בשדי יער עמוד 143-144
הגן היומי בשדי יער, עמוד 143-144: עוֹד יְסוֹד שֶׁצְּרִיכִים לְהַקְדִּים אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר...
בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 143-144
פֶּרֶק רְבִיעִי – הַקֶּשֶׁר הָאֲמִתִּי בְּיוֹתֵר
עוֹד יְסוֹד שֶׁצְּרִיכִים לְהַקְדִּים אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר וְהַהֶכְרֵחִיִּים לְהִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה, הוּא יְסוֹד הַהוֹדָיָה.
צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַהוֹדָיָה לַה’, הִיא הָעֲבוֹדָה הָעֲמֻקָּה וְהָאֲמִתִּית בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בַּהִתְבּוֹדְדוּת. וְלֹא רַק בַּהִתְבּוֹדְדוּת, אֶלָּא בְּכָל הַחַיִּים – הַקֶּשֶׁר שֶׁל הוֹדָיָה לַבּוֹרֵא הוּא הַקֶּשֶׁר הֲכִי אֲמִתִּי שֶׁיֶּשְׁנוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהַהוֹדָיָה לוֹקָה בְּחֶסֶר, הַקֶּשֶׁר עִם ה’ לוֹקֶה בְּחֶסֶר. כִּי הַהוֹדָיָה אֵינָהּ רַק מַעֲשֶׂה שֶׁל יֹשֶׁר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֶלָּא הִיא מְבַטֵּאת אֶת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאֱמוּנָה: שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁה’ עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל עֵת וָרֶגַע. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מוֹדֶה לַה’, זֶה סִימָן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, וְרוֹאֶה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁרַק זֶה נִקְרָא שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה: הָאֱמוּנָה שֶׁה’ אוֹהֵב אוֹתִי וּמַשְׁגִּיחַ עָלַי, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה לִי הַכֹּל לְטוֹבָה.
לָכֵן הַהוֹדָיָה חַיֶּבֶת לָבוֹא לִפְנֵי כָּל סוּג שֶׁל תְּפִלָּה וּוִדּוּי וּתְשׁוּבָה. וְלִפְנֵי שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, וְלִפְנֵי שֶׁמְּבַקְשִׁים בַּקָּשׁוֹת, וְלִפְנֵי הַתַּחֲנוּנִים וְכוּ’ וְכוּ’ – צְרִיכִים לְהוֹדוֹת.
הַהוֹדָיָה הִיא מֻכְרַחַת מִכָּל הַבְּחִינוֹת, כְּגוֹן: מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִינִימָלִית לְהַגִּיד תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל. וְזֶהוּ יֹשֶׁר מִינִימָלִי לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתְךָ וּמְפַרְנֵס אוֹתְךָ. וְזוֹ הַכָּרַת הַטּוֹבָה הַמִּינִימָלִית לְמִי שֶׁמֵּיטִיב אִתְּךָ. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהוֹדוֹת לַה’ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, וּלְפָרֵט אֶת הַטּוֹבוֹת וּלְהַרְבּוֹת בָּזֶה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. וְעַל אַף שֶׁכָּתוּב: אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְכוּ’ וְכוּ’, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים, רִבְבוֹת הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְכוּ’ וְכוּ’ – כִּי בֶּאֱמֶת גַּם מִילְיַארְד שָׁנִים לֹא יַסְפִּיקוּ לְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא עַל טוֹבוֹתָיו – עַל כָּל פָּנִים, בְּלֹא כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר וּצְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹדוֹת עַד הֵיכָן שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת.
הַהוֹדָיָה הִיא שֶׁפּוֹתַחַת אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁל מַעְלָה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁעַל יְדֵי הַהוֹדָיָה הָאָדָם נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים לְמַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַהוֹדָיָה מְבַטֶּלֶת אֶת כָּל הַקִּטְרוּגִים. כִּי הַדָּבָר שֶׁמְּעוֹרֵר קִטְרוּגִים עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכֹּל, הוּא כַּאֲשֶׁר הוּא לֹא מוֹדֶה. הַהוֹדָיָה הִיא תַּכְלִית כָּל בְּרִיאַת הָאָדָם, כַּמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ן, שֶׁלּוּלֵא הַהוֹדָיָה לֹא הָיָה חֵפֶץ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ.
אֲבָל מִלְּבַד כָּל זֹאת וְעוֹד יוֹתֵר, הַהוֹדָיָה הִיא הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָאָדָם לָבוֹא עַל יָדָהּ לָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה! שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאֵין לוֹ חִלּוּק בֵּין דִּין וְרַחֲמִים, וְשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאוֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ! וְזֶה שַׁיָּךְ דַּוְקָא כְּשֶׁמּוֹדֶה עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו.
לְהַגִּיעַ לָאֱמוּנָה וּלְהֵרָגַע
כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְהִתְבּוֹדְדוּת, וְהוּא לוֹקֵחַ אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵן הַגּוֹרְמוֹת לוֹ לְצַעַר וּלְיֵאוּשׁ, וּלְלַחַץ וְלַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת; אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים לוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ, וְשֶׁלֹּא לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים – וְהוּא מוֹדֶה עֲלֵיהֶם – זוֹ עִקַּר הָעֲבוֹדָה לִזְכּוֹת עַל יָדָהּ לֶאֱמוּנָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה עַד הָרֶגַע הַזֶּה – הַכֹּל מֵה’ וְהַכֹּל לְטוֹבָה. כָּל אָדָם צָרִיךְ בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לְהַגִּיעַ לָדַעַת הַזֹּאת, וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה’, עַל כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְעַל כָּל הַקְּשָׁיִים וְעַל כָּל הַבְּעָיוֹת וְעַל כָּל הַצָּרוֹת, וְרַק אַחֲרֵי זֶה לְהִתְבּוֹדֵד הָלְאָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְבַקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ הֵיטֵב: אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וְאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם.
לָכֵן, עַל אַף שֶׁיֵּשׁ בַּהוֹדָיָה אֶת כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ וְעוֹד הַרְבֵּה, דַּוְקָא הַהוֹדָיָה מֵהַסּוּג הַזֶּה, שֶׁמּוֹדֶה עַל כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו, וּמַגִּיעַ לָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה בַּה’ יִתְבָּרַךְ, הִיא מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת בּוֹנֶה אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּצוּרָה חֲזָקָה. וְהִיא מַה שֶּׁבּוֹנֶה אֶת כָּל הַחַיִּים בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה. כִּי כָּאָמוּר, הַהוֹדָיָה שֶׁמּוֹדִים לַה’ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת הַגְּלוּיוֹת, הִיא מִתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָ, וְהִיא הַמִּינִימוּם שֶׁל הַמִּינִימוּם שֶׁל דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְהַכָּרַת הַטּוֹב וְכוּ’ וְכוּ’, אֲבָל הַהוֹדָיָה שֶׁמּוֹדִים עַל כָּל אוֹתָם חֶסְרוֹנוֹת הַמְעִיקִים תָּמִיד עַל לֵב הָאָדָם, זוֹ הַהוֹדָאָה הַחֲזָקָה וְהָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל טוֹב – שֶׁזּוֹ הִיא עֶצֶם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית וְהַקֶּשֶׁר הַיָּשָׁר – פָּנִים אֶל פָּנִים – עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור