מידה של מצווה

אנחנו יכולים לתת את המתנה
הכי יפה וגדולה שילד יכול להעניק
לאבא שלו. אנחנו יכולים להפוך
את החלומות היפים האלה לאמיתיים.
זה רק עניין של מידה.

וואו. זה היה משא.

כבעלי תשובה, משפחתי ואני קיבלנו על עצמנו את נושא שמירת המצוות בהדרגתיות. השנה, הייתה זו הפעם הראשונה שבנינו סוכה. העבודה הייתה גדולה ומרובה. קודם כל, היינו צריכים לקנות את הסוכה, הבדים והסכך, וגם קישוטים וכמובן את הכלים להרכיב אותה. דבר שני, כל זה לא נכנס במעלית לכן היינו צריכים לטפס עם זה שש קומות עד לבית שלנו. בסוף, בנינו את המגורים הזמניים במרפסת ביתנו (שבקומה השישית, אמרתי?)

זה היה קשה.

לאורך כל זמן הבנייה וקישוט הסוכה חשבתי לעצמי, ‘איזה שכר מצפה לנו שם למעלה!’

אבל אז נזכרתי במשהו שלמדתי בפרקי אבות:

"והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות ב, א).

האם זה אומר שהשכר שנקבל על בניית הסוכה – כולל הריצות, הקניות, טיפוס שש קומות ובנייתה – יהיה כמו הזכות שאדם מקבל לומר בכל בוקר ‘מודה אני’?

כן.

בהפסקה הקלה שעשיתי, כשאני מנסה להירגע מהכאב בגב, מילה אחת פשוטה לא הפסיקה לנקר לי בתוך הראש:

למה?!?

חז"ל, בחכמתם הנפלאה, מלמדים אותנו משהו על התמורה שאנו מקבלים בקיום המצוות:

"בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא" (שם ה, כב).

אנשים שונים אחד מן השני. אדם עשיר יכול לתת בקלות מאה שקלים לצדקה, מאדם עני. אדם עצלן צריך לדחוף את עצמו חזק מאוד כדי להגיע בזמן לתפילת שחרית, מאשר איש-הבוקר שמשכים קום ומקדים לבית המדרש. יהודי שרק החל את דרכו בהתקרבותו אל בורא עולם צריך להשקיע מאמצים גדולים יותר, כדי לגלות את השמחה הטמונה בכל רגע בשבת, מאשר "הוותיקים" – אלה שכבר פיתחו קשר נפלא והכנות מדהימות (כולל שמחה) ליום הכי קדוש לנו.

הרבה עבודה הייתה בהקמת הסוכה הראשונה שלנו. ברוך השם, את כל הדברים שנצטרך לבנות איתם את הסוכה בשנה הבאה הכנסנו למחסן. אני יודע בדיוק מה צריך להוסיף ומה יש במלאי. בשנה הבאה, המצווה הזאת תהיה הרבה יותר קלה.

אבל מה קורה כאשר למצוות יש שכר שונה בגלל שהזמן משתנה? כשדברים משתנים גם הקושי וההתמודדות שיש בקיום כל מצווה משתנה.

כאשר בית המקדש היה קיים על מכונו, קיום כל המצוות היה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. נורמה ושגרה, אם אפשר לכנות זאת כך. אבל היום, קיום מצוות רבות, במיוחד מצוות שצריך לקיים באופן פיזי-גשמי, "מתנגש" עם הנורמות של סגנון החיים המודרני. קיום מצוות ציצית, למשל, הייתה ברמת קושי הרבה יותר נמוכה אז מאשר היום.

האתגר הופך להיות גדול יותר.

את אותו דבר אפשר לומר גם על עבודה זרה. אנו מצווים לא לעסוק בה באיסור מוחלט (ראה הדיבר השני בעשרת הדיברות).

כמה קשה זה כבר יכול להיות?

כאשר המלך מנשה עמד בבית דין של מעלה והיה צריך לתת דין וחשבון על העבודה הזרה בה עסק, הוא טען שהמשיכה והתאווה לעבודה זרה היא כל כך גדולה, משהו בלתי נשלט. עבודה זרה הייתה משהו מפתה, לכן הצדיקים התפללו להשם "שיבטל את הפיתוי והמשיכה אליה" כדי שלא נרצה אותה יותר. והתפילות התקבלו והצדיקים נענו. זה מסביר את המאמץ העצום לאין-שיעור שאדם היה צריך אז כדי לא לעבור על הדיבר השני, יותר מאשר היום. השכר על דבר כזה באותם ימים, מן הסתם, היה גדול ואולי אף עצום.

האם ישנה דרך בעזרתה נוכל להבין את ההתרגשות והתאווה לעבודה הזרה באותם ימים, ואילו כוחות היו צריכים לגייס כדי להימנע ממנה? איזו מצווה אפשר להשוות לתשוקה שבאה בעקבות צורך תמידי לתענוג הקדמוני הזה? איזו מצווה החליפה את העבודה הזרה ודורשת מאמץ גדול מכל אחד מאיתנו היום בקיומה?

האינטרנט, מכשירי הטלפון הניידים (שגם בהם יש אינטרנט ואתה יכול לגלוש ולגלוש…), מגזינים, סרטים ואלפי ערוצים בטלוויזיה – כל אלה מציעים לאדם למעלה מ-14,000 הצעות מפתות בכל שנה. לא להתפתות זה משהו כמעט בלתי אפשרי. וכמו שאומר הרב בן ציון: אם אנשי סדום ועמורה היו חיים בזמן הזה, הם היו חוגגים וטוענים שאפילו בחלומות הפרועים שלהם הם לא היו מגיעים לטומאה כזאת!…

לא היה נשמע כדבר הזה לפני מאה שנים שאישה תלך ברחוב כשהיא לא מכוסה. צניעות הייתה ערך אוניברסלי. זה היה עניין של יושר פנימי ואישי ללכת בציבור בלבוש מכובד.

זה בודאי הפך את מצוות שמירת הברית – שכוללת בתוכה את שמירת העיניים למשהו אפשרי ומעשי.

בהשוואה לדורות קודמים, קשה מאוד היום לשמור על ההלכות והמצוות הקשורות לעניין שמירת הברית. מצווה זו, שעמדה לזכות גדולה בדורות של דוד המלך, רש"י ורבי נחמן מברסלב, בודאי טומנת בחובה פוטנציאל רוחני גדול יותר. זאת המצווה בה הדור שלנו יכול לזכות בשכר עצום.

אף אחד מאיתנו לא דוד המלך, רש"י או רבי נחמן מברסלב. עלינו מוטלת לסיים את העבודה שהם התחילו. אנחנו יכולים לתת את המתנה הכי יפה וגדולה שילד יכול להעניק לאבא שלו. אנחנו יכולים להפוך את החלומות היפים האלה לאמיתיים.

אולי זו הסיבה שמסבירה מדוע יש כל כך הרבה שטויות והבלים שם בחוץ?