּי רֹב זֶה מַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת וְכַעַס, וְלָכֵן יֵדַע שֶׁבְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לְהַתְחִיל בְּהוֹדָיָה.
אָמְנָם מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא אִישִׁית לְגַמְרֵי, וְזֶה הַיֹּפִי שֶׁבַּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם כְּלָלִים קְבוּעִים וּמִגְבָּלוֹת, וּבְוַדַּאי הָאָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לָבוֹא בְּלִי תָּכְנִיּוֹת שֶׁסּוֹגְרוֹת אוֹתוֹ וְלִזְרֹם עִם עַצְמוֹ, לָכֵן לֹא יַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת לְעִנְיָן זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בְּהוֹדָאָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֶצְלוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּמוֹ כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי תַּבְנִית וּגְבוּלוֹת, שֶׁעַל פִּי רֹב הַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. רַק יֵדַע וְיִזְכֹּר אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת, שֶׁבֶּאֱמֶת כְּשֶׁנִּגָּשִׁים לִפְנֵי ה’, מֻכְרָחִים לָבוֹא עִם אֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַכֹּל, וְאֵין זֶה מִתְקַבֵּל יָפֶה בַּשָּׁמַיִם בִּכְלָל כְּשֶׁאָדָם רַק בּוֹכֶה וְלֹא מוֹדֶה עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁה’ עוֹשֶׂה עִמּוֹ.